הסיוט הגדול של מכבי חיפה

1987, המשחק הראשון של נובמבר. מכבי חיפה, עם דרור קשטן על הקווים וראובן עטר בסגל, יצאה לבלומפילד ומחצה את הפועל תל אביב 1:5. זאהי ארמלי כבש שלושער, דניאל בריילובסקי ושלום לוי הוסיפו; משה סיני רק צימק. יותר משזה היה ניצחון מרשים, זה היה הניצחון הראשון של הירוקים. זה היה הניצחון שהוציא את מכבי חיפה ממשבר פתיחת העונה הגרועה בתולדותיה.

2012, המשחק הראשון של נובמבר. בני יהודה, עם דרור קשטן על הקווים יוצאת לקרית אליעזר למפגש מול מכבי חיפה של ראובן עטר. לחיפה כבר יש ניצחון, 0:2 על הפועל רמת גן, וגם המצב בטבלה סביל יותר מאשר לפני 25 שנה – אז היו לחיפה ארבע נקודות משמונה משחקים; היום חמש נקודות משבעה משחקים. אבל אז, לצער כולנו, היו נסיבות מקלות.

ביולי 1987 הכל היה נראה אחרת. חיפה, אז עם רק שתי אליפויות, סיימה עונה בינונית, אבל אבי רן ז"ל כבר היה במעמד של אל. יום כיף בכינרת הסתיים באסון ושינה גורלות. גם מקצועית - עברו חודשים עד שמכבי חיפה התאוששה מהסטירה. "זו היתה החלטה אמוציונלית שלי", נזכר בוני גינצבורג, שהגיע לכרמל בתור המחליף של השוער הגדול. "אבי רן היה חבר שלי, והאמנתי שאצליח להתמודד עם הסיטואציה הקשה הזו. כנראה שהייתי נאיבי, הרגשתי שאני עושה סוג של שליחות. היה צריך הרבה אומץ לעשות מהלך כזה, ובדיעבד, במבט לאחור, אולי היום הייתי נוהג אחרת".

בוני זוכר מערכת בשוק, חוסר תפקוד, רגליים כבדות. "היינו ממש בהלם קרב", הוא אומר. "זו היתה עונה ששיקפה את כל הלך הרוח שהיה במועדון בעקבות המוות של אבי. לא היה כשל מקצועי, היה סגל מוכשר מאוד. הבעיה היתה רק בצד המנטלי. אז לא טיפלו בפרשה כמו שמטפלים היום בפרשות דומות". גם איתי מרדכי זוכר: "90 אחוז מהשחקנים היו תושבי חיפה, וזה היה פשוט קשה. אבי היה מותג, דומיננטי, אי אפשר כמעט היה לצאת מזה, ושום דבר כמעט לא הלך לנו".

השניים זוכרים נכון. שמונת המחזורים הראשונים הסתיימו בארבע תוצאות תיקו (בני יהודה, מכבי פתח תקוה, מכבי תל אביב ושמשון ת"א) ובארבעה הפסדים (צפרירים חולון, הפועל פתח תקוה בית"ר תל אביב והפועל באר שבע). גם החמישייה בבלומפילד לא הקנתה יציבות יתרה. זה לא היה רק אבי רן, זה היה גם מעבר. "קיץ רע מכל הבחינות", נזכר איתן אהרוני, ששנים חרך את האגף הימני. "גם הטרגדיה של אבי, וגם כלכלית – הקבוצה היתה מסובכת, התחלפו הנהלות. הכל היה נורא".

נראה שיעקב שחר היה בכס הירוק מאז ומעולם, אבל באותה תקופה המועדון עדיין לא היה המסודר והמפואר בארץ. וזה אנדרסטייטמנט. "הקבוצה כולה התפרקה", אומר גורם בכיר במועדון באותה תקופה. "חברי הנהלה עשו את כל השטויות שבעולם וגרמו לקבוצה לשקוע. זה כמעט נגמר בכלא". "מכבי חיפה של אז לא ידעה לאן היא הולכת", טוען אהרוני. "לא ידעו מי הבוס באמת, מה התקציבים, מה החוזים. השנה היה הקיץ הכי שקט שיכול להיות וזה מה שמכניס את המערכת לאטרף כפול. כי אין תירוצים. זה לא שחיפה עברה טלטלה בפגרה, או משבר. שחקנים טובים באו, מאמן מצוין הגיע, התקציב עלה, הקהל תומך. אין שום גורם שמהווה בעיה. אין מה להשוות את הקיץ הזה לקיץ של 87. זה בכלל לא דומה". גם גינצבורג מצטרף לאותה הדעה, טוען בנחרצות שאין מה להשוות.

