מחממים את הפרקט עונת 2012/13

גולדן סטייט ווריורס: נלחמים בעיקר בעצמם

מחממים את הפרקט: גולדן סטייט חיזקה את הצבע ותקווה ליצור הרכב מהיר והתקפי עם דייויד לי וקרל לנדרי, אבל העונה שלה תלויה אך ורק בכמות הפציעות של סטפן קרי ואנדרו בוגוט

יובל שפירא
יוצאים לדרך חדשה, או שידשדשו באותו מקום? חבר ההנהלה, מיסטר קלאץ' ג'רי ווסט, לוחץ יד לאזלי, קלי ובארנס (צילום: AP)

תקציר הפרקים הקודמים

מאזן בעונה שעברה: 23:43.

סיימה את העונה: שלוש מקומות מהסוף במערב, בחירה שביעית בדראפט.

הווריורס הגיעו לעונה חדורי ציפיות מחודשות אחרי פיטוריו של קיט סמארטס והגעתו של בן זוגו הקולני של ג'ף ואן גאנדי, ורכז עבר בזכות עצמו, מרק ג'קסון. עוד טרם העונה התחילה, וג'קסון כבר הבטיח פלייאוף. תושבי אוקלנד שמחו לראות את קבוצתם במאזן חיובי לאחר שלושה משחקים, ושמחו פחות כשהתגלה שזאת הפעם האחרונה של הקבוצה במעמד בעונה. הקבוצה נאבקה להתקרב למאזן חיובי, אולם לאחר קצת יותר מחצי עונה - 37 משחקים בדיוק - תקוותיה פגו, כאשר סטפן קרי, שהספיק להחסיר כבר 11 משחקים עד אותה עת, גילה לכולם שקרסוליו בגדו בו בפעם האין ספור.

עם ההחלטה להשביתו עד להודעה חדשה, הגיעו גם החדשות שמשחקו האחרון של קרי לעונת 2011/12, יהיה גם משחקו האחרון של מונטה אליס במדי הקבוצה, כשהתקבלה ההחלטה לשלוח את הבן האהוב לבירת הבירה האמריקאית בוויסקונסין. יחד עם אליס עזבו גם אפקא אודו, הבחירה השישית בדראפט 2010, והחוזה הבלתי-מוסבר עליו הוחתם קואמי בראון בתחילתה של העונה.

בתמורה קיבלו אוהדי הלוחמים קרסול בלוי נוסף, הפעם בוורסיה האוסטרלית של אנדרו בוגוט, ורמיזה שעל העונה הזאת מוותרים במטרה להציל את בחירת הדראפט של הקבוצה, שהייתה שייכת ליוטה במידה שבוחרים בבחירה השמינית או דרומה. ללא קרי ומונטה, ועדיין בלי בוגוט הפצוע, הלוחמים הבריקו לעיתים עם תצוגות משכנעות של הרוקי קליי תומפסון, ובעיקר הפסידו הרבה. עוד לפני שנגמרה העונה, ג'ו לייקוב, הבעלים החדש של הקבוצה, ביקש לנאום, בטקס בו חגגה הקבוצה את העלאת גופייתו של כריס מאלין לתקרת האולם, אולם במקום, האוהדים זכרו להגיד לו מה הם חושבים עליו, ועל העברתו של מונטה.

טוב לדעת (מקודם)

הדגמה חינם: הפלטפוס מתיישר כבר מהצעד הראשון

לכתבה המלאה

אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

באו: ג‘ארט ג‘ק (בטרייד מניו אורלינס), הריסון בארנס (רוקי, בחירה שביעית, מצפון קרוליינה), קרל לנדרי (שחקן חופשי, מניו אורלינס), פסטוס אזלי (רוקי, בחירה מספר 30, ונדרבילט), דריימונד גרין (רוקי, בחיר מספר 25, ממישיגן סטייט).

