ב-12 ביולי 2007 השלימה ליברפול החתמת שני שחקנים: יוסי בניון וריאן באבל. הישראלי היה אז שחקן מוכר שהגיע אחרי שנתיים בווסטהאם, אבל דווקא ההולנדי בן ה-20 מאייאקס עורר את מרבית העניין, במיוחד לאור המחמאות שסחט ממרקו ואן באסטן האגדי: "יש לו את הפוטנציאל להפוך לתיירי הנרי החדש", אמר חלוץ העבר שהיה מאמנו של באבל בקבוצת הנוער של אייאקס. "הקצב, התנועה, הסיומת, התחושה של המשחק, הכל שם. אם הוא ימשיך להתפתח ולהשתפר אין לדעת מה הוא יכול להשיג".
חמש שנים עברו מאז וההשוואה הזו נראית היום מעט מגוחכת. באבל רק בן 25, אבל הוא עדיין מחפש את מקומו בכדורגל העולמי. השנים בליברפול לא הותירו חותם, התקופה בהופנהיים הייתה מסויטת ורגע לפני סגירת חלון ההעברות, באבל בחר לחזור למקום בו גדל כדי להתחיל מחדש. בגיל 25 באבל שב לאייאקס כדי להתניע מחדש את הקריירה ואולי לממש את אותה הבטחה מפעם.
באבל נולד בפרברים העניים של אמסטרדם ובגיל 10 ניסה בפעם הראשונה להתקבל למחלקת הנוער של אייאקס. הוא נדחה, אבל שנה לאחר מכן ניסה שוב, הפעם התקבל ומיד התחיל לכבוש בצרורות. שהיה בן 15 חזה בו רונלד קומאן, אז מאמן הקבוצה הבוגרת של המועדון, והתאהב. קומאן החליט לצוות לבאבל את ואן באסטן שהעביר לו אימונים אישיים במטרה לזרז את התפתחותו כשחקן. ואכן, בגיל 17 ערך באבל את הבכורה בקבוצה הבוגרת וקצת יותר משנה לאחר מכן כבר לבש את המדים הכותמים של נבחרת הולנד.
קומאן היה גם המאמן הראשון ששינה לבאבל את התפקיד והפך אותו לשחקן אגף, מה שגרם לירידה משמעותית בסטטיסטיקה. הסקורר שהיה מפרק הגנות ומחורר רשתות בליגה לנוער, הפך לשחקן שמתקשה לספק את השורה התחתונה בכל הקשור למספרים. שימו לב לנתון הבא: בקריירה הבוגרת שלו באבל כבש 32 שערי ליגה בלבד בשמונה שנים וחצי. גם השחקן עצמו הודה לאחרונה: "שיחקתי במספר תפקידים בקריירה והעמדה הטובה ביותר עבורי היא באגף השמאלי. תמיד הייתה לי את השאיפה לשחק כחלוץ כמו במחלקת הנוער של אייאקס, אבל מאז שהפכתי לשחקן מקצועני לא קיבלתי הזדמנות להתפתח כחלוץ".
למרות שהתפוקה לא באה בשערים, באבל קיבל קרדיט כמעט בלתי מוגבל. יש לו 42 הופעות במדי נבחרת הולנד, הוא רשם מספרים יפים של הופעות גם בליברפול (91 הופעות ליגה ו-146 בכל המסגרות בשלוש עונות וחצי) וגם בהופנהיים שיחק פחות או יותר בקביעות. למרות זאת, התחושה היא שמדובר בשחקן שלא הצליח באמת להרים את הקריירה לגבהים שהיו מצופים ממנו ולא סיפק את הסחורה המתבקשת משחקן במעמדו.
גם הצד המנטאלי תמיד היווה בעיה. באבל מזוהה כמעט יותר מכל עם התבטאויות אומללות ב"טוויטר". במקרה אחד, עדכן את מעריציו פומבית שרפא בניטס הוציא אותו מהסגל למשחק החוץ בסטוק ועורר את זעמו של הספרדי שהחליט לקנוס אותו. במקרה מפורסם יותר, פרסם החלוץ לינק לתמונה של השופט הווארד ווב לבוש במדי מנצ'סטר יונייטד אחרי פנדל מפוקפק ששרק במשחק בין הקבוצות. קני דלגליש קרא להחלטה: "בדיחה", ובאבל לא התאפק וצייץ: "אומרים שהוא אחד מטובי השופטים? זו בדיחה". בעקבות הדברים, באבל ספג קנס מההתאחדות האנגלית.
אחרי תקופה די מעורבת במדי ליברפול, ביום האחרון של חלון ההעברות לקיץ 2010, פורסם באנגליה כי באבל המריא במסוק ללונדון והוא עשוי לחתום באחת הקבוצות בעיר. מעבר לא יצא אל הפועל ולמעשה הסיפור מעולם לא אומת, אבל הוליד צורת ביטוי חדשה - "באבלקופטר" - שכוונתה לשחקנים שלא יודעים לאן יעברו בשעות האחרונות של חלון ההעברות. באבל כל כך אהב את המונח והוא אימץ אותו לחיקו. כשדימיטאר ברבאטוב המריא לאיטליה רק כדי להגיד לא לפיורנטינה ויובנטוס, באבל צייץ: "ברבאטוב עשה סיבוב ארוך על הבאבלקופטר".
