לפני קצת יותר מארבעה חודשים, בבית הנבחרות בשפיים, עמד אבי לוזון על הבמה ונשא נאום בטקס חגיגי לציון שנה לפתיחת יורו 2013 בישראל. הוא דיבר על גאווה והתרגשות, על יכולת הארגון המופלאה שלנו (שלו), על הצד האחר של ישראל ועל מדינה שמתאחדת למען מטרה אחת. ואז, רגע לפני סיום דבריו, הוסיף משפט שנאמר בחיוך, אבל עמד מאחוריו לא מעט: "שלא נעשה בושות".
ביום ראשון בערב, באצטדיון המושבה, ישב אבי לוזון, מסביבו השמנא והסלתא של הכדורגל הישראלי, ועל פניו מרוח חיוך מאוזן לאוזן. הפעם זה היה חיוך אמיתי. היו"ר צפה ב"בייבי" הפרטי שלו ונהנה מכל רגע. ולא, לא בגלל שאחיינו גיא לוזון הוא זה שהוביל את החבורה בכחול לבן ל-1:4 מרשים על בלגיה. הוא הבין שבימים בהם הנבחרת הבוגרת נשחטת בכל כלי תקשורת אפשרי והקהל בורח ממנה בסלידה, הנבחרת הצעירה הולכת ומסתמנת כלהיט של הקיץ הבא. והיא ממש לא מתכוונת לעשות לו בושות מול החברים מאופ"א.
שיטה
כמה דקות של משחק מספיקות כדי להבין שבנבחרת הצעירה יש כמה אלמנטים שכל כך חסרים בנבחרת הבוגרת: דרך, שיטה, התלהבות, צניעות, חוסר אגו ורגליים על הקרקע. יש בה משהו מרענן. לא שמות גדולים, לא כוכבים עם יכולת וירטואוזית ולא תלות בשחקן אחד. נבחרת שעובדת, נלחמת על כל כדור, מודעת היטב למגבלות שלה, אבל באה לשחק כדורגל. נבחרת שאתה יודע שגם במשחק לא טוב, תיתן לך את ההרגשה שהיא השאירה הכל על הדשא.
לוזון העלה מערך של 4-4-2 גמיש עם המון חילופי מקומות וחופש פעולה לשחקנים לצד חיפויים הדדיים. מואנס דאבור מתופקד כחלוץ, אבל בורח לאגף השמאלי. אייל גולסה נמצא כל הזמן בתנועה. מרואן קבהא מחלץ כדור במרכז ההגנה ומיד לאחר מכן נמצא בלב חלק המגרש של היריב, המגנים אלי דסה וטאלב טואטחה מצטרפים להתקפה בידיעה שיש מי שיחפה ויבוא לעזרה לעת הצורך ומעל כולם, הקפטן ניר ביטון שג'קי בן זקן ירוויח בגדול אם ישאיר אותו באשדוד עד תום העונה. תרתי משמע.
גם לאחר שער החובה בדקה ה-19, הנבחרת לא מאבדת את הראש. היא מחכה לבלגים בסבלנות, מצופפת כמו שצריך וטסה למתפרצות קטלניות עם הרבה שחקנים. הכדור עובר מרגל לרגל ומצד לצד בתיאום מושלם. כל שחקן יודע בדיוק לאן הוא צריך לרוץ ואיזה שחקן מחכה מימינו או משמאלו. אין מהלכים מקריים, אין כדורים סתמיים, אלא משחק צירופים יפה לעין. שני שערים מתוך הארבעה הגיעו מתרגילים של מצבים נייחים, אחד אחרי לחץ וחטיפת כדור והאחרון בסיום מתפרצת נפלאה. על דברים כאלה עובדים באימונים.
"אנחנו עובדים אחד בשביל השני וזה סוד ההצלחה פה", מסביר דאבור בסיום וזו לא קלישאה חסרת תוכן. מעבר לטקטיקה, מדובר בחבורה שפשוט נהנית לשחק יחד. זה בא לידי ביטוי בתיאום, במחויבות ואפילו בחגיגות. אחרי שער השוויון, פורץ שחקן הספסל אחמד עאבד למגרש כדי להתחבק ולרקוד עם החברים. דקה לאחר מכן, כשאור ברוך עשה 1:2, הוא נבלע מיד בערימה של כל שחקני השדה. "זו אחת הקבוצות הכי מחויבות בארץ. כשאנחנו מאבדים כדור, אנחנו מתנפלים עליו", מסביר לוזון ופתאום נופל האסימון. מתי ראינו את הנבחרת הבוגרת כל כך מלוכדת, שמחה, משוחררת ולוחמת?
שחקנים
הנבחרות הצעירות של השנים האחרונות הרגילו אותנו להצלחות. העפלה לאליפות אירופה ב-2007, לפלייאוף ב-2009 וקמפיין מצוין שהסתיים כפסע מהפלייאוף לפני שנה וחצי. אלא שהנבחרת הנוכחית שונה מקודמותיה ולו בגלל החומר שמרכיב אותה. בנבחרת של גיא לוי שיחקו קינן, ברוכיאן, יצחקי וארבייטמן וכולם הוגדרו ככוכבים כבר אז. בקמפיין הבא הופיעו רפאלוב, אלמוג כהן, כיאל ושכטר ובקמפיין האחרון נאתכו, תמוז, בוזגלו, ורד ואחרים. הנבחרת הנוכחית היא כזו שהשלם בה עולה על סך חלקיו.
