ניו יורק ניקס: הפעם מותר לפנטז על הצלחה. כן, באמת

מאזן בעונה שעברה: 30:36, מקום שביעי במזרח

סיימה את העונה: הפסד 4:1 למיאמי בסיבוב הראשון ועם מטף כיבוי אחד פחות בחדר ההלבשה

אפילו בעונה מקוצרת, הניקס החליפו יותר זהויות ממפלגת מרכז בישראל. בחודש פתיחת העונה, אותו סיימו במאזן 13:8, הקו האחורי של הקבוצה הורכב ממייק ביבי, לאנדרי פילדס, טוני דגלאס, והרוקי אימאן שאמפרט (על תקן רכז), עם התקפה שעברה דרך כרמלו אנתוני לטוב (4.3 אסיסטים) ולרע (39.4% מהשדה), בעוד בארון דייויס הפצוע נראה כישועה המיוחלת. בפברואר צץ המושיע משומקום ולמשך שבועיים הניקס הפכו לקבוצה של ג'רמי לין, השיגו מאזן 1:7, סנסציית הלינסניטי שברה שיאים של הייפ, ומייק דאנטוני שוב נראה כמו גאון כדורסל שמביא רכזים מוכשרים לשיאם.

אבל עם חזרתו של אנתוני מפציעה, הניקס שבו לסורם עם שישה הפסדים רצופים בתחילת מרץ ושילוב לא מוצלח בין לין ואנתוני, עם פחות מ- 42% מהשדה לשניהם. דאנטוני התפטר באמצע החודש, לין נפצע כשבוע לאחר מכן, והניקס עברו לפאזה הסופית שלהם עם כדורסל מבית מדרשו של מייק וודסון, עוזרו של דאנטוני ומאמן אטלנטה לשעבר: התקפה שמבוססת בעיקר על בידודים של מלו, לצד מחויבות להגנה.

הניקס השיגו מאזן 6:18 עד לסיום העונה, אנתוני להט בחודש אפריל עם 29.8 נקודות, 49.5% מהשדה ו- 7.3 ריבאונדים למשחק, טייסון צ'אנדלר לקח בצדק את תואר שחקן ההגנה של העונה, ולרגע היה נדמה שמדובר ביריבת פלייאוף מסוכנת למיאמי. אבל שלושת המשחקים הראשונים בסדרה נגמרו בהפרש ממוצע של 20 נקודות, ועוד עונה הסתיימה בתחושה שנבנתה בניו יורק קבוצה לא מאוזנת מספיק, משני צדי המגרש.

באו: ריימונד פלטון, קורט תומאס (בטרייד מפורטלנד), מרכוס קמבי (שחקן חופשי, מיוסטון), ג'ייסון קיד (שחקן חופשי, מדאלאס), ראשיד וואלאס (חזר מפרישה), רוני ברואר (שחקן חופשי, משיקגו), פאבלו פריגיוני (סאסקי באסקוניה, ספרד), ג'יימס ווייט (סקבוליני פזארו, איטליה), כריס קופלנד (רוקי, לא נבחר בדראפט)

עזבו: ג'רמי לין (שחקן חופשי, ליוסטון), לאנדרי פילדס (שחקן חופשי, לטורונטו), ג'ארד ג'פריס, דן גדזוריץ' (בטרייד לפורטלנד), טוני דאגלס, ג'וש הארלסון, ג'רום ג'ורדן (בטרייד ליוסטון), בארון דייויס (הודיע על פרישה), מייק ביבי (שחקן חופשי)

הניקס פתחו את הקיץ בפנטזיה על שילוב בין סטיב נאש כחונך שכוחו עוד במותניו, לבין ג'רמי לין כתלמיד העולה, ובסוף נאלצו להסתפק בג'ייסון קיד וריימונד פלטון הדועכים. בצעד שהעלה מחדש את ביקורת המדיה וטרוניות אוהדי הקבוצה כלפי ג'יימס דולן, המחזיק ברוב הבעלות על הקבוצה, הוא הנחה את הג'נרל מנג'ר גלן גרנוולד לא להשוות את טיוטת החוזה שלין קיבל מיוסטון. אומנם השארתו הייתה עולה לניקס 43 מיליון בשנתו השלישית לחוזה, ונראה כי לין ומלו לא התאימו יחדיו; אבל בקיץ שבו הנטס עוברים לברוקלין ושופכים סכומים גבוהים בלי לדפוק חשבון, אי אפשר שלא לחשוש מכך שעונות מוצלחות מצד לין והנטס, לצד עונה מאכזבת נוספת מצד הניקס, תוביל לעריקת אוהדים ממנהטן לברוקלין.

