מכבי תל אביב הבטיחה את העפלתה לשלב הבא ביורוליג. מזמן. ההתעסקות מסביב בסוגיית הבטחת המקום הראשון בבית המוקדם נראה יותר כמו ניסיון לייצר רייטינג ודרמה מלאכותית מאשר מטרה אמיתית אליה צריכים לשאוף. שינוי שיטת המשחקים באופן שבו שלב הבתים השני מפצל 16 קבוצות לשני בתים בלבד מעקר, הלכה למעשה, את ההבדל בין סיום במקום הראשון לבין השני. בהמשך לפתיחת העונה המוצלחת של מכבי ביורוליג, המטרה האמיתית היא להציג שיפור הדרגתי ברמה האישית והקבוצתית. שיפור מכלול ההיבטים המקצועיים הוא זה אשר אמור לאפשר למכבי להתחרות על העפלה לשלב ההצלבה בכלל ועם יתרון ביתיות בפרט. המשחק אתמול (חמישי) מול מלאגה אפשר לנו לבדוק מה מצבה של מכבי תל אביב של היום מול זו שניצחה במשחק החוץ שנערך ב-11 לאוקטובר.
ניתוח משחק ניצחון החוץ במלאגה כלל שתי מסקנות מרכזיות: האחת, כשמכבי תהיה טובה היא תשבש את משחקה של היריבה, תציק לה ותנסה לאמללה. השנייה, משחק ההתקפה של מכבי תלוי לחלוטין ביכולת שלה לייצר נקודות דרך פעולות של הקו האחורי ובמשחק מעבר. במשחק ההוא הפגינה מכבי מחצית ראשונה דורסנית ומרשימה, בשילוב ניצוצות התקפיים של לוגן, היקמן ואליהו. ועדיין, ככל שהמשחק ההוא הפך סטטי וקשוח, מכבי התקשתה יותר.
תחילתו של המשחק הנוכחי הזכיר במשהו את תחילתו של אותו משחק חוץ במלאגה. מכבי הפעילה לחץ כבד על הגארדים הספרדים ושיבשה את משחק ההתקפה של הקבוצה מדרום ספרד. מלאגה לא הצליחה לייצר נקודות צבע של הגבוהים, כשזוריץ' ו-ואסקז מתפשרים על זריקות מבחוץ. ההגנה הצהובה הגבילה את היריבה שלה ל-4 קליעות לשתי נקודות בסיום הרבע הראשון, ואפשרה מהצד השני נקודות יפות במשחק מעבר שהבליטו את אוחיון וריקי היקמן. הרבע הראשון היה גם הרבע בו מכבי קלעה הכי הרבה נקודות. 21. מכאן, באופן הדרגתי, זה רק הלך והתדרדר. ככל שהמשחק התקדם מצאה עצמה ההתקפה של מכבי כשהיא נאלצת להתמודד במצבי 5 על 5 מול ההגנה של מלאגה. נסיונות לאתר מיסמאצ'ים במצבי גב לסל (דווין סמית' למשל) היו הערב לא יותר מגימיק לא מועיל. נסיונות לזרוק את הכדור למטה לכל אחד מהגבוהים לא נתן למכבי שום יתרון. ובכך אין חדש. רפשה תיקן מספר טעויות מהמשחק הקודם, כשבין היתר לא הביא שום עזרה במצבי פוסט אפ צהובים. כשההגנה שמנגד לא טועה, כל שנותר לגבוהים הוא לנסות ולפלס את דרכם לכיוון הסל. התוצאה לא טובה יותר מאיך שזה נשמע. בצד השני, דרך אגב, חזרה ההגנה של מכבי לטראפים על הגבוהים מהצד החזק. בדרך כלל זה עבד, אבל שני מהלכים רצופים ברבע השלישי הדגימו לנו את ההבדל ברמת הכשרון. בצד אחד סימון קולע שלשה אחרי דאבל אפ על זוריץ' במצב של פוסט אפ. בצד השני מלקולם לא מקבל שום עזרה בהגנה, והוא מחפש מישהו שיציל אותו. במקרה הספציפי הזה הגיע שרמדיני לעזרה ותומאס השליך לעברו את הכדור רק כדי לראות את הגאורגי מחטיא זריקה מיותרת מחצי מרחק.