עזבו: דורל רייט (בטרייד לפילדלפיה), נייט רובינסון (שחקן חופשי, חתם בשיקגו), דומיניק מקגוויר (שחקן חופשי, חתם בטורונטו), מייקל גלדנס (שחקן חופשי, חתם במיאמי), כריס רייט (שחקן חופשי, חתם בטורונטו על חוזה זמני).

ההחלפה של מונטה אליס בבוגוט סימנה שראשי הקבוצה מוכנים לקחת סיכון; הטרנד של קו אחורי נמוך בראשותם של אליס וקרי היה חסר עתיד, ואליס נשלח בתמורה לבוגוט, שאמור לספק לקבוצה נוכחות הגנתית אמיתית בצבע לראשונה זה עידנים. משם המשיכה הקבוצה לבנות את הסגל, כאילו שבוגוט בריא, כשמרכז תשומת הלב הופנה לגיבוי הצבע ועמדת הרכז, כביטוח לבוגוט וקרי הפציעים.

את עמדת הסנטר המחליף העונה ימלא פסטוס אזלי (22, 2.11 מטר), הרוקי מוונדרבילט שנבחר בסוף הסיבוב הראשון. כבר בליגת הקיץ מצא עצמו הניגרי מחליף את בוגוט בעמדת הסנטר הפותח, כך שהוא מקדים את ג‘רמי טיילר מיודענו, ואת אנדריס בידרינס, שכבר שלוש עונות מצליח להפתיע ולהוכיח בעקביות כמה שהוא שחקן גמור. בינתיים אזלי נראה לא רע בשלושת משחקי ליגת הקיץ, כולל זה מול מכבי חיפה, שלא ממש מהווה מדד, ונראה שיש מי שישים גוף בצבע.

גבוה נוסף שהצטרף לקבוצה בקיץ הוא קרל לנדרי. לנדרי פרץ לתודעה בעונת 2009/10 - עם חצי עונה גדולה ביוסטון ועוד חצי עונה טובה בסקרמנטו. אולם, לנדרי נכשל לחצוב לעצמו תפקיד קבוע בחמישייה של סקרמנטו ואחר כך בזאת של ניו-אורלינס, וגם בגולדן סטייט הוא יתפקד רק כשחקן ספסל, כגבוה איכותי יודע להוריד כדור לרצפה, להגיע לטבעת, לקלוע מהקו ולייצר נקודות. לנדרי לא יכול לשחק בעמדה מספר חמש, אולם במידת הצורך, ובהתאם לקו הבריאות של בוגוט, ניתן יהיה להסיט את דיוויד לי לעמדה מספר חמש, ויחד עם לנדרי, ישחק הרכב נמוך, מהיר וסופר-התקפי.

בכדי לטפל בבעיית בריאות נוספת, הווריורס שלחו את דורל רייט, שעבר עונה מאכזבת, לפילדלפיה, ובעסקה סיבובית קיבלו את ג‘ארט ג‘ק מניו אורלינס. ג‘ק הוא רכז NBA חביב, שמתכתב עם תפקיד הרכז הפותח בכמה שנים האחרונות. ג‘ק הוא לכל הפחות רכז טבעי, ופתרון טוב יותר למקרי חירום, ממה שהיה לגולדן סטייט עד עתה, בעיתות בהם קרי אינו זמין לשחק; ולכל היותר הוא יכול לאפשר לווסת את הדקות של קרי במהלך העונה במטרה להשאירו טרי ובריא.

את החלל שהשאיר אחריו רייט, בעמדת הסמול פורווד הפותח, ינסה למלא הרוקי הריסון בארנס, שהגיע מנורת‘ קרוליינה, בזכות הבחירה של הלוחמים להתבזות בסוף העונה, במטרה להשיג לכל הפחות את הבחירה השביעית בדראפט. בארנס, שזכה לשבחים, לא מוצדקים יש לציין, מקואץ‘ ג‘קסון, הוא הפייבוריט להשלים את החמישייה בעמדה מספר 3, ובכך להקדים את ברנדון ראש החביב, וריצ‘רד ג‘פרסון, ברוטציה.