בצד החיובי, הניקס חיזקו את הרוטציה במגוון שחקנים ותיקים אשר יוסיפו תמהיל של ניסיון, קשיחות ובעיקר הגנה, אלמנט שאמור להשתפר הודות למחנה אימונים מלא עם וודסון כמאמן ראשי. כבר בעונה שעברה יריבות הניקס קלעו רק 93.8 נקודות למשחק ב-43.8% מהשדה, בהשוואה ל-105.7 נקודות עונה קודם לכן, או 108.3 בארבעת המשחקים שצ'אנדלר החמיץ. אין מעוז הגנתי עדיף ממנו עבור קבוצה עם שאיפות לאליפות: צ'נדלר כבר הוכיח את תרומתו להאטת הסופרסטארים מאוקלהומה ומיאמי במסע האליפות של דאלאס, ואשתקד הוא עצר את דווייט הווארד על 9.3 נקודות ו- 7.7 ריבאונדים בשלושה מפגשים ביניהם. מרכוס קמבי כמחליף, משלים צמד סנטרים הגנתיים הטוב ביותר בליגה, עם ראשיד וואלאס וקורט תומאס כאופציות נוספות בערבים שבהם וודסון ירצה 10-15 דקות של שמירה אישית חזקה.

רוני ברואר צורף על חוזה מינימום ויתרום הגנה על שחקני כנף, לצד סלים במתפרצות ובתנועה ללא כדור. קיד ופריגיוני מבוגרים ואיטיים, אך מהווים שדרוג על פני דייויס וביבי כמחליפיו של פלטון, עליו עוד יורחב בהמשך. ולסיכום הנימה החיובית של פסקה זו, מלו וצ'נדלר שיתפו פעולה הקיץ ונתנו טורניר מוצלח במדי נבחרת החלומות, ולאחר מכן הצטרפו לקמבי וסטודמאייר באימונים תחת הדרכתו של האקים אולג'ואן.

חמישייה: ריימונד פלטון, רוני ברואר, כרמלו אנתוני, אמארה סטודמאייר, טייסון צ'אנדלר

ספסל: ג'יי אר סמית, מרכוס קמבי, ג'ייסון קיד, סטיב נובאק, ג'יימס ווייט, פאבלו פריגיוני, ראשיד וואלאס, קורט תומאס (אימאן שאמפרט, פצוע)

מאמן: מייק וודסון, עונה שמינית כמאמן ראשי

מועמד לפריצה: אומנם ממוצעים של 17.1 נקודות ו- 9 אסיסטים למשחק, שריימונד פלטון העמיד בקדנציה הקודמת שלו במדי הניקס, מלמדים על פריצה שכבר הגיעה וכנראה לא תשוחזר; אבל היא נמשכה לאורך 54 משחקים בלבד, מה גם שדעיכתו של פלטון מאז מחייבת פריצה נוספת. עם מוטיבציה להוכיח את עצמו מחדש, וללא המשקל העודף שצבר אשתקד בעקבות השביתה, פלטון מסוגל להוסיף לניקס היכן שלין גרע מהם: הוא שומר מהיר יותר ומצוין במגרש הפתוח, שם יריץ למתפרצות את ברואר, סמית, ווייט, ושאמפרט האתלטיים. לפני שהגיע לניקס של דאנטוני, פלטון שיפר את הקליעה משלוש לכדי 0.8 שלשות למשחק ב- 38.5%, ולאחר מכן קלע שיא קריירה של 1.3 שלשות ב- 45.9% במשך 21 משחקים במדי דנבר; אם יכולת הקליעה שלו במדי הבלייזרס אכן הייתה אנומליה, פלטון יוסיף לניקס איום נוסף מחוץ לקשת ויוכל לתרום גם בתור אוף-גארד, כאשר מלו או קיד מחזיקים בכדור. עם הכדור בידיו לעומת זאת, הוא יתבקש להפעיל את אמארה וצ'אנדלר בפיק אנד רול, וכאן רמת התפקוד שלו עשויה להכריע בין געגועים ללינסניטי או שמחה בפלטו-ניו יורק.

מועמד לדעיכה: הפציעה של אימאן שאמפרט בערב פתיחת הפלייאוף הייתה אקורד סיום טראגי לעונת רוקי מבטיחה, שבה הוכיח את עצמו כשחקן הגנה מגוון וחלק מדור הסטופרים הבא של הליגה. כיום הוא מחלים מקרע ברצועה הצולבת הקדמית של ברכו השמאלית, ואמור לחזור מתישהו בין דצמבר לפברואר. אומנם שאמפרט הפך במהרה לחביבו של המאמן וודסון, שקידם אותו בחזרה לחמישייה בעמדתו הטבעית כסקנד גארד, אבל הוא יחזור מבלי שזכה להשתתף בליגת הקיץ, לקחת חלק פעיל במחנה האימונים, וייתכן שרמת האתלטיות שלו כבר לא תהיה אותו דבר. סביר להניח שברואר וסמית יעלו לפניו ברוטציה, וחצי הכוס המלאה היא שבריאותו של שאמפרט לטווח הארוך עשויה להרוויח מכך. אם הוא ניצל את זמן היעדרותו הממושך לשיפור הזריקה (40.1% מהשדה, 30.6% משלוש), שאמפרט מסוגל לקחת צעדים ראשונים בדרך להיות מועמד לפריצה בעונה הבאה.

