בבוקר פקדו קומץ חברים ובני משפחה את קברו של המנהל האגדי בקרית שאול - ובערב, כבכל חמישי, שבו והתקבצו האלפים בהיכל הספורט כדי לראות כדורסל. ובמגרש איש לא דיבר בו: לא טקס, לא הצהרה, אף לא כמה מלות זיכרון. מרבית השחקנים מעולם לא שמעו עליו. עבור רוב האוהדים הפך לזיכרון עמום.
והנה רק שלוש שנים עברו מאז מת מוני פנאן וכבר הושלם תהליך המחיקה, השכחה, ההזדכות. שככו גלי הסופה שאיימה להטביע את המשחתת הגדולה של הספורט הישראלי ולהוריד במצולות את המיתוס של מכבי תל אביב.
זהו אולי ניצחונה הגדול של מכבי כמערכת אי פעם, והוא דווקא הושג מחוץ למגרש: פנאן בקבר, ואילו המועדון מעולם לא היה חי יותר.
***
שמעון מזרחי הגיע אתמול לאזכרה. הוא הופיע בשער בית העלמין, הצטלם לעיתון, אך לא עלה לקבר עצמו כדי להאזין למילות ההספד. פרט למזרחי, נציגות קטנה בלבד ייצגה את הפירמה בה קנה פנאן תהילה: הקפטנים לשעבר דרק שארפ וטל בורשטיין, וכן איש המשק עמי ביטון. נציגים ממשפחות פדרמן ורקנאטי לא הופיעו, כבכל שנה.
"עזוב, בשביל מה לדבר על מוני?", אמר אתמול שי רקנאטי, "אני לא רוצה לגעת בזה, אין לי מה לומר".
זוהי תגובה טיפוסית מגורמים בכירים במכבי: מאז מת פנאן הם מסרבים בתוקף לדבר עליו. לא לחיוב, לא לשלילה. מי שלא מדברים בו לא קיים, ובמובן הזה מוני פנאן התפוגג עוד הרבה לפני ה-19 באוקטובר 2009.
"אני לא יודעת אם מכבי מנסה להשכיח את מוני כפי שהיא מנסה להתעלם ממנו, מהזיכרון שלו, מהמורשת שלו במועדון, מכך שהוא היה חלק בלתי-נפרד מהמקום הזה", אומרת ביתו, לירון פנאן, לשעבר האחראית על קשרי הקהילה במכבי וכיום סוכנת שחקני כדורסל. "זה מאוד עצוב. כשאני עוברת היום במסדרונות של המשרדים, בהיכל, במוזיאון שבנו שם, ואני רואה תמונות של דמויות מכל השנים אבל לא רואה אותו, אני גם מבינה שלא אראה אותו שם על הקיר. הם מתעלמים ממנו. זה כואב".
"אנחנו לא מוחקים את מוני, אבל זה נכון שאנחנו מנסים להצניע אותו. בטח שאין לנו כוונה לפאר אותו", משיב בכיר בקבוצה. "אין מה לעשות, הכתם הוא כתם. אתמול הייתה אזכרה ובאנו עם זר. עם הילדים שלו אנחנו מדברים".
האם עדיין מדברים עליו? האם עוד נזכרים בו?
"כמעט ולא", הוא מודה. "לפעמים נזכרים, באירועים בודדים, אם יש משהו שמציף איזה זיכרון חזק. אבל ככה סתם? לא, לא".
***
את המשבר התקשורתי והתדמיתי דאז צלחה מכבי הרבה בזכותו של איש הפרסום והאסטרטג ראובן אדלר. בכירים במכבי פנו אליו כדי שיסייע להם להיחלץ מהבוץ, ואדלר התווה קו מנחה ברור: דברו כמה שפחות, אמר. שמרו על פרופיל נמוך ותנו לסופה לעבור.
