בוסטון סלטיקס: קחו הרבה אוויר

מאזן בעונה שעברה: 27:39

סיימו את העונה: במקום הרביעי במזרח. בפלייאוף: ניצחון 2:4 על אטלנטה בסיבוב ראשון, ניצחון 3:4 על פילדלפיה בסיבוב שני, הפסד 4:3 למיאמי בגמר המזרח.

אף פעם לא משעמם עם הסלטיקס, לא מאז יצירת הטריו. אחרי שכבר נדמה היה שהדרך למטה סלולה, הגיעה עוד עונה מרגשת שהוכיחה שיש קבוצות שאף פעם אסור להספיד. העונה המקוצרת והמתישה מצאה את בוסטון זקנה וקצרה מתמיד, וזה בא לידי ביטוי בחצי ראשון רע מאוד לעונה עם מאזן 17:15 שלילי. ההסתמכות על קליעה מבחוץ וחוסר היכולת המסורתי לקחת ריבאונד התקפה (כרגיל, קטגוריה בה הסלטיקס אחרונים בליגה, ובפער עצום) הפכו את בוסטון לקבוצת התקפה בינונית ומטה. השינוי התרחש במקרה - פציעות של הסנטרים ג'רמיין אוניל וכריס ווילקוקס הכריחו את דוק ריברס להמר על הרכב נמוך בו קווין גארנט מתפקד כסנטר ולידו ברנדון באס היעיל. גם פציעה של ריי אלן והחלפתו בחמישייה באייברי ברדלי רק שיפרה את המצב. גארנט גילה סימני חיים מחודשים וחזר להנהיג את ההגנה מהעמדה החדשה, ברדלי עזר לו להפוך את ההגנה הזאת לטובה בליגה ונראה כמו היורש של טוני אלן. גם ההתקפה השתפרה בזכות השילוב בין רייג'ון רונדו (13.2 אסיסטים למשחק אחרי האולסטאר) לארבעה קלעים טובים ובוסטון ניצחה 24 מ-34 המשחקים האחרונים.

גם הפלייאוף התאפיין בהפכפכות. אלן חזר ביכולת חלקית, אז ברדלי מיהר להיפצע ולהשאיר את ריברס עם ספסל עלוב במיוחד. הפציעה של דרק רוז סידרה לסלטיקס את פילדלפיה בסיבוב השני, אך גם מול המודרגת שמינית בוסטון התקשתה מאוד, וניצחה רק בזכות התעלות של רונדו במאני טיים של המשחק השביעי. בגמר המזרח חיכתה מיאמי. גם האלופה הנכנסת הגיעה לסדרה חבולה וביחד השתיים התקשו להתעלות לרמה גבוהה, אבל סיפקו סדרה מרתקת במיוחד שכללה שבעה משחקים, שתי הארכות (שאחת מהן הסתיימה בתוצאה 4:2 לבוסטון), שתי הצגות אישיות אדירות (45 נקודות של לברון, 44 של רונדו) וגם כמה שערוריות שיפוט. כשהתפזר העשן, הסיבה המרכזית לכך שמיאמי היא זו שהמשיכה לגמר לא השתנתה מהסדרה של שנה לפני כן - חוסר היכולת של וותיקי בוסטון לשמור על הרמה והקצב הגבוהים למשך 48 דקות. בדרך כלל נגמר להם האוויר באזור הדקה ה-30.

באו: ג'ייסון טרי (חופשי, מדאלאס), קורטני לי (בטרייד מיוסטון), דארקו מיליצ'יץ' (שוחרר באמנסטי ממינסוטה), ג'ייסון קולינס (חופשי, מאטלנטה), ג'ארד סאלינג'ר (רוקי, בחירה 21), פאב מלו (רוקי, בחירה 22), כריס ג'וזף (רוקי, בחירה 51), דיונטה כריסמס (מרתימנו היוונית), ג'מאר סמית' (מפרוסטז'וב הצ'כית).

עזבו: ריי אלן (חופשי, למיאמי), ג'רמיין אוניל (חופשי, לפיניקס), מיקאל פייטרוס (ללא קבוצה), מרקיז דניאלס (חופשי, למילווקי), קיון דולינג (פרש), גרג סטימסמה (חופשי, למינסוטה), ראיין הולינס (חופשי, לקליפרס), ג'אג'ואן ג'ונסון, אטוואן מור, שון וויליאמס (שלושתם בטרייד ליוסטון), סאשה פבלוביץ' (בטרייד לפורטלנד).