אקס פקטור: זה היה בזמן אחד משידורי גמר המערב של פלייאוף 2005, משחקיו האחרונים של אמארה סטודמאייר לפני שניתוחי הברכיים הפכו אותו לאט-אך-בבטחה לשחקן פחות אקספלוסיבי ואתלטי. עפר שלח השווה אותו להאקים אולג'וואן מבחינה התקפית, ולמרות שזו לא הייתה אבחנה מדויקת בזמנו, היא נבעה ממספר קווי דמיון שכעתי יותר מתמיד, הגיע זמנם לבוא לידי ביטוי מלא. אמארה כבר הציג בעבר כישורים של גארד בגוף של סנטר, אך מעולם לא הרבה להשתמש בהם בפוסט ובעיקר לא עם הגב לסל, אלא הסתפק בפיק נ' רול וזריקות מחצי מרחק.

בעקבות קיץ של אימונים עם האקים, שגם עבד עם אנתוני ונתן כמה טיפים לשילוב מוצלח יותר בין שני הכוכבים, סטודמאייר ינסה לשקם את מניותיו שצנחו אשתקד, עם שיא קריירה שלילי בגיחות לעונשין (5.2), ופחות מ- 50% מהשדה לראשונה מאז השנתיים הראשונות שלו בליגה. הוא גם צפוי להרוויח מאיחוד מחודש עם פלטון, בנוסף לנוכחותם של קיד ופריגיוני בסגל. אמארה הצהיר בקיץ על מחויבות להגנה ורצון להשתפר בתחום כזה, ובעוד שניתן לזלזל בדיבורים וללעוג ליסודותיו הרעועים בשמירה אישית, בכל זאת מדובר בחוסם וחוטף לא רע בכלל – וודסון יידע איך לנצל את יכולותיו לשמירה קבוצתית. אך אפילו אם סטודמאייר ימציא את עצמו מחדש בגיל 30 המתקרב, שאלת הבריאות תישאר הפקטור בצורת אקס מעל ראשו, עם 19 משחקים שהחמיץ אשתקד בגין פציעות שונות.

תסריט אופטימי: בלי הנחות לכוכבים ולסקוררים, הגנת הניקס ממשיכה להשתפר ומתברגת בין הטופ 3 בליגה (היתה בטופ 5 אשתקד). בהתקפה סופסוף נוצרת היררכיה, בין היתר הודות למנהיגות של פלטון וקצת עזרה ממחליפיו הקשישים. שאמפרט חוזר בריא ואתלטי כתמיד, מצויד בקליעה משופרת מבחוץ, שמצטרפת לזו של סמית, נובאק, קיד ופלטון, ותורמת לריווח הצבע עבור מלו ואמארה (הבריאים) שהופכים לצמד חוץ-פנים מתחלף, מגוון, וקטלני. הניקס לוקחים את הבית האטלנטי, את הבכורה בניו יורק, ואת מיאמי לסדרה של שבעה משחקים בגמר המזרח, שמסתיימת בתמהיל של טעמי אכזבה (בריאה), דם, ויריבות אמיתית שנוצרה מחדש.

תסריט פסימי: איפה פלטון ואיפה לין, איפה הניקס ואיפה ברוקלין. אמארה ומלו עדיין לא מתואמים וממשיכים להיפצע, צ'אנדלר מתחיל להצטרף אליהם לפרקי זמן ממושכים יותר, וכל הסגל המבוגר נופל מהרגליים עם התקדמות העונה. הניקס נאבקים בראפטורס על מקום רביעי בבית האטלנטי התחרותי ועל מקום שביעי במזרח, כדי להימנע מעוד השפלה מידי מיאמי.

תחזית: הניקס סופסוף בנויים נכון ומאוזן, עם זהות הגנתית וניסיון, אבל הסגל שלהם הכי מבוגר בליגה. זה יספיק בשביל מקום 4-5 במזרח, מעמד מוצדק יותר של סוס שחור בפלייאוף, שיפור עמדות עם העפלה לחצי גמר המזרח, וסיום עונה מכובד בהשוואה לשנתיים הקודמות.

מחממים את הפרקט: הבית הדרום מזרחי

לפורום NBA בוואלה!