לפני שמדברים על המשחק, אי אפשר שלא להתייחס לאווירה הערב (שני) בטדי. היריבות הלוהטת בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב, היציעים הססגוניים, העידוד הקולני, הכל סיפק תפאורה פשוט נהדרת. המשחק הזה הזכיר לנו שוב עד כמה בית"ר חשובה לחובבי הספורט, עד כמה חשוב לראות את בית"ר בצמרת, כמה עניין וצבע הקבוצה הזאת מייצרת, וכמה המשחקים שלה מוסיפים לכדורגל שלנו.
מבחינת בית"ר, הפתיחה הייתה מושלמת. הדבר שהיא הכי רצתה וייחלה לו זה הבקעת שער מוקדם, והיא השיגה את זה. אבל במקום להמשיך את ההתלהבות ולהשתלט על המגרש, משום מה בית"ר נלחצה. היא כל כך רצתה לשמור על היתרון, עד שחזרה לאחור, הסתגרה, ואפשרה להפועל לחזור למשחק.
מהצד השני, גם הפועל לא ידעה לשמור על המומנטום שלה. האדומים לא פתחו טוב את המשחק, כשברור ששער היתרון של בית"ר תרם לחוסר הביטחון של שחקני הפועל. אבל לאט לאט היכולות של האדומים איפשרו להם להגיע להזדמנויות, ולקראת סיום המחצית להבקיע את השוויון. זה אמור היה להחזיר את הפועל למשחק, אבל למחצית השנייה עלתה הפועל שונה לחלוטין.
אז נכון, במחצית השנייה חן עזריאל כבש שני שערים, אבל איש המשחק הוא ללא ספק אלי כהן. ראינו אותו מתבטא בראיון קצר במחצית על ההליכה לאחור של בית"ר, על חוסר היכולת שלה להמשיך את היתרון, ואין ספק שהוא אחראי לשינוי. ראינו את בית"ר עולה למחצית השנייה במצב מנטאלי אחר. לפי איך שבית"ר נראתה, אפשר היה להבין מה נאמר בחדר ההלבשה. בית"ר עלתה עם הרבה ביטחון, יזמה, תקפה, הגיעה להזדמנויות, ורק חוסר פרגון של שחקנים בחלק הקדמי מנע ממנה לעלות ליתרון מוקדם יותר.
וכשאתה לא מבקיע, אתה סופג. טוטו תמוז, בעזרתו של הרוש, הצליח לעקוץ עם שער יפהפה, אבל בדיעבד, זה היה השער שהביא את הניצחון של בית"ר. ההרחקה של תמוז, שהיא ללא ספק שנויה במחלוקת, שינתה את המשחק. הפועל נשארה בעשרה שחקנים, והיתרון המספרי התברר כמכריע.
אלי כהן ידע שהפועל תיסוג לאחור, והכניס את חן עזריאל. הוא לא ידע שהוא יבקיע את השערים, אבל הוא ידע מה הוא רוצה שעזריאל יביא למגרש: מהירות. אלי כהן הוציא את ערן לוי, כי הוא רצה שחקן מהיר יותר, שנע יותר. כי מול קבוצה מסתגרת, לערן לוי קשה יותר. החילוף הזה הוכיח את עצמו גם בתנועה, וגם בשערים היפים.
למרות זאת, למרות הניצחון הגדול, בית"ר ירושלים עדיין לא יכולה לחלום על הצמרת. היא עדיין זקוקה לשחקנים טובים יותר בחלק הקדמי. היא אומנם ניצחה את הפועל תל אביב היום, אבל אלו מסוג המשחקים שלא תמיד היכולת היא זו שמכריעה אותם. האווירה הוציאה את המיטב משחקני בית"ר, ואלה הם המשחקים שבהם המועדון הזה יודע להביא את עוצמתו. אבל יהיה מעניין לראות אם בית"ר תצליח להביא יכולת כזו איכותית גם במשחקים פחות "מעניינים" ופחות אטרקטיביים.
מבחינת הפועל, לא ברור מה קרה לה בהפסקה, ולמה היא לא הגיעה למחצית השנייה. ב-20 הדקות האחרונות של המחצית הראשונה היא השתלטה על המגרש, אבל משום מה, מלבד למבצע המצוין של תמוז בהבקעת השער, לא ראינו את הפועל יוזמת בחצי השני. השער לפני ההפסקה אמור היה לתת לה יתרון, אבל דווקא בית"ר היא זו שיצאה בטוחה יותר מחדרי ההלבשה. מלבד ל-20 הדקות האחרונות של המחצית הראשונה, הפועל הייתה אנמית, פאסיבית, לא יזמה, ונכנעה להתלהבות של בית"ר.
אין ספק, החלוצים של הפועל התקשו הערב. הפועל הייתה חסרה את הברק בחלק ההתקפי, ונראתה מאוד מוגבלת. טל בן חיים ועומר דמארי הציגו יכולת בינונית, כמעט שלא הורגשו ולא תרמו. וכשהחלוצים מתקשים, אתה מצפה משחקני הקישור להביא את היכולת שלהם ולתמוך מהקו השני.
אז נכון, להפועל תל אביב יש חוליית קישור שעובדת קשה, עם שחקנים ממושמעים שמשקיעים המון, אבל הם פחות תורמים להנעת כדור חכמה. כשהפועל נלחצת על ידי היריבה, אפשר לראות שהיא מוגבלת בהנעת הכדור. לא הייתה לה היום את היכולת הטכנית, את הפס ששובר את הלחץ. במשחקים קשים כאלו, חסרים מאוד שחקנים בדמותם של ורמוט או טועמה, שבמסירה חכמה, בהנעת כדור נבונה, משפיעים על הקבוצה ומוציאים אותה קדימה.
בסופו של דבר, נהנינו ממשחק כדורגל עם הרבה אירועים, עם אווירה טובה. אומנם לא ברמה גבוהה, אבל עם הרבה תחרות ורגש, שכל כך חסרים לכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. במצב של הליגה, זה לא מובן מאליו.