יחד עם העובדה שחקירת רשות המסים בעניין פנאן העלתה חרס וכי לא הוגשו כתבי אישום בפרשה, ולצד הטרנספורמציה הניהולית שעברה מכבי מאז, ובנוסף להצלחות המקצועיות בשנתיים האחרונות תחת דיוויד בלאט, טואטאה הפרשה מסדר היום ונדחקה את מרתפי הזיכרון הקולקטיבי.
"עברו רק שלוש שנים, אבל מוני נראה כמו היסטוריה רחוקה", מספר הבכיר במכבי. השנה הראשונה הייתה הקשה ביותר, הוא מודה, "אבל מרגע ששרדנו אותה והגיע (דיוויד) בלאט, זה כבר רץ. השתדלנו לא לעסוק בעניין מוני, לא נגררנו להשמצות או לטינופים. אחרי שהבנו את כל המימדים של מה שהיה, שמנו את זה בצד ועברנו לנורמות ניהוליות תקינות. תזכור מה היו התחזיות אחרי שהכל התפוצץ: שהמועדון יתרסק, שהמותג נחרב, שהקבוצה של המדינה מתה. אמרו שלא יגיעו ספונסרים, שהקהל יעזוב. אבל הנה, מהר מאוד המותג השתקם, הספונסרים עדיין עומדים בתור, והפרשה הזו נשכחה".
מקורב למועדון, העוסק בתחום הפרסום, טוען כי "המערכת נפגעה הרבה פחות כי מוני היה מחוץ למערכת. אם הוא עדיין היה בקבוצה, הנזק היה הרבה יותר גדול. גם ההנהלה, בקטע של ה'דום שתיקה', סייעה להוריד את הלהבות. אם הם היו מתראיינים וטוחנים והופכים את הסיפור לשיחת היום, היה הרבה יותר קשה להשכיח את זה. ברגע שההנהלה הסתפקה בהבעת תנחומים, לצד המסר החוזר ונשנה לפיו אף אחד במועדון לא ידע ולא היה קשור לפרשה הזו, אז לא היה מה להמשיך לדבר איתם על זה".
***
ואולי דווקא הסיבה לשכחה התקשורתית והציבורית היא אחרת: היעדר ההישגים של רשויות החוק בחקירה.
"התקשורת הולכת אחרי הרשויות, מסקרת אירועים, וברגע שלא קורה כלום אין על מה לכתוב, והסיפור מתמוסס", אומר היועץ האסטרטגי רוני רימון, שותף במשרד רימון-כהן-שנקמן, שעקב מקרוב אחרי התגלגלות פרשת פנאן. "מי שקובע את גובה הלהבות זה המשטרה והרשויות. כשנכנסו כל מיני גורמים למשרדים של מכבי ולקחו ארגזים, נוצר רעש. כשהחקירה הגיעה למבוי סתום, ומצעד הנחקרים הסתיים, ולא הצליחו להשיג ראיות והכל נשאר בגדר חשדות, אז אין סיפור".
כדוגמא לדבריו הוא מביא פרשה אחרת שטלטלה את כלי התקשורת בשנה האחרונה: משפטו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב. "במשך חודשים ארוכים המשפט התנהל בדלתיים סגורות, לתקשורת לא היה הרבה חומר והסיקור של הפרשה היה 'נמוך' באופן מיוחד", אומר רימון. "תקשורת היא כמו מדורה: תמיד צריכים שיזרקו קרש כדי שהאש תעלה ותפרח. במקרה של פנאן לא היה את זה. בהתחלה חקרו כל מיני אנשים, וזהו, זה נגמר. לא העמידו אף אחד לדין. לא מצאו כלום. הסיפור התאייד".
בדיעבד, איך היית מדרג את ההתנהלות התקשורתית של מכבי בפרשה?
