עדיין משלמים בריבית

אז מי בעצם לוחש לאוזנו של רומן אברמוביץ'? שעות ספורות אחרי שראה את התבוסה ליובנטוס מהספסל, התאחד פרננדו טורס עם המאמן שהוציא ממנו את המיטב בליברפול. עד כאן אופציות לחדשות טובות מבחינת הכחולים. מעבר לכך, מינויו של רפא בניטס למאמן צ'לסי נראה כמו בדיחה גרועה מאוד.

ראשית, במשך שנותיו באנפילד הפך בניטס לאויב של ממש עבור יושבי סטמפורד ברידג'. פעמיים הוא הדיח את צ'לסי בחצי גמר ליגת האלופות ומנע מז'וזה מוריניו את הפרס הגדול מכולם. בשני המקרים, התחושה היתה כי הניצחון נגנב, במיוחד ב-2005, כי הרי מבחינת צ'לסי הכדור של לואיס גרסיה מעולם לא עבר את קו השער, אך גם ב-2007 בדו קרב הפנדלים. שנית, הספרדי פיתח יריבות אישית מרה עם מוריניו, שהיה ונשאר אליל האוהדים.

לפני שנתיים קבע מוריניו שליברפול דעכה והלכה אחורה בכל שש שנותיו של בניטס במועדון. הוא אמר זאת כאשר בניטס נבחר כמחליפו בסן סירו אחרי הזכייה בטרבל עם אינטר. הסוף ידוע - רפא לא החזיק מעמד אפילו עד סוף 2010, ובדרך קומם נגדו את רוב השחקנים. אפילו הקפטן חאבייר סאנטי, ג'נטלמן אמיתי, אמר אחרי עזיבתו שבניטס הרס את האווירה בסגל. מרקו מטראצי היה בוטה עוד יותר, אחרי שבניטס – תאמינו או לא - הכריח אותו להוריד את תמונות הרגעים המאושרים שלו עם מוריניו ומרצ'לו ליפי מדלת התא שלו בחדר ההלבשה. "מוריניו נתן לשחקנים להרגיש חלק מפרויקט, בניטס היה ההיפך ממנו". זה בוודאי לא יפתיע את יוסי בניון, שיצא במתקפה חזיתית על בניטס אחרי שעזב את אנפילד, וטען שהמאמן הספרדי ניסה לחסל את הבטחון העצמי שלו.

כעת האיש שגנז את חלום הצ'מפיונס ליג מצ'לסי מגיע במקומו של האיש שהגשים את החלום. איך יקבלו השחקנים שלא הסתדרו עם אנדרה וילאש בואש את הגישה השחצנית של בניטס? איך אפשר בכלל לתפקד כסוג של מאמן זמני עם כמויות האגו בסטמפורד ברידג'? מי יקשיב לו? הרי עבור כוכבים רבים המשימה המרכזית תהיה לסלק את המטרד. רוברטו די מתאו היה פופולרי מאוד הן בקרב השחקנים והן בקרב האוהדים. הוא היה בשר מבשרה של צ'לסי, שחקן עבר ואוהד שרוף. לא פלא שהמחאה תהיה קולנית אפילו יותר מזו שליוותה את מינויו הסנסציוני של אברהם גרנט ב-2007. יו"ר ארגון האוהדים טריציה פיורלינו אמרה באופן נחרץ: "אוהדים פשוט לא יקבלו את בניטס". חד וחלק. יהיה מעניין מאוד לראות את התפאורה בסטמפורד ברידג' ביום ראשון.

בינתיים, מעניין לציין שמנצ'סטר סיטי מגיעה בדיוק במצב בו היתה בביקור הקודם כאן לפני שנה – מובילה את הליגה ללא הפסד, אך ימים ספורים אחרי הדחה מבישה בשלב הבתים בליגת האלופות. אז זה נגמר בהפסד 2:1, והמתח בפרמיירליג ניצל. בינתיים אברמוביץ' פיטר כבר שני מאמנים, אבל המאמן האורח עדיין שומר משום מה על משרתו. אולי פיטרו את רוברטו הלא נכון?