מה מי מו

חמישייה: סטפן קרי, קליי תומפסון, הריסון בארנס (ברנדון ראש), דייויד לי, אנדרו בוגוט.

ספסל: ברנדון ראש, פסטוס אזלי, ג‘ארט ג‘אק, צ‘רלס ג‘נקינס,, קרל לנדרי, אנדריס בידרינס, ג‘רמי טיילור, ריצ‘רד ג‘פרסון, דריימונד גרין.

מאמן: מארק ג'קסון, מתחיל עונה שנייה כמאמן ראשי בליגה.

מועמד לפריצה: קליי תומפסון מצא עצמו בחודש וחצי האחרון של העונה שעברה במצב אידיאלי: בקבוצה שבאותה העת איבדה כיוון ואת שני הגארדים הפותחים שלה, ושכל מה שנשאר לה לשחק בשבילו זה בכדי לפתח את הכישרון הצעיר שלה. תומפסון מצא עצמו כיקיר המאמן, שהצהיר שהמטרה של הקבוצה היא לפתח את קליי. למזלו של ג‘קסון, קליי הוא שחקן ששווה להשקיע בו דקות משחק: ב-28 משחקים בהם פתח הוא ניפק 18 נקודות וכן שתי שלשות, באחוזים נהדרים, בטח לרוקי מעמדת הסקנד-גארד: 90% מהקו, 47.5% לשתי נקודות, ו-38% מהשלוש. לא פחות חשוב מכך, קליי הוא שחקן גבוה וחוסם מצוין לעמדה שלו, וכן, שומר לא רע בכלל, או במילים אחרות - משלים טוב את קרי על נתוניו הפיזיים. קליי יתקשה לייצר לעצמו כבר העונה שם של שחקן מוביל בליגה (למעט בליגות הפנטזי), אולם הוא כן יקבל הזדמנות לתקוע יתד ב-NBA, כאחד ממספרי השתים המגוונים והיעילים בליגה, שרוויה שוטינג-גארדים בינוניים שזורקים יותר מידי באחוזים נמוכים מידי.והכי חשוב, הוא יוכל לעשות את אבא-מייקל תומפסון, גאה מאוד.

מועמד לדעיכה: הקבוצה של הלוחמים העונה, היא הבשלה ביותר שהעמיד המועדון מאז ימיו הרזים של בארון דייויס. וכל ילד שמגיע לבגרות יודע, שתהליך ההתבגרות מלווה בניפוצם של מספר מיתוסי ילדות מתקתקים: הסולם של אבא לא הכי גבוה, ופיית השיניים הרבה פחות חיננית ממה שחשבת והרבה יותר דומה לאמא שלך. גם באוקלנד הולך להתנפץ מיתוס ילדות לא נעים - סטפן קרי אינו שחקן לבנות סביבו קבוצה.

הקריירה של קרי זקוקה לפריצת דרך משמעותית במדע, או לצוות הרפואי של פיניקס, אולם בהיעדר שניהם, יהיה זה בלתי אפשרי לשכנע אדם שפוי שהקרסול הימני של קרי מסוגל להחזיק 82 משחקים, פלוס פלייאוף. בקיץ קרי יהיה מועמד להארכת חוזה, והבעיה של גולדן סטייט היא שיש קולות בהנהלה שמבקשים לנהל את הקבוצה כמו מנג‘רים של ליגת פנטזי - לתת חוזה מקסימום על סמך התפוקה שלו למשחק, ולהתעלם מזה שהוא לוקח חלק במעט מאוד משחקים. קרי שחקן כדורסל מאוד טוב, הבעיה זה שהגוף שלו מתקשה להמשיך לשחק כדורסל. ג‘ו לייקוב עשוי לטמון ראשו בחול ולהעניק לקרי חוזה מקסימום, אולם זה לא ישנה את העובדה שמי שנפצע בקרסולו ארבע פעמיים בשנה וחצי, ושסוחב פציעה דומה עוד מימי הקולג‘, כנראה לא יוכל להוביל קבוצה רחוק. אבל מי שלא יבין את זה השנה, כבר לא יבין את זה לעולם.