"המתמטיקה התקשורתית פשוטה להפליא: מצד אחד אנשי מכבי הקימו חומה בצורה שאמרה: 'לא ידענו, ואין לנו מה להגיד כי לא ידענו'. מכבי הייתה מאוד אגרסיבית בהתחלה, וכל מי שדיבר בשמה הכחיש כל קשר. מצד שני, שום כלי תקשורת, ושום רשות אחרת, המשטרה, מס הכנסה וחוקרים פרטיים, לא הפריכו את הטענות האלה. ברגע שלא הצליחו להוכיח אחרת, הנושא התאייד. חוץ מזה, מי שעסקה בזה בעיקר הייתה תקשורת הספורט. והמציאות הספורטיבית היא מאוד דינמית: תמיד יש עוד משחק, עוד שידור, עוד עונה. יש מציאות. ובסוף, אנשים רוצים לראות ספורט, ומבינים שהחיים לא נעצרים. הכוכב הכי גדול של קבוצת ספורט יכול לפרוש, ידברו עליו שבוע-שבועיים, וגמרנו. המציאות יותר חזקה מהכל".
***
לעו"ד משה זינגל, לשעבר מנהל העיזבון של פנאן, יש הסבר אחר לשכחה הזו.
"מוני פנאן נכנס יותר מדי לעורקים של מכבי", טוען זינגל, שהיה גם מכר ותיק של פנאן ומקורב למשפחה. "הוא לא היה עוד מנהל. הוא היה צמוד למערכת יומם ולילה. הוא ושמעון (מזרחי) היו קשורים אחד לשני בעבותות. מוני היה גרופי של שמעון, במובן האמיתי של המילה גרופי. הוא העריץ אותו, אבל בד-בבד גם שנא אותו, כי בבית מילאו אותו בשנאה כלפי שמעון. ולכן כשמוני נמצא תלוי לא היה מדובר ב'סתם' עוד זעזוע. מוני הנחית על מכבי מהלומת גרזן של עשרה טון. במכבי רצו לנקום בו על מה שהוא עשה להם. הם החליטו להשכיח אותו מהרגע שהוא מת. הוא גרם להם לטראומה אדירה, והם הקיאו אותו והוקיעו אותו".
ההתעלמות של אנשי מכבי מובנת. אבל איך אתה מסביר את ההתאיידות של הפרשה הזו מהזיכרון הקולקטיבי של הציבור?
"קודם כל, החוקרים לא הצליחו לשים יד על אף מסמך. שמעון ודיוויד (פדרמן) סתמו את פיהם. הם ידעו שמוני לא השאיר אחריו כלום ולא היה אפשר לדובב אותם. לחוקרים לא היה לאן ללכת. בנוסף, צריך להבין מה הייתה המשמעות של מוני עבור הרבה אנשים: מוני נתפס כסמל של ההמון הפשוט. הוא היה אחד מהם, הוא היה נראה כמוהם, מדבר כמוהם. לכן, כשמוני הלך, הרבה אנשים ראו בצעד שלו כמעין בגידה. אני זוכר שאחרי שמוני עזב את העולם הייתה סביבו אווירה של עליהום. אנשים לא אוהבים להתחבר לדברים שליליים, ומוני נתפס בציבור כמשהו שלילי. פעם כולם ידעו מי זה: מילד ברחוב ועד המורה בבית הספר. והיום, הס מלהזכיר את השם הזה".
***
אתמול, לראשונה מאז הלך לעולמו, הגיעה לירון פנאן למשחק יורוליג ביתי של מכבי. יש לה סיבה טובה: היא מייצגת את מלקולם תומאס. בכך סגרה מעגל קטן.
ברחוב ובמגרש עוצרים אותה, מדברים איתה, מחליפים מילה או שתיים על אביה. אבל הטעם, והטון, עודם רעים ומרירים. עבור רבים הפצע הזה עדיין פתוח; לפחות כל עוד לא תיפתר החידה הגדולה ויתקבל הסבר לשקיעתו הסנסציונית של המנהל הכל-יכול לשעבר.