לפני המשחק מול צ'לסי, שחרץ את גורלו של די מתאו, גילה אנדראה פירלו שניהל משא ומתן מתקדם מאוד עם הכחולים בקיץ 2009, כאשר קרלו אנצ'לוטי חתם אצל אברמוביץ'. הוא השתוקק ללכת בעקבות המאמן שהפך אותו לכוכב על. "רציתי לחוות משהו חדש, אבל לצערי זה לא התאפשר" אמר הקשר. ומדוע זה לא התאפשר? כי מילאן סירבה בתוקף למכור אותו בשום מחיר. שנתיים בלבד מאוחר יותר, בהינף ידו של מסימיליאנו אלגרי, הרוסונרי שיחררו את הגאון שלהם ללא תמורה. בדיעבד, קשה לדמיין התנהלות ביזארית יותר, הן מבחינה עסקית והן ברמה האנושית.

לא יהיה מוגזם להניח שגם בקיץ 2011 פירלו לא היה מתנגד לחדש את שיתוף הפעולה עם אנצ'לוטי. אלא שבמקביל החליט אברמוביץ' לפטר את המאמן האיטלקי, ולכן הסוגיה הפכה ללא רלוונטית. פירלו חתם ביובנטוס, והסוף ידוע. בזכותו זכתה יובה בסקודטו ללא הפסד בעונה שעברה, ויש לו מניות רבות בהדחה הצפויה של צ'לסי מליגת האלופות העונה.

עכשיו תארו לעצמכם מה היה קורה לו אנצ'לוטי היה מקבל גיבוי מהברון הרוסי. מובן שמילאן היתה מעדיפה לראות את פירלו חוצה את התעלה לממלכה ולא מחזק את היריבה הגדולה ביותר שלה. מה היה גורלה של יובנטוס במקרה כזה? האם מילאן היתה זוכה באליפות שנייה ברציפות? האם סילביו ברלוסקוני לא היה נאלץ למכור את זלטן איברהימוביץ' ואת טיאגו סילבה לקבוצה החדשה של אותו אנצ'לוטי בדיוק? אולי אז היא לא היתה מדורגת כעת במקום ה-12? אולי כדאי להפיל את כל האשמה על אברמוביץ' וזהו? איך שגלגל מסתובב לו...

ויטסה היא הפתעת העונה בהולנד. פרד רוטן, שפוטר מאיינדהובן בתום שלוש שנים בהן הוכתר ללוזר האולטימטיבי, מגיע לביקור במגרשה של האקסית, כשהוא בפיגור חמש נקודות בלבד ממנה בפסגה, ומביא איתו מאזן חוץ נדיר. ויסטה השיגה שישה נצחונות בשישה משחקים מחוץ לביתה, וספגה בהם שער אחד בלבד. ההגנה שלה מצטיינת לא בגלל דין מורי שיושב על הספסל, אלא בין היתר בזכות שני מגנים מושאלים מצ'לסי – תומאש קאלאס הצ'כי ופטריק ואן אנהולט ההולנדי.

זה ממש לא מקרי. בין שני המועדונים נוצר שיתוף פעולה הדוק מאוד, ולכן לכחולים זכות ראשונים על כל השחקנים של ויטסה. על אחד מהם בהחלט כדאי לה להמר כבר בחלון ההעברות הקרוב. בעוד בסטמפורד ברידג' מדברים על אפשרות להחזיר את דידייה דרוגבה, טבעי הרבה יותר להמר על החלוץ הטוב ביותר מחוף השנהב באירופה כיום. נא להכיר – וילפריד בוני עשוי להפוך בקרוב מאוד לכוכב בקנה מידה עולמי. לפני שנתיים החתימה אותו ויטסה מספרטה פראג, ומאז הוא מתפתח בקצב מסחרר. אשתקד היו לבוני 17 שערי ליגה. העונה הוא הרשית כבר 14 פעמים ב-13 משחקים, כולל צמד בניצחון 0:2 באמסטרדם על אייאקס.

מחירו נאמד כיום בשמונה מיליון ליש"ט – גרושים במונחים של אברמוביץ'. קאלאס כבר ייעץ לקבוצת האם שלו: "הוא מדהים. אהיה מאושר לשחק איתו בצ'לסי". בוני עצמו הביע נכונות: "אם הם ירצו אותי, יהיה זה כבוד גדול עבורי". אתם מוזמנים לראות כאן את מקבץ הביצועים של האיש המכונה "הולק האפריקאי".