אקס-פקטור: קרסוליים, קרסוליים ועוד קרסוליים. כנראה שבכתבה הזו המילה "קרסוליים" מופיעה יותר פעמים מאשר בספרים שיש בספרייה של תלמיד רפואה ממוצע. כי לצד הקרסול הימני הפריך של קרי, ישנו גם קרסולו השמאלי הפצוע של בוגוט. בוגוט בריא הוא ההבדל בין עונה של דשדוש מחוץ לפלייאוף, להופעת פלייאוף מכובדת-עד-משמעותית; בוגוט בריא הוא אחד מהסנטרים ההגנתיים הטובים בנמצא, כזה שמשבש את התקפת היריבה לחלוטין, ושחקן התקפה שאי אפשר להתעלם ממנו. אולם כמו שכבר ניתן היה להבין, בוגוט לא מרבה להיות בריא; כי לפני הקרסול, היה מרפק, ולפניו היה גב, ובשקט בשקט, בוגוט לא השלים עונה מלאה מאז עונת הרוקי שלו. העונה הוא יהיה חייב להתקרב לכך - ואם כן, ללוחמים יהיה סנטר אמיתי ברמה הגבוה ביותר, אולי לראשונה מאז רלף סמפסון בשלהי שנות ה-80. אם קרי ובוגוט בריאים, תושבי אוקלנד יכולים לחלום, אולם אנחנו נגלה כבר עכשיו שקרי ובוגוט יישארו בריאים רק בחלומות שלכם.

ולכדור הבדולח

תסריט אופטימי: בוגוט בריא ומוכיח עצמו כסנטר השלישי בטיבו בליגה, קרי בריא ומוכיח שלא צריך לפחד להעניק לו חוזה מקסימום. באוקלנד חוגגים חזרה לפלייאוף, כמובן, במעמד האנדרדוג האהוב על הקהל המקומי, ומנסים להזכיר ללייקרס את מה שדאלאס כבר מזמן מנסה לשכוח.

תסריט פסימי: קליי תומפסון נופל למשכב וגולדן סטייט שוברת שיאי תחלואה של מדינה קטנה באפריקה. הריסון בארנס מתגלה כשחקן NBA לא משהו בכלל, וכגאג קומי נוכח היחס האבסורדי בין ההתעקשות של הקבוצה להתאבד על מנת להשיגו בבחירה השביעית בדראפט לבין הבחירה לוותר בקלות, רק חודשיים לפני, על אפקא אודו, הבחירה השישית בדראפט של 2010. הווריורס מתנחמים בכך שהמערב חזק ולהם יש שפע כדורים בלוטרי.

תחזית: עם צמד השחקנים הטובים הכי פציעים בליגה, רק רופא מוסמך להציג תחזית לעונה של הלוחמים. הסטטיסטיקה מלמדת שלפחות אחד מהשניים ישחק מעט מאוד העונה, ובהתחשב במי שמחכה על הספסל, עדיף שזה יהיה קרי. בתסריט כזה, הווריורס יקוו שהם מסוגלים להפוך לקבוצה של לוחמים על אמת, ושבוגוט יכול להפוך אותם, יחד עם קליי תומפסון וברנדון ראש מהספסל, לקבוצת הגנה טובה. מנגד, סביר יותר שכבר אחרי חודשים בוגוט וקרי ימצאו עצמם אצל רופא האליל הגרמני של קובי בריאנט. אז אבקש למלא דאבל בטוטו - אם הצמד בריא, ונחווה באיזו פציעה של שחקן מרכזי בקבוצת פלייאוף גבולית (ייתכן שנוביצקי כבר התנדב למשימה), גולדן סטייט תשתחל לפלייאוף; במקרה של פציעות של בוגוט וקרי, גולדן סטייט תתחרה עם סקרמנטו וניו אורלינס על הכדורים בלוטרי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully