כשבכלי התקשורת בגרמניה דווח שזה רוברטו חזר לבאיירן מינכן ב-2007, מרבית אוהדיה היו מרוצים. נכון, הברזילאי המצטיין כבר היה בן 33, אבל בבוואריה זכרו היטב את התרומה הנכבדה שלו לקבוצה בקדנציה הקודמת שלו במדיה, והרי בדיווחים נכתב שהוא הגיע כשחקן חופשי. אז כמה זה מסוכן? שנתיים לאחר מכן סיים זה רוברטו את חוזהו בבאיירן, נטל את מקל הנדודים ועכשיו חתם בהמבורג. גם כאן נרשמה שביעות רצון. הקשר הוכיח שהוא בכושר טוב ובדיווחים שוב נכתב צמד המילים "העברה חופשית".
ב-29 באוגוסט 2009 הטיל "דר שפיגל" הגרמני פצצה במונחים לוקאליים. העברות חופשיות? תחשבו שוב. בעיתון דיווחו שבאיירן והמבורג שילמו סכומי כסף על הברזילאי, ועוד איך שילמו, וכי אלו היו למעשה עסקאות השאלה. הבווארים הוציאו מיליון יורו לשנתיים, בעוד המבורג שילמה לא פחות מארבעה מיליון, גם כן לשתי עונות. עוד סופר ב"דר שפיגל" שמי שקיבלה את הכסף בעבור שאילתו של השחקן הייתה דווקא קבוצת הפאר האורוגוואית, נסיונאל. אבל זה רוברטו מעולם לא שיחק בקבוצה ממונטבידאו, אז איך זה ייתכן?
התשובה בהמשך.
דפורטיבו מלדונאדו היא קבוצה קטנה מבירת אורוגוואי, מונטבידאו. היא משחקת בליגה השנייה בארצה, ארון התארים שלה כמעט ריק לחלוטין, אבל הכספת כביכול מלאה. לקראת העונה שעברה מכרה הקבוצה את המגן השמאלי הברזילאי, אלכס סנדרו, לפורטו תמורת 9.6 מיליון יורו, השאילה את מרסלו אסטיגריביה ליובנטוס תמורת חצי מיליון, ושלחה את בריאן מונטנגרו לעונה בווסטהאם. בקיץ האחרון היא הסתפקה בהכנסות של קרוב לחמישה מיליון יורו, שנבעו ממכירה של הקשר הברזילאי אלאן לאודינזה ומהשאלתם של אסטיגריביה לסמפדוריה ושל איבן פיריס לרומא.
גם קבוצת רנטיטאס משחקת בליגה השנייה באורוגוואי, וגם היא אלמונית וכביכול עשירה. בין השנים 2008 ל-2011 קיבלה הקבוצה ממונטבידאו לא פחות מ-19 מיליון יורו אחרי שמכרה בשתי עסקאות שונות 90 אחוזים מכרטיס השחקן של הולק לפורטו. תופעה אמיתית רנטיטאס, לא רק בגלל הולק. בין השחקנים שהיא מכרה או השאילה לאורך השנים ניתן למצוא שמות כמו פיליפה (אתלטיקו מדריד), רודריגו טיוי (לשעבר ספורטינג ליסבון), וולטר (שייך לפורטו), מרלוס (מטאליסט חרקוב), טיאגו ריביירו (קליארי) וקלאודיו מלדונאדו (לשעבר נבחרת צ'ילה ופנרבחצ'ה). הרווח: מיליוני יורו.
על פי סדרת תחקירים מרתקת של "בלומברג" בחודשים האחרונים, מאז שנת 2000 הכניסו קבוצות כדורגל באורוגוואי סכומי כסף שנעים סביב 70 מיליון יורו רק ממכירות ובעיקר השאלות של שחקנים. תשע קבוצות היו מעורבות בסחר הזה, לרוב בלי שהשחקנים שהן מכרו אפילו דרכו במגרשי האימונים שלהן. הרי אסטיגריביה, פיריס, אלאן וסנדרו מעולם לא שיחקו במלדונאדו, וכנראה שהולק, פיליפה, מרלוס והאחרים אפילו לא יודעים באיזו ליגה רנטיטאס משחקת.
אז למה דווקא אורוגוואי? למה בצורה הזו? ויתרה מכך, האם מישהו באמת מאמין שעשרות המיליונים נשארו בקופות של הקבוצות הצנועות הללו?
איש המפתח בסיפור, אבי השיטה אם תרצו, הוא סוכן שחקנים אורוגוואי-ברזילאי בן 78, חואן פיגר שמו. על רוחב הפעילות שלו בכדורגל העולמי אפשר לכתוב ספר שלם, אבל בינתיים נסתפק בלספר שהוא ושותפו, סוכן השחקנים ואגנר ריביירו, היו מעורבים בהעברת לואיס פיגו מברצלונה לריאל מדריד ומייצגים את רוביניו, הולק, ז'וליו בפטיסטה, לוקאס מורה, ונדרליי לושמבורגו ועוד רבים אחרים. נשיאי ריאל מדריד? בחיוג המקוצר. האנשים החזקים בפנרבחצ'ה ופורטו? אחים.
בשלב מסוים החליט פיגר שהוא רוצה הרבה יותר מעמלות סוכן, גבוהות ככל שיהיו. מכיוון שהחוק בדרום אמריקה מתיר ל"יד שלישית" כלומר אנשי עסקים שהם לא קבוצת כדורגל להחזיק בחלק מכרטיסי שחקן של כדורגלנים, פיגר החליט שזה הכיוון בו ילך, ובין היתר רכש לעצמו את כרטיס השחקן של זה רוברטו.
כשבעיתון באורוגוואי פורסמה לפני כמה שנים כתבה שסקרה חלק ממעלליו של פיגר, הכותרת הייתה: "שלושה עשורים של כוח ומסתורין". אלא שלא הכל מסתורין. שיטת העבודה של סוכן השחקנים הוותיק ושל אנשי עסקים רבים אחרים שהלכו בעקבותיו, ידועה. כך גם הבחירה דווקא באורוגוואי, שבה משלמים כחמישה אחוז מסים על עסקאות כדורגל, ולא סביב 20, כמו בברזיל וארגנטינה.
איך זה עובד? הרי קבוצה לא יכולה לרכוש שחקן מאיש עסקים, אלא רק מקבוצה אחרת.
בברזיל, למשל, ענקית תקשורת מקומית הקימה את קבוצת דספורטיבו ברזיל (משחקת בליגה הרביעית) בשנת 2005 רק כדי שתהיה לה קרקע משלה למכור את השחקנים שבבעלותה. בשבע שנות הקיום שלה, הכניסה דספורטיבו למעלה מ-70 מיליון דולר רק מסחר בשחקנים, שחלק גדול מהם מעולם לא שיחקו במדיה. למשל קייריסון והנריקה, שנמכרו ממנה לברצלונה.
מי שלא רוצה להקים קבוצה משלו כדי למכור שחקנים שבבעלותו, מוצא לעצמו מועדון דרכו הוא עושה את עסקיו. אורוגואי היא כאמור מוקד משיכה בגלל המיסוי הנמוך והדוגמה של אסטיגריביה טובה. קשר נבחרת פרגוואי נרכש "על ידי" דפורטיבו מלדונאדו תמורת כשני מיליון יורו בקיץ 2011, ומיד הושאל ליובנטוס תמורת חצי מיליון. בקיץ האחרון "חזר" לקבוצה האורוגוואית שלו והושאל לסמפדוריה ששילמה 700 אלף יורו. בקיץ הקרוב הוא שוב יחזור למלדונאדו ושוב יושאל. לשנה, שנתיים, חמש. הכל תחת פיקוחם של המחזיקים בכרטיס השחקן שלו.
עוד דוגמה. זוכרים את הסיפור של זה רוברטו מתחילת הכתבה? חואן פיגר מחזיק בכרטיס השחקן שלו ולכן הוא מעולם לא באמת היה שחקן חופשי. לכן באיירן מינכן והמבורג היו צריכות לשלם על השאלה שלו. לכן נסיונאל, בה לפיגר יש קשרים עסקיים, הפכה להיות המתווכת בינו לבין הקבוצות הגרמניות.
ואיך אנשי עסקים אחרים מושכים כסף מהקבוצות אחרי שאלו מקבלות את סכומי ההעברה? התשובה פשוטה: באמצעות אנשי קש לכאורה, שהם עצמם הציבו בהנהלה. לפעמים בצורה גלויה אפילו יותר. רק בפברואר האחרון נשיא רנטיטאס, מריו בורסטין, חשף שהוא מעביר את סכומי ההעברה לחשבון בנק של חברה שנקראת LAMICO ושנמצאת בבעלות חואן פיגר, ושבתמורה סוכן השחקנים נוהג להעביר לקבוצה סכומי כסף קבועים מדי חודש. פיפ"א הודיעה שהיא תפתח בחקירה, אבל בינתיים נאדה.
הפעילות של חואן פיגר ושל יתר אנשי העסקים שמצאו באורוגוואי קרקע פורייה לעשיית עסקים, הביאה איתה גם גל של חשדות והרבה אנשים לא מרוצים.
בקיץ האחרון החלו שלטונות המס במספר מדינות דרום אמריקאיות לחקור העברות של עשרה כדורגלנים מקבוצות באורוגוואי למדינות אחרות, שבעה מהם מעולם לא שיחקו בקבוצות הללו, אך בינתיים ללא תוצאות. שר הספורט הברזילאי, אלדו רבלו, אמר לאחרונה ש"לנו אין את הכלים לבדוק את חוקיות ההעברות במדינות אחרות, אבל פיפ"א צריכה למנוע את הפעילות של מועדוני רפאים".
פיגר נמצא תחת חקירות קבועות של פיפ"א ושל שלטונות המס בברזיל. כבר לפני למעלה מעשור הושמה ההעברה ההזויה של החלוץ הברזילאי לוקאס סברינו לראן הצרפתית (תמורת לא פחות מ-21 מיליון יורו) תחת זכוכית מגדלת. סברינו שיחק באתלטיקו פרנאנשה, אבל את חלק הארי של סכום ההעברה לצרפת קיבלה דווקא רנטיטאס מאורוגוואי. פיגר תושאל, נחקר, סיפר שהוא האחראי לעסקה, אבל סיפק הסברים משכנעים והוכחות שלא נעשתה כל עבירה על החוק.
פיפ"א מנסה לשפר את המעקב אחרי ההעברות בכדורגל העולמי ובעיקר בדרום אמריקה, מאין יוצא הכסף ולאן הוא נכנס, אבל בינתיים עסקני הכדורגל מקדימים אותה בכמה צעדים בצורה קבועה, מקפידים לחפש פרצות בחוק ומצליחים לנוע באזורים האפורים.
לפיכך כל עוד הן נעות בתחום שבין הלבן לשחור, קבוצות כדורגל אנונימיות מאורוגוואי, "מועדוני רפאים" כפי שקרא להן שר הספורט של ברזיל, ימשיכו להשתמש במיסוי הנמוך כדי לשמש קרקע אטרקטיבית ולמשוך משקיעים, שיהפכו אותן לכלים מרכזיים בעולם הכדורגל.