בקיץ 2011 גלבוע/גליל חיפשה את הרכישה המשמעותית הבאה. על הפרק: יורש לגל מקל. השחקן שסומן היה בר טימור, כוכבה של קרית טבעון מהליגה הלאומית, שכבר עשה גלים בגיל 18 בליגה השנייה. במקביל לגלבוע/גליל, גם אפי בירנבוים רצה מאוד לצרף את טימור למכבי ראשון לציון. דני פרנקו, שאימן אותו בנבחרת הנוער, חלם שהוא יהיה הרכז בברק נתניה. טימור הפתיע, בחר להישאר לעונה שלישית בלאומית, וחתם בהפועל תל אביב. הפרשנים והמאמנים הופתעו מההחלטה: האם הילד לקח את ההחלטה הנכונה?
סימני השאלה סביב הסגל הישראלי של הקבוצה האדומה התפוררו עד המחזור השלישי. כרגע אין ספק: הפועל תל אביב היא קבוצה שנהנית מישראלים טובים. גם אין ספק: בר טימור, שבעונה שעברה נבנה ביחד עם הקבוצה בליגה השנייה, הפך להיות לגארד לגיטימי בליגת העל כבר בגיל 20. אם לא יקרו הפתעות גדולות, בקיץ 2013 נראה אותו לפחות בסגל הרחב של אריק שיבק לקראת אליפות אירופה, או אפילו ב-12 שיסעו לסלובניה. לאט לאט מתקבלות תשובות לכל השאלות.
הטראומה מול פינלנד
כבר בגיל צעיר סומן טימור ככוכב העתיד. כבר בגיל 17, אחרי שסיים את שנתו השנייה בנוער של מכבי חיפה, הפתיע והודיע כי עוזב את הנוער וחותם בבוגרים של היריבה העירונית, הפועל חיפה, בשנתה הראשונה בליגת העל. "זאת החלטה שונה אבל החלטה נכונה", מסביר מאיר קמינסקי, מאמנו בתיכון הריאלי חיפה, "שחקנים מסוגו של בר צריכים כבר בכיתה י' לשחק בקבוצת הנוער, להמשיך עוד שנה נוספת, ובכיתה י"ב לשחק בבוגרים. גם יוגב אוחיון עשה ככה בעמק החולה ועלה לבוגרים של גליל עליון תוך כדי השנה שלו בכיתה י"ב'".
אחרי טבילת אש די מוצלחת במדים האדומים, וזכייה באליפות בתי הספר, הגיע רגע המבחן של הגארד החיפאי. ביחד עם חבורה מאוד מוכשרת הוא היה אמור להוביל את נבחרת הנוער של ישראל לדרג א' בטורניר שנערך בתל אביב. אחרי שהגיעו בצורה חלקה עד לחצי הגמר, פגשה הנבחרת של דני פרנקו את פינלנד של גורדון הרברט על הכרטיס לדרג הראשון. אחרי לא מעט מהפכים ומשחק צמוד, נשלח טימור לקו בשוויון 59:59, 23 שניות לסיום, והחטיא פעמיים. הפינים השתלטו על הריבאונד, וניצחו את המשחק במהלך שלאחר מכן.
מי שציפה שטראומה כזאת תרדוף את טימור, קיבל כבר כמה דקות אחרי המשחק תשובה רגועה מהשחקן שאמר: " אני לא חושב שהתרגשתי בסוף בעונשין, הכדורים יצאו וזה חלק מהמשחק". שבועיים לאחר מכן הוא חתם במכבי חיפה, ששלחה אותו לקבוצת הבת קרית טבעון, שם המשיכה ההתקדמות המצוינת שלו. "יש לו איכויות אתלטיות נדירות, יכולת שליטה בגוף מהגבוהות שראיתי ואני שמח שהימרתי עליו", מספר מאמנו בטבעון עופר רחימי, "בעונה ההיא המטרה שלנו הייתה להיות קבוצת חממה למכבי חיפה, קבוצת בת של המועדון, וגם הוא וגם טמיר אריאלי שנתיים לפניו זכו לקבל דקות משמעותיות בליגה השנייה ושניהם הוכיחו את עצמם".
שנה אחת מאוחר מדי
כל אנשי המקצוע שעבדו עם טימור מסכימים על דבר אחד: לא רק שהיכולת הטובה שלו בליגת העל מפתיחת העונה היא לא הפתעה היא גם יכלה להגיע בעונה שעברה אם הילד לא היה נשאר בלאומית. "אם הוא היה שואל אותי כבר לפני שנה, הוא היה צריך לשחק בליגת העל כי הוא מתאים לשם", מסביר קמינסקי, "הוא אתלט, יכול לשחק בשני תפקידי הגארד, וזה מה שצריך לליגת העל. הוא הגיע לשם שנה מאוחר, אבל חשבתי תמיד שהוא יצליח ולא חשבתי שתהיה לו בעיה עם זה".
דני פרנקו, שכאמור רצה אותו בברק נתניה, מספר: "הפועל תל אביב נתנה הצעה להרבה יותר שנים והוא העדיף חוזה ארוך אצלם. כבר בעונה שעברה הוא יכול לשחק בליגה הראשונה, ואני בהחלט חושב שהוא שחקן שיכול להיות לגיטימי כבר העונה והרבה יותר מזה בשנה הבאה. מבחינת בר, הכל תלוי במאמן. שחקן ברמה שלו כבר היה בשל לעשות את הפריצה קדימה, ואחרי שנה בליגה הלאומית זה היה רק שאלה של זמן עד שהוא ייפול לידיים של מאמן שייתן לו את הביטחון ואת הקרדיט. כל שנה אתה לוקח הרבה, והוא התבגר. ליגת העל משוועת לשחקנים צעירים מוכשרים, ובר הוא מהבכירים בקטגוריה הזאת".