"לאנשים יש זיכרון קצר", נאנחת פנאן. "הקהל והאוהדים שמסביב למכבי הם אוהדים של גוף, של מועדון. וכשהסיפור דעך והימים עוברים, אנשים חוזרים למגרש וקונים כרטיסים. היה לי ברור שזה יקרה. לא ציפינו או רצינו שיקרה אחרת. זו דרכו של עולם. הקושי והעצבות שלי הם מכך שבמכבי אין שום הנצחה למוני, או זיכרון, ואין כלום סביב האזכור שלו. זו הדרך שבה בחרו ראשי הקבוצה.
"השנים עוברות, וכבר מגיע דור צעיר יותר למגרשים שלא ידע את מוני ואת מכבי של פעם", ממשיכה פנאן ואומרת. "האם זה טוב או רע? לא יודעת. שכל אחד ישפוט. כל הכדורסל השתנה בשלוש השנים האחרונות, כל דרכי הניהול השתנו. בתור משפחה אני אומרת שאנחנו משתדלים שלא להתמרמר יותר מדי מהדברים האלה. אני גם עובדת בביזנס, יש לי שחקן במכבי ואני שמחה. אני בטוחה שאחרי ההחתמה הראשונה שלי במכבי, אבא שלי מסתכל מלמעלה ומבסוט שחבל על הזמן".
***
ומכבי?
"אפשר להגיד שמפרשת פנאן הגדולה לא נותר הרבה, אבל היא בהחלט שרטה אותנו", אומר הבכיר בקבוצה. "מצד שני, זה לא פירק אותנו ולא היינו קרובים לפירוק. מכל דבר לומדים. והפרשה הזו חישלה אותנו מאוד".
***
שרון פנאן, אלמנתו של מוני פנאן, ביקשה למסור את הדברים הבאים:
"אינני מצפה מאף אחד שינציח את שמו של מוני. החיים לימדו אותי לא לתלות תקוות גדולות באיש, למרות שאין לי ספק שאת שמו ופועלו של מוני צריך להנציח. הרעיון הזה של הנצחת שמו של מוני קודח במוחנו (של ילדיי ושלי), אך בשלב זה של חיינו, כשאנו עדיין בתהליך של שיקום מתוך ההריסות, אין באפשרותנו לממשו".
"אדם עוד חי כל עוד חבריו בוחרים לזכור אותו. חבריו של מוני אינם זוכרים אותו. אבל אנחנו, ילדיי ואני, זוכרים הכל. וחווינו במשך חיינו את עשייתו הגדולה. וביום מן הימים גם ננציח אותו".
"לא ייתכן ולא הוגן שאדם שעשייתו הן למען הזולת והן למען הכדורסל הייתה כל כך פורצת גבולות, לא יונצח".
מרשות המסים, שהייתה אמונה על חקירת פרשת פנאן, נמסר בתגובה: "החקירה שהתנהלה במספר תיקים לאחר פטירתו של מוני פנאן ז"ל בדקה גורמים הקשורים בענף הספורט. התיקים הסתיימו חלקם בכתבי אישום, חלקם בכופר וחלקם נמצאים עדיין בבחינה של הפרקליטות".
מפרקליטות מיסוי וכלכלה מחוז תל אביב נמסר בתגובה כי "תיק מוני פנאן הועבר לגניזה".
באשר לשאלות בדבר תוצאות חקירתם של הגורמים המרכזיים בפרשה: אחיינו של פנאן עזר גפני, מקורבו עמי ביטון ואיש סודו ציון נתן, לשעבר חשב הקבוצה אשר בעניינו פורסם כי ניהל מגעים מול הרשויות באשר להפיכתו לעד מדינה בפרשה, נמסר מהפרקליטות כי "לא הגיעו לידינו תיקיהם של גפני, ביטון או נתן, ולא מתנהל נגדם הליך פלילי".
את תגובתו של שמעון מזרחי לא ניתן היה להשיג.
ohad@walla.net.il