ועדת ביקורת
דרכי גישה וחניות: כל עוד לא באת בדקה האחרונה, התנועה זורמת והחניה בשפע. אין תלונות.
קופות: 40 נוער/חייל, 80 מבוגר. המנויים הצפוניים נכנסים בזול, אבל משחק כזה יכול לגרום להתגעגע להורדות המחירים המטורפות של איזי שירצקי בעונות שעברו.
כמה המשחק שווה באמת: האלופה היוצאת נגד הסגנית. כמעט תמיד זה קרב קשה ומותח. אבל עם כל הכבוד לרומנטיקה של האיצטדיון הקרוב ללבנון, בכל פעם שגובים שם יותר מ-40 שקל למשחק מלאך מאבד כנפיים.
קהל הפועל תל אביב: לא המרחק הזה יפחיד מאות אדומים, בטח שהתענוג כלל גם בריחה רגעית מאיזור סכנה. תפאורה יפה בפתיחה, עידוד לא פוסק בהמשך, חגיגות בסיום. אפשר לומר, שבוע טוב. ציון: 8
קהל עירוני קרית שמונה: היה אפשר למלא גם את הפינות, אבל יחסית לעונה הנוכחית, התכונה יותר מ-3,000 מקומיים - היתה מכובדת. עידוד ממושך לא נשמע יותר מדי למעט כמה עשרות צעירים שנתנו את הטון. היציע המבוגר יותר, וכנראה שגם השבע יותר, התרכז בעיקר בעצבים. השירים הגזעניים לעבר סלים טועמה בטוח שלא הוסיפו. ציון: 6
הרגע של המשחק: הדקה ה-95, דקה מצוינת לפגיונות, שמעון אבוחצירא כבר הריח את ה-1:1. אבל אז בוריס קליימן שלח רגל, בדיוק כמו שדני עמוס שלח רגל לאלרואי כהן בעונה שעברה, וגמר את הסיפור של הערב. רוצים עוד בוריס קליימן?
המספר הנוסף: 376. השוער הצעיר (22) עמד אתמול בפעם השישית במדי הפועל תל אביב במשחק ליגה. רק פעם אחת, לפני 376 דקות משחק, הוא הוציא כדור מהרשת בדצמבר שעבר מול מכבי פתח תקוה (הכובש: שי מימון). לפני הוא לא ספג, לאחר מכן הוא לא ספג. שוער הנבחרת הצעירה ביורו 2013. שוער הנבחרת ב-2013?
מעשה שהיה, כך היה
שיירת המשוריינים שעשתה את דרכה מקריית שמונה דרומה, החל משעות הערב המוקדמות, היתה יכולה למלא סצנה ב"הבלתי נשכחים". זה היה אירוני. ברוכים הבאים לקרית שמונה, המקום הכי בטוח בישראל. כאילו צחקו שם על תל אביב ודומותיה - אפילו מזג האוויר נדד שעתיים צפונה. מעולם לא היה נעים כל כך בנובמבר. גם הגשם יישר קו, פסק לפני והמשיך אחרי, כאילו פינה לו"ז ל-90 דקות ואמר: "תשחקו בכיף, חבר'ה. אני לא זה שאפריע". כמו מזג האוויר, כך האווירה. היתה מין גאווה בסביבת האצטדיון. האוהדים המקומיים, השוטרים, השקט. זה לא הפתיע. הרי הם אוכלים הפגזות עם השוגי בבוקר, פאג'ר בשבילם זה נעים בגב.
עוד לא שילמת 15 שקל על המבורגר (מצוין, אגב) ורועי גורדנה השחיל לתמוז. האחרון, שאפילו קראו על שמו טיל (מתוחכם, אגב), בעט בכדור לראשונה מאז שהשתיק את טדי. התוצאה היתה זהה, הכדור היה ברשת. הפעם תמוז הסתפק בהשתקה הרגילה, זו בלי האצבע, זו שאומרת הכל. 87 דקות לאחר מכן הוא יכול היה לסמן במחברת שער ניצחון שביעי בקריירה.
"לשאלה הבאה", אמר החלוץ כשהתבקש לתאר את שעבר בראשו בשבועיים הסוערים. ואז הוא נשאל בשנית. "לשאלה הבאה", השיב שוב, "אל תתפסו אותי בלשון. מה שקרה - היסטוריה". טוטו הוכן היטב, בלי ספק. ראו שהוא נועל את הלסת, שאם היה יכול היה משחרר איזו בומבה, בערך כמו ששחרר במגרש.
במחצית השנייה, כשתמוז רץ לעבר השער, דני עמוס שיפד אותו בקשיחות שמוגזמת אפילו לראגבי. הקהל המקומי והרדום התעורר. "דני עמוס, דני עמוס", קרא ההמון, שלא פרגן לשוער גם כשהציל שלושה מצבים של עומר דמארי. העניין ברור. טוטו תמוז, בעיקר לאחרונה, הפך לכדורגלן השנוא בישראל. מעמד חזק, מעמד של כוח. בהפועל תל אביב יכולים דווקא להיות שמחים. אחרי קיץ של אי ודאות ותחילת עונה רופסת, נראה שסוף סוף נמצא הדלק שמניע את החלוץ שלהם.