משיחה עם שחקנים ואנשים בהפועל תל אביב עולה קשר מיוחד בין טימור למאמן ארז אדלשטיין, שמאמין מאוד בשחקן שלו. "בר הוא בר מזל שהוא זכה להתאמן אצל המאמן שהוציא הכי הרבה שחקנים צעירים לכדורסל הישראלי, אצל ארז אדלשטיין", אומר עופר רחימי, שמשמש כיום עוזר מאמן במכבי חיפה, "הוא הימר על הכי הרבה שחקנים צעירים לאורך הקריירה שלו, וזה מוכיח את עצמו. אני לא מסכים לגבי זה שמדובר בהחלטה קשה, הפועל תל אביב הייתה בעונה שעברה קבוצה יותר אטרקטיבית מרוב הקבוצות בליגת העל, עם מאמן באמת אחד הבכירים בכדורסל הישראלי, אז מה קשה לקבל את ההחלטה פה?".
בקיץ הבא בסלובניה הבנויה?
שנתיים אחרי אותו קיץ טראומתי, הגיע הרגע בו בר טימור הוביל את נבחרת ישראל לדרג א'. אמנם זאת נבחרת העתודה, ולא בטורניר ביתי, אבל במאני טיים של הטורניר, במשחק על העלייה נגד בלגיה, הוא היה שם בגדול. בעוד הנבחרת של שרון דרוקר ומתן חרוש שמטה יתרון דו ספרתי, טימור החזיק אותה עם 5 נקודות מתוך ה-9 של הנבחרת עד לדקה האחרונה, ואחרי ששוב החטיא זריקת עונשין גורלית השתלט על הריבאונד בשנייה האחרונה, קלע עונשין ושלח את ישראל לדרג א' כשהוא רושם 15.4 נקודות ו-4.6 אסיסטים.
"אני חושב שכל אלה שהיו באותה נבחרת ועברו את ההפסד המאכזב ההוא מול פינלנד, היו מלאי מוטיבציה כדי לבוא ולעשות את הצעד קדימה", מסביר דני פרנקו את הדרך של טימור וחבריו, "זאת רמת מחויבות שנבנית עם המטרה, וזה נתן אתגר לקראת השנה הבאה, וכל הכבוד שהם עשו את זה".
המאמן הלאומי אריק שיבק התרשם מאוד מהיכולת שלו גם במשחקי ההכנה, ובעקבות ההצלחה בעליית הדרג שיבק החליט לזמן אותו ואת אור סולומון לסגל הרחב לקראת מוקדמות אליפות אירופה, וכבר הכריז שיש סיכוי לא רע שהשניים יהיו השחקנים 11 ו-12 בנבחרת בקיץ הקרוב. "הצהרה כזאת מצד מאמן לאומי היא לא דבר שבשגרה", אומרים בסביבתו של השחקן, "זה רק נותן לו עוד מוטיבציה לקראת השנה הקרובה".
צמד אדום צהוב
נוטים להשוות את טימור להרבה שחקנים, מגיא גודס כגארד חיפאי מוביל, דרך עודד קטש בגלל האופי וקור הרוח, ועד יוגב אוחיון בזכות ראיית המשחק והבעייתיות המסוימת בקליעה. "הדבר הכי חשוב בשביל בר הוא ניסיון", מסביר מאיר קמינסקי, "ככל שהניסיון שלו יהיה יותר גדול, הוא יראה את היכולות האמיתיות שלו. הוא מהשחקנים האלה שיודעים להוריד כדור בזכות הכניסה המדהימה שלו לסל. הוא עוד לא משתמש בה מספיק. יש לו יכולת כדרור וראיית משחק מעולה, הוא שומר מצוין. הדבר החשוב היום, והוא מקבל את זה מארז אדלשטיין שיודע איך לאמן שחקן צעיר, זה הניסיון".
אחד ממאמני ליגת העל, שטרם פגש את האדומים העונה, אמר השבוע: "זה לא שחקן כמו יוגב אוחיון בתחילת הדרך, שהיה דרך ברורה לעצור אותו בכך שתיתן לו מטר מהשלוש. בר טימור עושה הרבה מאוד דברים. אומנם עדיין רואים שחסר לו המון ניסיון, והוא נוטה לעשות טעויות של שחקן צעיר, אבל כשרואים את הפוטנציאל שלו אי אפשר שלא להתרשם. ברגע שינקו ממנו חלק מהדברים ששחקנים צעירים עושים, הוא יהיה כמעט בלתי ניתן לעצירה".
אז לאן זה יכול להגיע? רחימי טוען כי "בר הוא שחקן שליד רכז טוב, יכול להגיע לרמות הכי גבוהות. הוא שחקן שיוצר, אין לנו הרבה כאלה, וזה היתרון הגדול שלו. אם יהיה לידו ליד רכז טוב והוא ימשיך לשפר את יכולת הקליעה שלו, הוא יכול להגיע הכי רחוק שרק אפשר לחשוב עליו". קמינסקי, מנגד, רואה צמד צהוב-אדום בנבחרת בעתיד הקרוב: "הכדורסל הישראלי לא מספק כישרונות גדולים בצורה מסיבית. הוא שחקן בעמדה מספר 1-2 מהטובים שיש לנו. הוא ויוגב אוחיון משלימים אחד את השני, אני בהחלט רואה אותם מובילים את הנבחרת למקומות טובים מאוד".