על תפקיד המאמן-שחקן כבר שמענו; על ג'נרל מנג'ר-שחקן עדיין לא. ניקולה וויצ'יץ' הוא אולי האדם הראשון בתולדות הכדורסל שמחזיק בתואר הכפול הזה: בבקרים הוא לובש את גופייה מספר 7 של קבוצת ספליט הקרואטית, בצהריים עוטה חליפה ומתיישב במשרד המנהל המקצועי של המועדון, ובערב חוזר לאימון נוסף, או למשחק.
"זה מטורף. אפילו אני לא מבין איך אני עושה את זה", אומר וויצ'יץ' בשיחה עם וואלה! ספורט. "אני נמצא 24 שעות מסביב לקבוצה. את המשפחה שלי אני רואה רק מאוחר בלילה. זה האתגר הגדול של חיי", הוא מודה.
***
וויצ'יץ' (34), מגדולי שחקני מכבי תל אביב בכל הזמנים ואחד משחקני הפנים הטובים בהיסטוריה של הכדורסל האירופאי, יכול היה לשחק העונה ביורוליג. "היו הצעות", הוא אומר. אפילו מכבי הייתה בתמונה, "והיו דיבורים על חזרה לשנת פרישה". אבל בלב פנימה ידע ש"זה לא משהו שיכולתי לחשוב עכשיו ברצינות. לא יכולתי לעזוב את המועדון שלי".
לפני שנה, בקיץ 2011, שב וויצ'יץ' לקרואטיה אחרי שנים רבות של נדודים. בן 23 היה כשעזב את ספליט, אימפריה יבשתית לשעבר, והצטרף למכבי על תקן יורשו של נייט האפמן. הוא חי בצרפת (וילרבאן), בישראל, ביוון (אולימפיאקוס פיראוס) ובטורקיה (אפס פילזן איסטנבול), ומרחוק צפה בקבוצת נעוריו הקמלה לאיטה.
"אין עוד קבוצה באירופה עם מורשת והיסטוריה כמו ספליט", אומר וויצ'יץ'."זה לא רק הכוכבים האדירים שצמחו כאן, כמו קוקוץ' וראדג'ה, וגם לא השושלת של יוגופלסטיקה שזכתה בשלושה גביעי אירופה ברציפות, כמו התרומה של ספליט למורשת הכדורסל האירופאי".
בשנים האחרונות ירדה ספליט מנכסיה והגיעה עד לסף פשיטת רגל. ציבונה זאגרב, זאדאר ואפילו קיי.קיי זאגרב הקטנה הפכו אותה לבלתי-רלוונטית אפילו ברמה המקומית. בקיץ שעבר התאמן וויצ'יץ' לבדו, המתין להצעה מקבוצת יורוליג גדולה, ומשזו בוששה לבוא נעתר לקריאות ההצלה של ספליט.
"הקבוצה הייתה במצב גרוע מאוד", מספר וויצ'יץ'. "לא היה כסף. מצד אחד, הרגשתי בכושר משחק מצוין, הכדורסל עוד זורם לי בדם, ולכן רציתי להמשיך לשחק. מצד שני, ביקשו ממני לעזור ולקחת על עצמי את ניהול המועדון ברמה המקצועית. זו אחת הקבוצות הגדולות בתולדות הכדורסל, שפשוט התרסקה, ורצינו להחזיר לה את הדופק".
וויצ'יץ' מיד ניגש לעבודה: הוא מינה מאמן ועזר לו לבנות את הסגל, ובמקביל החל לעבוד על תוכנית שיקום מקצועית וכלכלית. זה עבד: מצד אחד, ספליט רשמה אשתקד עונה פנומנאלית והצליחה לסיים את הליגה הקרואטית במקום השלישי ("בנינו קבוצה על טהרת השחקנים המקומיים, וזה כולל כמובן גם אותי"), מה שהעניק לה מענק כספי נאה מהנהלת הליגה ואת האפשרות לשחק בליגה האדריאטית - כרטיס שמנצלת היטב (מקום שמיני, מאזן 3:3 עד כה) - ומצד שני החלה הקבוצה לגייס כספים, ניערה את האבק ממחלקת הנוער המפוארת לשעבר, ולמעשה חזרה לחיים.
***
וכך משחק וויצ'יץ' תחת מאמן שהוא עצמו מינה, נראה על הפרקט טוב מתמיד (מעמיד באדריאטית ממוצעים פנטסטיים של 14.7 נקודות ב-66.7% מ-2, 6.4 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים ו-16.8 נקודות מדד ב-23.5 דקות בלבד), והוא קרוב להשלים את תוכנית ההצלה הכלכלית הגרנדיוזית שהגה.
"החלטנו להפריט את הקבוצה ולמכור חלק מהמניות לציבור", הוא מגלה. "הבעלים המרכזיים תהיה העיר עצמה, שתחזיק בשני שליש מהמועדון, והציבור יחזיק בשליש נוסף. אנחנו מקווים לגייס מהציבור מיליון אירו, העירייה תוסיף עוד שני מיליון, וככה נוכל להחזיק את הקבוצה גם בעונות הבאות".
איך כל זה נראה מהפרקט? "פיזית, אני מרגיש בכושר טוב. יש בי עדיין דחף לשחק כדורסל. אני משחק כאן עם שחקנים שגדלתי איתם, וזו הנאה". כיצד עובדת הקונסטלציה המקצועית איתך, הוא נשאל - הרי הוא גם החניך של מאמנו, וגם משמש כבוס שלו. "כן, במקומו גם אני הייתי דואג לשתף במשחק את הבוס שלי", הוא צוחק. "לא, זה לא עובד ככה. זה בעצם פשוט. המאמן הוא הבוס על המגרש, ואני הבוס מחוץ למגרש. כל מי שמכיר אותי יודע שאני מכבד את המאמנים".