אבל התוצאות כמעט זהות. והפעם זה קורה למכבי חיפה דשנה יותר, מוצלחת יותר, אימפריה. למרות התנאים השונים, כל החבר'ה זוכרים שגם אז היה לחץ עצום. "באותה תקופה תמיד הסתובבנו בחיפה", אומר מרדכי. "היה חיכוך מתמיד עם האוהדים. העיר הרגישה קטנה יותר - בכל זאת, 25 שנה עברו". אהרוני חובר לגישה: "הקהל היה מעורב לא פחות מהיום, והוא לא היה רחמן. היינו בלחץ. שחקן כדורגל שרגיל לרמות הגבוהות פתאום מתחיל לרדת, גם מבחינה אישית וגם בטבלה, וזה משפיע. היינו מגיעים למשחקי נבחרת במעמד אחר, פתאום אנחנו מייצגים קבוצת תחתית".

אז, כמו היום, מכבי חיפה מצאה עצמה מהר מאוד בדייט עם הקו האדום. הערב (שני), למשחק מול הזהובים, היא מגיעה מהמקום הלפני אחרון. רק ניר קלינגר, עוד שותף לפתיחת הנפל מ-1987/88, מפריד בין הירוקים לבין הרצפה. בחיפה הנוכחית לא חושבים בכלל על הליגה הלאומית. מניחים שהמצב רגעי. גם אז הניחו כך. "לא חששנו מירידה", מודה אהרוני. "היינו קבוצה טובה, היינו עדיפים על היריבות גם בהפסדים וסתם קיבלנו שערים שטותיים. אתה יודע מה אתה שווה ויודע שמתישהו זה יתאזן. וכשזה מתאזן אתה לא רואה אף אחד ממטר. השאלה מתי זה מתאזן. למזלנו היה לנו את דרור קשטן, שהרגיע אותנו עם הסבלנות שלו".

רפי אוסמו זוכר את זה קצת אחרת. "קשטן היה מרוחק מאיתנו, וזה גרם לאווירה לא טובה", הוא טוען. "באסיפות הקבוצה ובשיחות פרטיות קשטן אמר לנו שמי שיהיה טוב ישחק ומי שלא יתאמן חזק לא יהיה חלק מהקבוצה. ואז ראינו שהכל התנפץ. שחקנים כמו דניאל בריילובסקי, שעשה טובה שהוא מתאמן, קיבל קרדיט נרחב. זה פגע במרקם הקבוצתי וכך קשטן איבד את חדר ההלבשה. שחקני בית כמו אבוקרט וממן השתגעו ממצב שלא הכרנו אותו. היחס של קשטן לשחקני חוץ היה טוב בעשרות מונים מאשר לשחקני הבית. ברור, היו נסיבות נוראיות, אבל גם למאמן יש יד באיך שנראינו באותה עונה. הוא איבד את האמון שלנו וגם את של ההנהלה, וזו הסיבה לדעתי שהוא לא המשיך בסוף".

מרקו בלבול הצטרף למכבי חיפה לאחר שהעונה ההיא כבר החלה, והספיק בסופה לזכות בפרס תגלית העונה. גם הוא מצא שם קבוצה במשבר רגשי. "עברנו טראומה בקיץ ודברים פשוט לא נדבקו", הוא אומר. "אבל אחר כך חזרנו לעצמנו, במיוחד בפלייאוף התחתון, ושם נבנתה התשתית לאליפות שהגיעה שנה לאחר מכן". לא סתם בלבול מדבר על הפלייאוף התחתון. הירוקים התפוצצו שם עם חמישה ניצחונות מחמישה משחקים, ו-24 שערי זכות. רביעיות מול לוד, בני יהודה ובית"ר ירושלים, ולקינוח – העשירייה המפורסמת על מכבי תל אביב (מרדכי: "בגלל שזה היה בפלייאוף התחתון לא שלחו מצלמות, והתפספס תיעוד לדורי דורות"). בלבול מוצא דמיון בין 1987 ל-2012. "בשני המקרים", הוא מזכיר, "גם העונה שלפני היתה עונה לא טובה". הוא זוכר את הלחץ, את המשבר ואת היציאה ממנו.

הוא גם זוכר את המשחק בבאר שבע. אז, בוסרמיל של ינואר, בלבול העניק למכבי חיפה ניצחון יקר עם שער קלאץ' לקראת הסיום. "התגוננו במשחק כמו קבוצת תחתית, עם שמונה בלמים", הוא נזכר. "חגגנו את הגול הזה כאילו זכינו באליפות". וזה אולי בדיוק מה שבמכבי חיפה צריכים להבין. שצריך לפרמט את הדיסק שאומר סגל נוצץ, ולהתחיל לנשוך יריבות בצוואר.