דני איינג' דאג לנקות את בוסטון כמעט לחלוטין מחוזים לקראת קיץ 2012, בו הסתיימו גם החוזים של אלן וגארנט, אך מהר מאוד התברר שזה לא הקיץ המתאים להחתמות גדולות. מהר מאוד גם התברר לסלטיקס שהסיפור הגדול של הקיץ שלהם הוא זה שעוזב - ריי אלן. אחרי שהטרייד על קנדריק פרקינס לפני שנה וחצי פירק את החמישייה שמעולם לא הפסידה סדרה, העזיבה של אלן בן ה-37 מפרקת גם את הטריו. מאז כבר התברר שהיחסים של אלן עם רונדו לא היו טובים, מה שאולי תרם להחלטה של אלן לוותר על כסף כדי ללכת לחפש טבעות בפלורידה. מי שליבה עוד קצת את היצרים הוא, כמובן, גארנט, שדאג לדווח שכבר אין לו צלצול שרק ריי-ריי מכיר. כנציג הבולט של האולד סקול בדור הנוכחי, KG יודע בדיוק איך לטפח את היריבות עם מיאמי והעורק החדש שלה. גארנט עצמו חתם מחדש לשלוש שנים, שבסופן יהיה בן 39, תמורת 34 מליון דולר.

בשאר התקציב, איינג' בחר להחליף איכות בכמות. באס וג'ף גרין, שהחמיץ את כל העונה שעברה בגלל בעיה בלב, חתמו מחדש. הרכש המרכזי הוא ג'ייסון טרי בן ה-35, שמגיע לבוסטון אחרי 8 שנים ואליפות אחת בדאלאס. את מצבת הגארדים ישלים קורטני לי הסביר שהגיע מיוסטון בטרייד תמורת ארבעה מספרים ראשוניים. באס, גרין, טרי ולי חתומים ל-3 או 4 שנים וירוויחו בתקופה הזאת ביחד כ-92 מליון דולר, מה שאומר שאיינג' ויתר על גמישות בשנים הקרובות. מהדראפט איינג' הביא שני שחקני פנים - ג'ארד סאלינג'ר ופאב מלו הברזילאי, שיצטרפו לשני סנטרים חדשים - דארקו מיליצ'יץ', שהגיע כדי להראות למיאמי שגם בוסטון מסוגלת להחתים בחירות גבוהות מדראפט 2003, וג'ייסון קולינס, שהגיע כדי להראות לפאב מלו שסבן פוטרים לא צריכים כישרון בשביל קריירה של 12 שנים ב-NBA.

מבחינה מקצועית, הסוגיה המעניינת ביותר היא האופן בו טרי ייכנס לנעליים של אלן. המספרים שלהם דומים, אבל הסגנון שונה לחלוטין. אלן התבסס על תנועה ללא כדור סביב חסימות, טרי הוא שחקן שמייצר לעצמו את הזריקות. בלי תרגילי החסימות לאלן, ריברס יצטרך לכסות בור ענק שנפער במשחק ההתקפה שלו. בהגנה, טרי הנמוך יתקשה הרבה יותר לשמור על שחקנים דוגמת דווין וויד וקובי בריאנט. מאחר שאין לבוסטון פוינט גארד מחליף אחר, טרי צפוי לקבל את דקות המנוחה של רונדו ולעלות מהספסל, בזמן שלי פותח בחמישייה עד שברדלי יחזור מהפציעה שלו באזור דצמבר. בפלייאוף טרי אמור להפוך לכלי משמעותי במיוחד, ליכולת שלו לקלוע כמה סלים גדולים ברגעי השיא של הגמר על הראש של לברון בוודאי היה חלק בהחלטה להחתים אותו.

השינוי המרכזי השני הוא באיכות המחליפים. איינג' בעצם זרק את הספסל הרעוע מהפלייאוף הקודם ובנה ספסל חדש ומשודרג. טרי, לי וגרין זו שלישיית חוץ שלא בטוח שיש איכותית ממנה בספסלי הליגה, שחקני הפנים פחות איכותיים אבל רבים ומגוונים. ריברס ימשיך לפתוח עם באס וגארנט ללא סנטר טבעי, אבל במידת הצורך הוא יוכל להשתמש בארבעה סנטרים שונים.

חמישייה: רייג'ון רונדו, אייברי ברדלי (קורטני לי), פול פירס, ברנדון באס, קווין גארנט.

ספסל: דיונטה כריסמס, ג'מאר סמית', ג'ייסון טרי, לי, ג'ף גרין, כריס ג'וזף, ג'ארד סאלינג'ר, כריס ווילקוקס, דרקו מיליצ'יץ', ג'ייסון קולינס, פאב מלו.

מאמן: דוק ריברס (עונה 14 כמאמן ראשי, תשיעית בבוסטון).