שישה משחקים לתוך היורוליג, ועדיין אין שום פיתרון לגבי שאלת העוגן ההתקפי של בלאט. במיוחד לא אצל בלאט עצמו. רבות דובר על מידת המוגבלות ההתקפית של שחקני מכבי המובילים, כל שכן המשלימים. ריקי היקמן הציג הערב משחק אנרגטי מאוד ונתן תפוקה לא רעה בשני צידי המגרש, הגם שסיים אותו במדד פלוס מינוס שלילי. למרות התבלטותו, מצא עצמו יושב על הספסל בדקות הסיום. יכול להיות שהחשש של בלאט מיכולת הפיק אנד רול הממוצעת ומטה של היקמן (להבדיל מיכולותיו במגרש הפתוח ובמצבי בידוד) הניעה אותו ללכת עם שחקנים אחרים? דיוויד לוגן המשיך להציג נסיגה הדרגתית ביכולות שלו, עם עוד משחק נפל בו לא הצליח למצוא את הסל. למרות זאת, זרק אותו בלאט למגרש בסוף המשחק, כדי שימצא דרך לנצח אותו. זה כמעט עבד. ומה לגבי ליאור אליהו? בדומה למצבו של לוגן, גם התרומה של אליהו לקבוצה נמצאת בנפילה חופשית. ולבלאט יש מניות בנפילה הזאת. סוף המשחק מול מלאגה הציג לראווה את חוסר האונים בסוגיית העוגן ההתקפי החסר במכבי. גם אמש הצליחה מכבי להבקיע את הנקודות החשובות בסוף המשחק בעיקר ממצבים של משחק מעבר. פעמיים במתפרצות שסיים לוגן. פעם אחת תומאס. כשנאלצה להתמודד במשחק עומד בהתקפות האחרונות, הלכה מכבי פעם אחת ללוגן, פעם אחת לסמית' ופעם אחרונה להיקמן. שלוש פעמים וזה לא עבד. רפשה, בניגוד לסאשה אוברוביץ', הגיב יפה לנסיון בידוד של סמית' מעמדה 4 כשעבר להרכב נמוך משל עצמו, ושם זה נגמר.
ולא רק שאלת העוגן ההתקפי של בלאט לא ברורה. גם תמונת ההיררכיה, הציוותים וההרכבים השונים עוד רחוקה מלהתבהר. הרושם הוא שמכבי מוצאת עצמה, לפרקים ארוכים מדי, כשהיא מעלה הרכבים לא מתאימים. במיוחד אמורים הדברים לגבי הציוות החוזר של אליהו ושרמדיני בעמדות 4-5, שילוב שכנראה עושה רק רע. לשניהם. ולא מדובר רק על הרכות ההגנתית המשותפת, אלא גם על אי התאמה התקפית.
ההפסד למלאגה הוא הבעיה האחרונה והפחות מדאיגה מבחינת מכבי תל אביב. היכולת של מכבי למצוא את הדרך לנצח משחקים צמודים אמנם נסדקה אתמול, אבל לא צריך לעשות מזה יותר ממה שזה. הקבוצה של בלאט תסיים את הבית החלש הזה במקום הראשון. ובמקרה הרע, במקום השני. וזה בסדר גמור. מכבי צריכה לנתח את מצבה הנוכחי ביושר ולשאול אם מצבה הנוכחי של הקבוצה מהווה שיפור לעומת תחילת הדרך ומציג אופק מספיק טוב לקראת השלבים הבאים, בהם תוכרע העונה. קשה להאמין שבחינת המצב - ביושר - תביא למסקנה חיובית. מכבי של פתיחת העונה לא נראתה כמו קבוצת דרג ראשון ביורוליג. המסקנה הזו רק הולכת ומתחדדת בחלוף שישה משחקים.