"תמיד טוב לדעת את מקומך", אהרוני חולק מתכון של אלופים. "אז עצרנו ואמרנו לעצמנו: 'זה אנחנו. זו האמת – אנחנו לא מספיק טובים כרגע וצריך לאט לאט לטפס למעלה'. ככה גם מכבי חיפה של השנה – היא צריכה קודם כל להבין שהיא בבעיה. להגיד 'בואו לא נתנהג כמו אלופי אירופה. בואו נלמד לא לקבל גולים, לא להפסיד'. ואז הם אלו שיעשו 0:1 קטן, הם אלו שיעקצו. גם מול בני יהודה אנחנו צריכים להסתכל להם בגובה העיניים", אהרוני עובר לגוף ראשון. "אנחנו לא עדיפים ואנחנו לא סופרסטארים אלא שווים. וככה גם מול רמת השרון ומול עכו".

מרדכי נותן טיפ משלו: "צריך להיות חיבור קצת יותר טוב בין כל המרכיבים. בין השחקנים לשחקנים ובין השחקנים לצוות. פתאום זה מתחבר, כמו שקרה לנו בבלומפילד. ההבדלים הם בעיקר בציפיות. היום, גם אם מכבי חיפה תנצח את בני יהודה אבל אז שוב תפסיד, זה לא יתקבל בהבנה. השאלה היא לא האם חיפה תנצח את בני יהודה אלא אם היא תמשיך לנצח לאחר מכן".

אם כן, הערב (שני, 19.30, ספורט1), במשחק הראשון של חודש נובמבר, שוב חיפה במשבר ושוב זה דרור וראובן וקבוצה מתל אביב. קשטן ממש צריך ניצחון - גם שלוש נקודות וגם אפשרות לנקות את שמו מפתיחת העונה הגרועה בהיסטוריית המועדון. למזלם של הירוקים, בני יהודה בבית זה אחד הבאנקרים הסטטיסטיים בהיסטוריה (רק 18% הצלחה בחוץ מול מכבי חיפה), אבל בפתיחת עונה כזו גם המספרים עשויים לאבד אמונה בעצמם. מחזור 1987 לא נשבר לרגע.

"אני אופטימי", אומר אהרוני. "זה מועדון גדול ואם זה לא יקרה מול בני יהודה זה יקרה בעוד חודש. מתישהו זה ייעצר. חיפה שווה מקומות 4-2. הערב אני קונה גם 0:2 קטן". איתי מרדכי לא שוכח נקודה חשובה: "ידענו אז שכמו שנסיים את העונה כך נפתח את זו שאחריה. בעונה שאתה לא מתחרה על האליפות צריך לדעת לבנות את העונה הבאה, ואכן בנינו טוב וזכינו באליפות". בחיפה רק מפנטזים על שחזור המקרה לקראת האצטדיון החדש.

גם בלבול חושב ורוד: "גם 1987/88 התחילה לא טוב והסתיימה מצוין, וגם העונה הזו יכולה להסתיים מצוין. יש בחיפה סגל טוב, מספיק שדבר אחד קטן ישתנה והכל ייראה אחרת. אני בטוח שראובן עטר ימצא את הדבר הזה". ואז מה? "חיפה תגיע לפלייאוף העליון, ומשם הכל פתוח. ראינו איך ריאל מדריד התחילה וראינו איך מנצ'סטר יונייטד התחילה. זה לא רק מכבי חיפה, זה קורה לכולן". וגינצבורג מקנח: "הסגל הנוכחי צריך להבין שיותר גרוע לא יכול להיות. אמנם לעטר אין את המיילג' של קשטן, אבל כדורגל הוא יודע. חיפה היא לא קבוצה גדולה אלא קבוצה בינונית עם ציפיות גדולות, אבל היא שווה פלייאוף העליון". היא תהיה? "אני מקווה בשבילה", הוא חותם, "ובשביל הכדורגל הישראלי".

* מלך השערים באותה עונה היה חלוץ הקבוצה זאהי ארמלי (25 כיבושים)

* מכבי חיפה בעונה הסדירה: 26 משחקים, 29:32 בשערים, 32 נקודות

* מכבי חיפה בפלייאוף התחתון (מקומות 14-9): 5 משחקים, 4:24 בשערים, 15 נקודות

* בסיכום: מקום תשיעי, 31 משחקים, 13 ניצחונות, 8 תיקו, 10 הפסדים, 33:56 בשערים, 47 נקודות

* מכבי חיפה סיימה את העונה עם 56 שערי זכות – הכי הרבה בליגה בשיתוף עם הסגנית נתניה ו-13 יותר מהאלופה הפועל תל אביב

* בעונה שלאחר מכן זכתה מכבי חיפה באליפות

נתונים: dribblist.com

לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

מייל: orenjos@walla.co.il