אם מדברים על דלק, בקרית שמונה כבר מזמן מפדלים על האדים. במחצית, בחדר ה-VIP, אכלו ושתו סלאח חסארמה ודויד סולארי. האחרון יחזור רק בעוד חודשיים, וחסרונו מורגש. אבל עוד יותר מורגש חסרונו של הבלם הוותיק. אתמול תוך עשר דקות זה יכול היה להיות 0:3 אדום. אומרים ששיר צדק בתקופה לא טובה. אז באיזו תקופה איציק כהן? שלא נדע. אתמול ספגה הקריה את השער ה-14 בליגה. גם בעונה שעברה היא ספגה את השער ה-14 מול הפועל תל אביב. רק שאז זה היה במחזור ה-30. בלתי נתפס.
יותר מההפקרות ההגנתית, נראה שמה שנידף עם רן בן שמעון הוא האופי. זה לא רק הגול המוקדם, זה חוסר האמונה בשוויון. המארחים נתנו בליץ מהספרים ברבע השעה האחרונה. מצור צפוני על הרחבה של קליימן. אבל כל התקפה, כל בעיטה, כל החלטה שערורייה. קרית שמונה האלופה לא היתה מחלצת תיקו אתמול, היא היתה מנצחת. תשאלו את אבי הצפוני.
דגמ"ח כהה, מגפיים אוסטרליות ושיער מאפיר ניתח אבי הצפוני ("ככה קוראים לי, תבדקו באינטרנט") את המשחק, וכל מה שאמר, פגע. "תוציא כבר את האתרוג", צעק לעבר ברק בכר, ומיד הסביר: "רוצ'ט הזה, אין תיקולים, אין כלום. אם לא היה האהוב של שירצקי, כבר מזמן היה בחוץ". תוך דקה הקפטן אכן הוחלף. ואז הזעם עבר למספר 11. "איינבינדר לא פוגע, אתה לא רואה?", שאג. השעון לא תקתק וגם הרכש מירושלים סופסל. הדקות חלפו, המתח עלה. "אין סיכוי שננצח", קבע הצפוני תוך שהוא מתעסק עם קליפה של גרעין. "40 שנה אני רואה פה כדורגל", השוויץ בצדקתו בסיום, "לא סתם אני מבין ככה".
גם בכר מבין את המצב. "הכדורים לא נכנסים", אמר בסיום, והוא בטוח יודע שחסר הרבה יותר מזה. תנועות הגוף של האלופים היוצאים אמרו הכל. שירצקי הסתובב כמו טווס עם חור בכנף, שמעון אבוחצירא נמלט בזריזות מדכאת ואיינבינדר לא זז מהכיסא בחדר ההלבשה. נכון, המרחק מהפסגה הוא רק תשע נקודות, אבל המרחק מקפריסין גדול הרבה יותר.
זה היה ניצחון החוץ השני בלבד של הפועל תל אביב בקרית שמונה האחרון היה לפני שלוש שנים וחצי וזה עוד נדבך בטרפת שעוברת הקבוצה העונה. מפסידה לרמת השרון ולנתניה, ומנצחת בדרבי ובקריה. עונה מוזרה של חילוף מאמנים כפוי, מסחר באחוזי בעלות, קמפיין אירופי גרוע והרכב שעדיין לא גובש נכון לשלהי נובמבר.
גם אתמול היו סימני הזיה, כשאלירן דנין נזרק למגרש היישר לעמדת הקישור השמאלי, ועוד יותר כששלט החילוף הראה "55" והכרוז אמר "פטריס ניקלאס". לא, זה לא רכש מהאמירויות, זה ניקולה פטקוביץ'. כוכב הריאליטי שוב הופקד בעמדה לא עמדה, רץ באגף, סגר באמצע וכמובן שהתנסה בשיגור בעיטה חופשית. ובכל הבלאגן ההגנתי הזה תוסיפו את ג'ון פיינטסיל שהועף מהאימון המסכם יכול להיות שיוסי אבוקסיס מצא את המוג'ו שלו: הפועל ספגה עד עכשיו שישה שערי ליגה. חמישה ספג הצמד וואליד באדיר וזאב חיימוביץ'. אחד בלבד ספג הציוות של באדיר ומור שושן (הבלם הצעיר גם הציל אתמול שער). במשחקים הבאים נראה האם גם אבוקסיס מאמין במבחן התוצאה.
ואחרי מילות הסיכום של המאמן, ואחרי שגילי ורמוט וחנן ממן חתמו והצטלמו עם ילדי הכפר, האדומים נכנסו לאוטובוס. בטלוויזיה הקטנה הוקרן, איך לא, "הבלתי נשכחים". השלווה נגמרה, חזרה לתל אביב המסוכנת. ברגע שכאילו נלקח מתוך סרט, דהר האוטובוס בין שלל נגמ"שים וטנקים שזחלו דרומה עד שנעלם אל תוך הלילה. כי עם כל הכבוד ל"עמוד ענן", שכולנו מקווים שיתאדה בקרוב, המלחמה המטפורית של האדומים תימשך לפחות עד מאי. קל זה לא יהיה, אבל אתמול, במאחז עיקש, הם פירקו וואחד מוקש.
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il
נתונים ותודות: ארכיון רון עמיקם; dribblist.com
אבוקסיס: "הייתה לחימה של השחקנים"
הפועל תל אביב ניצחה 0:1 בקרית שמונה