מילווקי באקס: באים באקסטזה

מאזן בעונה שעברה: 35:31

סיימה את העונה: מקום תשיעי במזרח, ארבעה ניצחונות מהשתתפות בפלייאוף.

חמישייה: ברנדון ג'נינגס, מונטה אליס, מייק דאנליבי (טוביאס האריס), ארסן איליאסובה, סמואל דלמברט.

ספסל: טוביאס האריס, בנו אודריך, דורון לאמב, מרקיז דאנילס, דרו גודן, אפקא אודו, לוק רישארד מ'בה א מוטה, לארי סנדרס, ג'ון הנסון, ג'ואל פרזיבילה.

מאמן: סקוט סקיילס, עונה מספר 13 כמאמן ראשי בליגה.

מועמד לפריצה: את הפריצה שלו התחיל ארסן איליאסובה כבר באמצע העונה שעברה. במועד שהייתה אמורה להתחיל העונה, איליאסובה עוד שיחק בליגה הטורקית (הכל תודות לשביתה), אולם בחודשיים האחרונים של העונה ארסן כבר היה לאחד מהשחקנים היעלים והמגוונים ב-NBA בכלל, ובטח בקנה מידה של תפוקה ביחס לדקות משחק: ב-30 דקות בלבד הגבוה הטורקי הצליח לספק קומבינציה נדירה של 3.5 הליכות לקו במעל 80%, שלשה, ועשרה ריבאונדים (ארבעה מתוכם הם ריבאונד התקפה). יחד עם 15.5 נקודות, איליאסובה הוכיח שהוא אחד הגבוהים מוכשרים ביותר מבחינה התקפית בליגה, וככל הנראה, כזה שרק התחיל להציג את מה הוא יודע.

את הקיץ האחרון הוא התחיל בפלרטוט עם הנטס, אולם בסוף החליט להישאר במילווקי, על חוזה מחייב של 40 מיליון לחמש עונות (בעונה האחרונה האופציה של הקבוצה). בהתחשב בעובדה שאת העונה שעברה הוא עטף בקולות של אי ודאות בנוגע לרצונו להמשיך ולשחק בארה"ב, אל העונה הקרובה יגיע איליאסובה במעמד שונה ב-180 מעלות. במקום הציוות שלו עם גודן המוכשר התקפית, ארסן ישחק לצד דלמברט ההגנתי, וישמש כנשק העיקרי, ואולי הבלעדי, של הקבוצה מעמדות 4-5. האם ארסן יכול לשמש בתפקיד מרכזי בקבוצה עם שאיפות פלייאוף? האם החשק יישמר לאחר שהוא כבר קיבל כבר את החוזה השמן שלו, ולאחר שההגנות בליגה כבר למדו להכיר אותו? התקרה של מילווקי תקבע במידה רבה דרך האופן בו יבחר ארסן לענות על השאלה הזאת.

מועמד לדעיכה: דרו גודן קיבל הזדמנות בעונה שעברה לבצע קפיצת מדרגה במעמדו, דווקא בגיל 30. למרות שהבאקס יכלו מראש לחזות את הפציעה משביתת העונה של אנדרו בוגוט, כאשר היא הגיעה, הם מצאו את עצמם עם לארי סנדרס בודד כסנטר הטבעי היחידי בסגל. במהלך רב תושייה העתיק קואץ' סקיילס את גודן לעמדת הסנטר המוכרת לו פחות, וזה בתמורה פרץ מגבולות הבינוניות הרגילה שלו, לחודשיים וחצי של תפוקה גבוהה, שכללה שלשות מזדמנות ו-4.5 הליכות לקו במעל 85%.

גודן מעולם לא היה שומר גדול, והיה חסר סיכוי למלא את החלל שהשאיר בוגוט בצבע, ולכן הוא עשה מה שהוא טוב בו – יצר מיס-מאצ'ים לגבוהים של היריבות, שנאלצו להבין איך שומרים על שני גבוהים ניידים כמו גודן ואיליאסובה. השנה סקיילס בחר (בחוכמה) ללכת על הרכב שגרתי יותר, כאשר סמואל דלמברט יובא מיוסטון כתחליף לרוח הרפאים של בוגוט. אל דלמברט חוברים בקו קדמי עמוס: אפקא אודו הצעיר, שהוכיח את עצמו בדקות שהוא קיבל, וצפוי למלא את הדקות שישאיר דלמברט בעמדת הסנטר, איליאסובה שחתם על חוזה שמייעד לו דקות רבות, ואפילו רישארד מב'ה א מוטה, שכשיחזור לקו הבריאות, היכולות ההגנתיות שלו יבטיחו לו דקות בעמדות 3-4. גודן ינוע העונה בין מעט דקות לא מוצלחות בעמדה 3, למעט דקות בעמדות 4 ו-5, וייתכן מאוד שמה שראינו בעונה שעברה ממנו, היה הניצוץ האחרון.