באבל עזב בסופו של דבר להופנהיים בינואר 2011 תמורת שמונה מיליון ליש"ט והבעיות המוכרות חזרו. המספרים היו עלובים (חמישה שערים ב-46 משחקים), היכולת לא מרשימה וגם הקבוצה לא הצליחה להתרומם ודשדשה במרכז הטבלה ומטה. גם בגרמניה הצליח באבל להסתבך בגלל הטוויטר. במהלך הפסד קבוצתו 3:1 להרטה ברלין במאי השנה, באבל הורחק לאחר שספג שני צהובים תוך שתי דקות. "אני חושב שהשופט היה מסומם", צייץ ושוב הועמד לדין.
גם עם מאמן הקבוצה בעונה החולפת, מרכוס באבל, ידע החלוץ מערכת יחסים בעייתית. המאמן ביקש מיד בתום העונה לשחרר את החלוץ ואף לא לקח אותו למחנה האימונים. סוכנו של השחקן טען כי על פי חוזהו, הופנהיים צריכה להכפיל את שכרו, ומכאן הבקשה לשחררו. המאמן באבל הזדעק: "ההחלטות שלי קשורות לעניינים ספורטיביים בלבד. לא אכפת לי כמה השחקנים שלי מרוויחים. כששחקן אחד טוב מהאחר, זמנו לשחק וזה לא המצב עם ריאן. לא יכולתי להיות יותר הוגן איתו. הסברתי לו כמה פעמים מה אני מצפה ממנו".
גם אחרי החזרה ממחנה האימונים, המאמן החליט שבאבל יתאמן עם הקבוצה עד גיל 23 עד סגירת חלון ההעברות כאשר יוודע עתידו. החלוץ ניהל מגעים עם מספר קבוצות, אבל בסופו של דבר החליט לחזור הביתה לאייאקס בחוזה לעונה אחת. הופנהיים שכה שמחה להיפטר ממנו גם התירה את חוזהו ובכך איפשרה לו לעבור ללא תמורה. בבאבלקופטר סטייל.
באבל רואה בחזרה לאייאקס השקעה בעצמו. ירידה לצורך עלייה. הוא מאמין שזה המקום הנכון עבורו לשקם את התדמית, להרים את הקריירה וגם להיות במעמד של לחזור לנבחרת לראשונה מאז נובמבר אשתקד. החלוץ סבל מחוסר מזל משווע בכל הקשור לאוראנג'. במונדיאל 2006 שיחק משחק אחד בגלל פציעה, את יורו 2008 החמיץ בגלל אותה סיבה ובמונדיאל 2010 היה בסגל, אבל לא קיבל דקת משחק. אייאקס מבחינתו קרובה יותר לעיניו הבוחנות של לואיס ואן חאל.
למען הרומנטיקה, באבל ביקש וקיבל את החולצה מספר 49: "זה המספר שנתנו לי בהופעת הבכורה שלי באייאקס ואני מרגיש חיבור אליו", הסביר. "חלק יראו את זה כצעד אחורה, אבל אני משקיע בעצמי ורואה את זה כצעד קדימה, הזדמנות לקריירה החדשה שלי ולחיים החדשים שלי. אני יודע שזה לא טבעי, אבל לפעמים צריך לקבל החלטה גדולה כדי לשנות את פני הדברים", הסביר באבל את הסיבה למעבר. "כרגע אני מתרכז באייאקס והכל הולך כמו שצריך. כשאתה מצליח, הכל אפשרי שוב".
הפתיחה בהחלט מהווה סיבות לאופטימיות. באבל כבש שני שערים ובישל שלושה בחמישה משחקים בכל המסגרות. המעבר גם החזיר אותו לליגת האלופות, מפעל שהאיר לו פנים עם ליברפול והוא החזיק בו באחוזי הבקעה גבוהים בהרבה מאשר במשחקי הליגה (שבעה שערים ב-33 הופעות). הערב (רביעי, 20:45), הוא יארח עם אייאקס את ריאל מדריד ובפעם האחרונה שבאבל פגש את הבלאנקוס, זה נגמר ב-0:4 חלק עם ליברפול.
מבחינת באבל, זה יהיה משחק ראשון בעונת המבחן בה הוא מקווה להוכיח כי הימים הטובים עוד לפניו: "השנים הטובות של כל כדורגלן הן בין גיל 25 ל-29 ואני לא חושב שהראיתי את מלוא הפוטנציאל עדיין. חתמתי לשנה אחת כי ניתחתי את העבר וראיתי שחוזים ארוכי טווח מגבילים אותך אם אתה רוצה לקבל החלטה. אם תהיה לי עונה טובה ואייאקס תהיה מרוצה ממני, נוכל לדבר על הארכה".