ומכאן להולק האמיתי. אין קבוצה באירופה שאחראית לכותרות שליליות רבות יותר מזניט בחודשים האחרונים. ההחתמה של החלוץ הברזילאי ואקסל ויטסל תמורת 90 מיליון יורו לפחות הרסה, כך מתברר, הן את האיזון על המגרש והן את המרקם בחדר ההלבשה. המרד של איגור דניסוב שדרש להעלות את שכרו וחזר כעבור חודש וחצי עם זנב בין הרגליים היה אומלל ומזיק. התוצאות בליגה הרוסית נפגמו, אבל זה כלום לעומת הפיאסקו של לוצ'יאנו ספאלטי באירופה. אתמול לא הצליחה זניט לנצח במגרשה אפילו את ההרכב השני של מלאגה, והודחה בבושת פנים.

אתם חושבים שאלה הבעיות הגדולות ביותר שלה בימים אלה? כלל לא בטוח. המשחק במוסקבה מול דינמו בשבת האחרונה פוצץ, כשזניט בפיגור 1:0, כאשר חזיז שנזרק מיציע אוהדיה פגע בשוער המארחת. אנטון שונין סובל אושפז עם כוויות כימיות בשתי עיניו, והמשטרה עדיין מחפשת את הבחורה שאחראית לפשע. אחרי שנמצאו קונדומים לא משומשים רבים בשירותי האיצטדיון, חושדים במשטרה הרוסית שאוהדות החביאו חזיזים בתוך גופן כדי לצלוח את הבדיקות בכניסה.

בצל דיווחים על אפשרות לשינוי תקנון, ועדת המשמעת לא ריחמה על האלופה, ופסקה על הפסד טכני ושני משחקים ללא קהל. וכך, במידה והערעורים לא יעזרו, תארח זניט את המובילה צסק"א בפיגור שש נקודות, אל מול יציעים ריקים באיצטדיון פטרובסקי. החבורה של ליאוניד סלוצקי, שניצחה ב-12 מ-13 משחקיה האחרונים גם בלי הסקורר הפצוע סיידו דומביה, הובסה ללא תנאי על ידי זניט בביתה בתחילת העונה, אך הפכה בינתיים לפייבוריטית לתואר.

הרמוניה בין מאמן למנהל ספורטיבי יקרה מפז, במיוחד בבונדסליגה. תומאס שאף וקלאוס אלופס שימשו דוגמא מופתית לכך במשך 13 שנה. שאף, איש של מועדון אחד שהתקבל לקבוצת הילדים של ברמן בגיל 11 ולא עזב אותה לעולם, ירש על ספסל הקבוצה את פליקס מגאת במאי 1999. באוקטובר הצטרף אליו כמנהל הספורטיבי אלופס, חלוץ עבר בקבוצה, והשניים שמרו זה לזה אמונים בשמחות, כמו בזכיה בדאבל ב-2004, וגם בתקופות קשות הרבה יותר.

לפני שבועיים תם העידן. וולפסבורג, שחיפשה מנהל ספורטיבי אחרי פיטוריו של מגאת, שכיהן בכל התפקידים האפשריים גם יחד, הצליחה לפתות את אלופס. הוא הציע באופן מיידי לשאף להצטרף אליו, אך נענה בסירוב. המאמן חכם מספיק כדי לא לעזוב את ביתו למען הרפתקה מפוקפקת שעלולה להסתיים מהר מאוד. אבל כיצד תשפיע העזיבה של אלופס על ורדר? איש לא יודע את התשובה, ולוח המשחקים זימן להם מפגש מרגש כבר עכשיו. אלופס על ספסל הזאבים לצד המאמן הזמני לורנץ גונטר קוסנטר מול שאף על ספסל האורחת.

וזה ממש לא הכל. שאף היה המאמן היחיד שהצליח למצות את הפוטנציאל של דייגו. הגאון הברזילאי, שצמח בסנטוס לצד רוביניו, נכשל בפורטו לפני שהגיע לגרמניה, והתרסק גם ביובנטוס אחרי שנטש את ברמן. הקדנציה הראשונה בוולפסבורג היתה אומללה, ההשאלה לאתלטיקו מדריד עברה בהצלחה מעורבת, וחידוש היחסים עם מגאת בתחילת העונה היה קשה מנשוא. כעת יש רושם ששמחת החיים חזרה סוף סוף לדייגו, שמאושר עם קוסטנר, כבש ארבעה שערים בחודש האחרון, מפזר חיוכים ומצהיר על רצונו להאריך את החוזה. האם דווקא שאף יסבול מכך?