אקס-פקטור: לא בטוח שכולכם שמתם לב לזה, וזה לא אשמתכם – פשוט לרוב לא שמים לב לדברים שקורים בוויסקונסין – בעונה שעברה, השלישית שלו בליגה, ברנדון ג'נינגס הפך רשמית לשחקן NBA טוב. כמו שצוין בסיקור של העונה שעברה, הדרך לשם הייתה חייבת לעבור קודם כל דרך שיפור אחוזי הקליעה שלו מהשדה, וג'נינגס נענה לאתגר; בהתחשב בזה שנכנס לעונה כשחקן של פחות מ-40% מהשדה, החודש האחרון של העונה נראה כחזיון תעתועים, כאשר הוא קלע ב-46% מהשדה. אבל האם זה אומר שהעתיד ורוד בהכרח? לא בטוח, מכיוון שהשינוי לא בהכרח סימן לבאות.

השיפור שהציג ג'נינגס אינו תוצר של בחירת זריקות חכמה יותר. דוגמה: ג'נינגס הוא לכל היותר קלעי שלשות סביר, והשנה הוא בחר דווקא לזרוק יותר מחוץ לקשת, כאשר הוא משליך כמות מוגזמת של שש זריקות למשחק. בכלל, ג'נינגס בעיקר זרק הרבה בשנה שעברה, כאשר גם ההגעה של מונטה אליס לא האטה אותו מלהשלים 17 זריקות בממוצע למשחק בערב. למרות השיפור, 42% האחוזים של ג'נינגס מהשדה, הם עדיין לא מספר חיובי. אם הוא רוצה להפוך לשחקן משמעותי באמת בליגה, וזה משהו שחייב לקרות כדי מילווקי לשחקנית משמעותית במזרח, ג'נינגס יצטרך להוכיח שהוא לא פאסיבי בשיפור אחוזי השדה שלו – שהוא כן הולך לטבעת יותר, מכיוון שהוא יודע לסיים טוב מעל הטבעת, וכך גם לנצל את אחוזי הקו הטובים שלו. אם השיפור באחוזי השדה ימשיך השנה, ודרך בחירת זריקות חכמה יותר ג'נינגס יוכיח שמדובר בשינוי לא מקרי, אז גם לא במקרה, מילווקי עוד תמצא עצמה בפלייאוף.

תסריט אופטימי: מילווקי מצליחה להגיע לפלייאוף, בזכות זה שג'נינגס ומונטה אליס נראים כמו שני סקוררים משובחים ולא כמו שני גארדים נמוכים. הבאקס מצליחים להעמיד במספר שלוש שומר רבגוני, שיחד עם דלמברט יוצרים שילוב קטלני בדרך עונה טובה, ולמקום בלב של כולנו: מחד, כמו בעונה שעברה, הם ממשיכים להיות אחת משלושת הקבוצות עם הקצב ההתקפי המהיר בליגה, מאידך, הם שומרים כמו קבוצה שמאומנת על ידי סקוט סקיילס. בפליאוף הם מוכיחים שהיה שווה להתאמץ בשביל לקבל את אינדיאנה מהמקום השביעי במזרח - הם מצליחים לשמור על היברט, ומוכיחים עם מונטה וג'נינגס שהגובה של ג'ורג' פול יכול להיות גם יתרון. ככה, כאשר מגיע משחק מספר שבע בסיבוב הראשון, אנחנו נודה בכנות שאנחנו לא יודעים מי תעלה לסיבוב הבא, ויותר חשוב - מי אנחנו רוצים שתעלה לסיבוב הבא.

תסריט פסימי: הבאקס דומים מדי לעונה שעברה, ג'נינגס זורק הרבה וקולע פחות, דלמברט עושה בוגוט ונפצע עוד לפני שהאוהדים מעכלים את עזיבתו של האוסטרלי, מונטה ממשיך בחוסר היציבות שאפיין את המעבר שלו למילווקי, וארסן מראה שיש לו 40 מיליון סיבות טובות להפסיק לשחק כדורסל במרץ, וכל מה שאוהדי ויסקונסין רוצים זה להרוג טורקי ולנוח בדרך לבחירה גבוהה בדראפט, לראשונה מזה יותר מדי זמן.

תחזית: בתקופה שלו במילווקי הוכיח מונטה אליס שהוא יכול להפוך לקלעי יעיל יותר, ושהוא יכול לפתור את בעיות הציוות שלו עם ג'נינגס על-ידי כך שהוא מספק גם דקות מוצלחות מעמדת הרכז, כך שלמילווקי תמיד יש על המגרש סקורר ברמה גבוה. התוספת של דלמברט תהיה משמעותית, מכיוון שהוא משמש כסנטר ההגנתי שהיה חסר כל אימת שבוגוט נפצע – כלומר תמיד. לכן, אם ג'נינגס יבחר לשחק חכם, יהיה העונה למילווקי את מה שהיה חסר לה כדי להגיע לפלייאוף בעונה שעברה. במזרח יש מקום אחד פנוי בפלייאוף שפתוח לכל, ואני מהמר שהפעם הוא יהיה שייך למילווקי.

מחממים את הפרקט: הבית האטלנטי
מחממים את הפרקט: הבית הדרום מזרחי
לפורום NBA בוואלה! ספורט