***
לפני כמה ימים ביקרה אותו בקרואטיה משלחת מתל אביב - המנכ"ל דני פדרמן וראש מחלקת הסקאוט אבי אבן נועדו עם וויצ'יץ' ובחנו אפשרויות לשיתוף פעולה בין המועדונים.
"זו לא הייתה רק פגישת עבודה. אנחנו חברים. אני בקשר רצוף עם מכבי", אומר וויצ'יץ'. "היה מעניין אותם לראות מה אנחנו עושים כאן מבחינה מקצועית, לבחון את מחלקת הנוער החדשה שבנינו, והם רוצים לתמוך בי. אל תשכח, מבחינה היסטורית מכבי ויוגופלסטיקה היו תמיד בקשר טוב, וזה יפה שאנשים ממכבי באו עד אליי כדי לראות איך אפשר לעזור לי לקדם את הפרויקט הזה. דיברנו על שיתוף פעולה, נראה מה יכול לצאת מזה בעתיד. כולם מכירים כאן את מכבי, כולם אוהבים אותם. ראש העיר פינה במיוחד זמן כדי לשבת איתם יחד ולדבר".
הקשר החברי עם מכבי, שעשוי להפוך גם לקשר עסקי, הוא רק יוזמה אחת מיני רבות שמקדם וויצ'יץ' בספליט. עוד לפני שעזב נחשב וויצ'יץ' לאחד מבניה המועדפים של העיר, והצלחתו בקריירה שימחה מאוד את תושבי המקום; כעת, מששב הביתה והצליח להחזיר את הרכבת הישנה הזו למסלול, נחשב וויצ'יץ' למעין ראש עיר אלטרנטיבי.
אבל וויצ'יץ' לא מחפש כבוד. "הכי קשה להיות משיח בעיר שלך", הוא נאנח. "אתה מרוויח חברים חדשים, אבל רוכש אויבים. זה אתגר מקצועי גדול עבורי. גם המצב הכלכלי במדינה לא הכי טוב, וכשאין כסף הספורט נפגע ראשון, כי זה מותרות. אבל בסך הכל אני מאוד נהנה ומסופק מהעבודה".
תהיתי האם ההצלחה בתפקיד המנהל המקצועי לא מגרה את הרעב הישן, עליו הצהיר בגלוי בשנים האחרונות, לשוב לישראל, למכבי, "שהיא הבית השני שלי", כפי שאמר תמיד. לאו דווקא כשחקן; אולי בפוזיציה ניהולית כלשהי.
"אני לא חושב על לקבל תפקיד במכבי", משיב וויצ'יץ'. "הם כמו המשפחה שלי, והימים במכבי תמיד יהיו הימים הכי יפים בחיי. ברור שלחזור להיכל, לעמוד שוב מול 11,000 איש, זה יותר מחלום. אבל אם להיות ריאלי, המטרות של מכבי שונות מאוד מהמטרות של ספליט ומהתפקיד שאני עושה כאן. ובכלל, במצב הנוכחי אני לא יכול לעזוב. אני עם ספליט כעת, רוצה שהקבוצה תתייצב ותחזור להיות אחד הארגונים הטובים באירופה. אקדמיית הצעירים שלנו חוזרת לתפקד אחרי שנים של הזנחה. גם הקיץ, כשדיברו איתי על להצטרף לקבוצת יורוליג, זה דגדג מאוד, אבל הבנתי שאני לא יכול לעזוב את הפרויקט הזה שהתחלתי. המטרה שלי עוד לא הושגה. בינתיים אנחנו שוב באדריאטית, משחקים טוב ונראה שהעתיד שלנו בהיר, אבל יש עוד הרבה עבודה".
למרות המחסור החמור בזמן, וויצ'יץ' עדיין עוקב מקרוב אחרי היורוליג ומכבי.
"עבורי מכבי תמיד פייבוריטית", הוא אומר. "מכבי תמיד מוצאת את הדרך להגיע לפיינל פור. בעונה שעברה לא נתנו לה סיכוי, והיא הייתה רחוקה נקודה מניצחון על פנאתינייקוס בלי ביתיות. זה דבר מדהים".
הוא רחוק מהיורוליג, אבל טוב לו במקום בו הוא נמצא. בתור מי שהיה חלק מהכדורסל היווני בשיא פריחתו הכלכלית ראה וויצ'יץ' את קריסתן של פנאתינייקוס ואולימפיאקוס, וידע שבכדורסל האירופאי שום דבר לא מובן מאליו.
"זה לא אפשרי להיות בטופ כל כך הרבה שנים, כמו הקבוצות היווניות, ולבזבז כ"כ הרבה כסף, בלי להיפגע. אובראדוביץ' לקח הפסקה ואני יכול להבין אותו. שום דבר לא ימחק את המורשת שלו בפאו. מצד שני, אולימפיאקוס הצליחה לזכות ביורוליג עם אחת התקציבים הכי נמוכים שהעמידה. זו הייתה הצלחה אדירה עבורה. היורוליג משתנה בכל שנה. מצד אחד זה מעניין, מצד שני חוסר היציבות הזה בעייתי. אני דווקא שמח בחלקי, בספליט. אם נצליח לבנות מערכת יציבה, מה שיש למעט קבוצות באירופה, זה יהיה אחד ההישגים הגדולים של חיי".
ohad@walla.net.il