קשה להתנער מהמחשבה. על הדשא מתרוצצת חבורה של פועלים שחורים עם גוון אפור. הנה סארי פלאח, שבקיץ התרכז בהכל חוץ מבכדורגל, מנהיג הגנה כמו בלם מנוסה. הנה מוחמד כליבאת, ששכח את הצרות בסכנין, וחורש את האגף הימני. קבהא, שמדי שבוע נאבק באריות הליגה הלאומית, מטיל אימה כגרזן במרכז המגרש ואור ברוך? הרי אפילו לא ידעתם על קיומו עד לפני כמה חודשים.
היכולת של לוזון להוציא מהשחקנים יותר ממה שהם נותנים בקבוצות פשוט מדהימה. קחו את דסה כדוגמה. אחרי השער המדהים לרשת באר שבע, הטעות שהובילה לשוויון באותו משחק ומחצית מחרידה באשדוד, הוא נדחק לספסל לטובת שי חדד שהוא הכל חוץ ממגן טבעי. דסה של בית"ר הוא שחקן מהוסס מלא בעיות טקטיות. דסה ששיחק נגד בלגיה נראה בטוח, לא פחד לצאת קדימה ושיחק באחריות.
ואם דסה הוא שחקן משופר, את גולסה בכלל קשה לזהות. שלוש שנים שמצפים ממנו לקחת אחריות ולהפוך לאחד המנהיגים של מכבי חיפה ומקבלים ממנו עליות ובעיקר ירידות ביכולת והרבה סימני שאלה. בנבחרת, לעומת זאת, הוא נמצא בכל מקום, יורד לאחור לחלץ כדורים, כל התקפה עוברת דרכו, הוא יוזם, מאיים מחוץ לרחבה ונראה קליל ומשוחרר. "אף פעם לא ראיתי אותו מחייך ככה", פלט אחד העיתונאים ביציע בתדהמה.
אגו? מעמדות? כוכבים? אין לתופעות הללו זכר בצעירה. גיא אסולין, אחד שלא ממש מזמן כונה "מסי הישראלי", עולה מהספסל כחילוף חמישי. עמרי בן הרוש, שברזומה שלו כבר הופעות בהרכב הנבחרת הבוגרת, מוזעק ל-10 הדקות האחרונות, דור מיכה המוכשר ממכבי תל אביב נשאר על הספסל ותתפלאו, העולם שותק. איפה הם ואיפה הדיון שמסעיר מדינה וימשיך להעיק עלינו עוד זמן רב - יוסי בניון בעד ונגד?
עבודה
גיא לוזון לא עומד על הקווים. ברוב דקות המשחק הוא נמצא במצב כריעה. קם, צורח, מכוון ושוב כורע. חי את המשחק בטירוף ומשתולל אחרי החמצה בדקה 89 ביתרון 1:4. הוא בנה נבחרת בצלמו, לוחמת ומוטרפת. הוא עשה את זה בדרך שלו. בלי התערבות. בלי ביקורת על זימונים. ועם הרבה עבודה קשה.
הרצון להופעה מכובדת ביורו 2013 הוביל את ההתאחדות לתת לנבחרת הצעירה כל מה שהיא צריכה. לוזון קיבל מחנות אימונים בחו"ל, משחקי הכנה מול יריבות חזקות וימי אימונים מרוכזים לעבוד עם השחקנים ואחרי כמעט שנתיים עבודה הוא רואה תוצאות בדמות נבחרת מגובשת עם שיטה וסגנון. לנבחרת הבוגרת קשה יותר לכנס שחקנים לימי אימון מעבר לתאריכים הקבועים על ידי אופ"א שכן הקבוצות לא מחויבות לשחרר ובכלל, רוב הסגל כלל לא נמצא בארץ. את ההבדל בשורה התחתונה אתם כבר מבינים.
ככה יוצרים ובונים נבחרת בצורה נכונה. עם עבודה קשה, בלי קיצורי דרך ובלי ציפיות לא ריאליות לפני כל קמפיין. לוזון את לוזון מבינים היטב שישראל לא שווה טופ 8 באירופה בנבחרות צעירות. לפיכך, לא שמעתם מהם הצהרות סתמיות על העפלה לחצי הגמר. גם הופעה מכובדת ומקום שלישי בבית המוקדם יעשו שירות אדיר לכדורגל הישראלי ולשחקנים שמרכיבים את הסגל. אולי הניסיון הזה יביא אותם מוכנים יותר כשיגיע יומם בבוגרת.
אז נכון. תמיד אפשר להגיד שזה רק משחק אימון. שבלגיה, למרות כמה כישרונות מבטיחים בהרכב, לא עלתה ליורו ולא ברמה של הנבחרות שיגיעו כאן בקיץ הבא ושהיא הגיעה עם כמה שחקנים מנבחרת הנוער כהכנה לקמפיין הבא. אבל מצד שני אפשר וצריך להסתכל על הצדדים החיוביים. הנבחרת הצעירה ראויה ליותר הערכה וסיקור ממה שהיא מקבלת. ליותר מ-1,350 צופים שהורכבו ברובם מילדי מחלקות נוער, ליותר מכמות עיתונאים שהיו יכולים לחזור הביתה בשני רכבים פרטיים ובטח לא לציניות, האנטי והסקפטיות שפותחו כאן כלפי האחות הגדולה.
הנבחרת הצעירה היא לא מלכת הכיתה ולא הכוסית של השכבה אלא יותר לכיוון של: Girl next door. הבחורה המגניבה. השונה. הכנה. שקשה שלא להתאהב בה.