מועמד לפריצה: איינג' עשה לעצמו שם של אחד שיודע למצוא שחקנים אפקטיביים בבחירות נמוכות. מבין שלושת הרוקיס, סאלינג'ר נראה המוכן ביותר להשתלב מיידית, בתקווה שבעיות הגב שלו לא יצוצו מוקדם במיוחד. היתרון של סאלינג'ר, שיכול להפוך אותו למחליף המוביל לגבוהים השנה, הוא ששני החוזקים שלו הם בדיוק שני הדברים שחסרים לסלטיקס - משחק פוסט וריבאונד התקפה. הוא יכול להפוך לגרסה משופרת של ביג בייבי דיוויס שנכנס לעניינים מהר מאוד בבוסטון.

מועמד לדעיכה: אחרי שאלן וגארנט כבר הכירו את קשיי הגיל, יכול להיות שעכשיו תורו של פול פירס בן ה-35. אמנם הוא מגיע אחרי עונה סטטיסטית טובה, אבל את המחיר ראינו בפלייאוף בו הוא קלע ב-38 אחוזים מהשדה ונראה מותש בדקות האחרונות של רוב המשחקים. במילים אחרות - הדעיכה כבר החלה, המטרה של ריברס השנה תהיה להביא אותה לידי ביטוי בעונה הרגילה במקום בפלייאוף. במידה שגרין יהיה בריא, פירס עשוי לקבל טיפול דומה לזה של גארנט, שמשחק בשנים האחרונות בעונה הרגילה כ-30 דקות במקבצים קצרים יחסית, וזה עזר לו להפיק פלייאוף שהזכיר נשכחות.

אקס פקטור: בדרך כלל זאת לא משבצת שאמור להופיע בה הכוכב של הקבוצה, אבל רונדו הוא לא כוכב סטנדרטי. הפעם רונדו מופיע כאן דווקא בגלל מה שהוא הוכיח שהוא מסוגל בפלייאוף האחרון - משחק של 44 נקודות, טריפל דאבלים בשני משחקי 7, רגעים בהם הקליעה מבחוץ כן עבדה, שיפור של 10 אחוזי עונשין מהעונה הרגילה. כבר אין ספק שרונדו הוא מהרכזים המובילים בליגה וגם מנהיג אמיתי, זו תהיה הפתעה אם הוא לא יוביל את הליגה באסיסטים גם השנה, אבל אם בוסטון מפנטזת על אליפות היא זקוקה להרבה יותר עקביות מצד הכוכב שלה. אם רונדו יצליח להבין מה גרם לסוויץ' בקליעה במשחקים מסוימים, אם הוא ידאג תמיד להיות אגרסיבי, אם הוא יפסיק לפחד להגיע לקו העונשין - בדברים האלה אולי טמון הסיכוי היחיד של בוסטון ללכת עד הסוף.

תסריט אופטימי: טרי משתלב בקלות, הופך לשחקן הקלאץ' של הקבוצה ונבחר לשחקן השישי של העונה, ברדלי חוזר מוקדם ונכנס יחד עם גארנט לחמישיות ההגנה, גרין מזכיר למה הוא נבחר חמישי בדראפט, סאלינג'ר נראה כמו מכונת נקודות וריבאונדים בהתהוות, אפילו מיליצ'יץ' נראה כמו תוספת כוח הגנתית. 60 ניצחונות וטיול לגמר המזרח. אליפות? בשביל לדמיין אותה צריך לדמיין סדרות של 30 נקודות מרונדו ואולי גם פציעות משמעותיות אצל שלוש הגדולות.

תסריט פסימי: כמו בעונה שעברה, שחקני הספסל נפצעים בזה אחר זה עד שריברס מגיע למצב בו הוא משחק עם דארקו וקולינס ביחד, העונה העמוסה שהסתיימה משפיעה על פירס וגארנט שמתקשים לתפקד, גם טרי כבר נכנס לשלב הדעיכה, רונדו ממשיך לא לקלוע ופתאום הסקוררים היעילים של הקבוצה הם ברנדון באס וקורטני לי. מקום שישי בעונה הרגילה ופילדלפיה נוקמת בסיבוב הראשון.

תחזית: העומק אמור לאפשר לחמישייה מנוחה ולספק שדרוג להתקפה, זה צריך להספיק ליתרון ביתיות בפלייאוף. אבל בין שיקגו, אינדיאנה, פילדלפיה, והניו יורקריות יש מספיק פוטנציאל לעשות לסלטיקס צרות עוד לפני מפגש מחודש עם מיאמי. שחזור גמר המזרח יהיה הישג נהדר, אני מהמר שאחת מהקבוצות הצעירות תעצור אותם בסיבוב שני.

לפורום NBA בוואלה!

מחממים את הפרקט: הבית הדרום מזרחי