תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 16:50, המאזן הטוב במערב ובליגה כולה (יחד עם הבולס)
סיימה את העונה: בהפסד 4:2 לאוקלהומה סיטי בגמר המערב, אחרי 0:4 על יוטה ולוס אנג'לס קליפרס
אחרי פתיחת עונה בינונית משהו, הספרס שכחו מהגיל, התחזיות והצרות ונכנסו לטירוף. את פברואר הם סיימו ב-2:11, את מרץ ב-3:11 ואת אפריל ב-2:12, בדרך למקום הראשון במערב ויתרון הביתיות לכל אורך הפלייאוף. שיאה של הריצה הגיע בסיום העונה הסדירה ותחילת הפלייאוף, אז סן אנטוניו ניצחה לא פחות מ-20 משחקים רצופים, הקבוצה הרביעית בלבד בתולדות הליגה שמגיעה להישג כזה.
הלוקאאוט שפתח את העונה עזר מאוד לדורבנות, שהסגל המזדקן שלהם לא נזקק ליותר מדי משחקים כדי להבטיח מקום בפלייאוף ומשם, הוא כבר צבר ביטחון. במהלך ריצת הסיום הגדולה, סן אנטוניו ניצחה פעמיים את הלייקרס בתוך שלושה ימים, בחוץ ובבית, בהפרש כולל של 45 נקודות. הכושר האדיר נמשך באופן ישיר אל תוך הפוסט סיזן, שם טוני פארקר עשה ככל העולה על רוחו מול יוטה והקליפרס, בדרך לשני סוויפים מהדהדים, ובזמן שקואץ' פופ קוטף את תואר מאמן העונה שכל כך הגיע לו.
הכל נראה טוב גם בפתיחת גמר המערב מול הת'אנדר, אלא שאחרי שני ניצחונות משהו נתקע במכונה. מאנו ג'ינובילי אומנם המשיך ללהטט, אבל לספרס לא היו תשובות להפגזות של קווין דוראנט ולקצב המסחרר של אוקלהומה סיטי הצעירה והם הפסידו ארבעה משחקים ברציפות, בדרך להדחה מאוד מאכזבת מבחינתם.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: מרקוס דנמון (רוקי, בחירה 59)
עזבו: ג'יימס אנדרסון (שחקן חופשי)
כנראה שבטקסס מאמינים מאוד בביטוי: "מה שלא מקולקל, לא זקוק לתיקון", ולכן הם בחרו שלא לגעת כמעט בסגל, למעט שינוי זוטר. מה שזה אומר, זה שהסגל ימשיך להתבסס על השלד הקיים ובעיקר כמובן, על טריו הכוכבים שסוחב את הקבוצה בשנים האחרונות דאנקן, ג'ינובילי ופארקר, לא בהכרח בסדר הזה.
אף אחד מהם כבר לא ילד. דאנקן בן 36 ומתחיל את עונתו ה-16 בספרס. מאנו בן 35, פותח עונה 11 בסן אנטוניו ומגיע אחרי קיץ מתיש ומאכזב, בו הפסיד עם ארגנטינה לדיוויד בלאט בשניות הסיום של הקרב על הארד בלונדון. פארקר "הילד", רק בן 30, נותר מתוסכל אף הוא בלונדון, אחרי הפסד ברבע הגמר לספרד, שזרקה משחק מול ברזיל על מנת שתוכל לפגוש את הטריקולור ולא את הדרים טים. עבור פארקר מדובר בעונה 12 עם הספרס ובלי קשר, הפגרה שלו לא הייתה פשוטה, לאחר שראה את אשתו לשעבר אווה לונגוריה בזרועותיו של קוורטרבק ניו יורק ג'טס מארק סאנצ'ז, המכוער בערך כמוהו (מה עובר בראש של לונגוריה זה כבר לכתבה אחרת לגמרי).
באופן מדהים ולמרות גילם, השחיקה והעובדה שכבר יש להם עשר טבעות אליפות משותפות, השלושה נתנו עונה אדירה ב-2011/12. הם חיברו כמעט 45 נקודות למשחק והובילו את ההתקפה השנייה בטיבה בליגה מבחינת נקודות והראשונה באחוזי שדה ומשלוש. השאלה הגדולה היא האם הם יוכלו לעמוד באותו קצב גם העונה, עם שנה אחת יותר לגיל ו-16 משחקים יותר בלוח הזמנים. היריבות במערב חזקות מאוד ולסן אנטוניו לא יהיה פשוט, אבל החבורה הזו היא אובראצ'יברית, קוראת את הליגה מראש, ועם פופוביץ' על הקווים הכל ייתכן.
כמובן שהטריו הגדול לא יכול לעשות הכל לבד. הצוות המסייע של סן אנטוניו היה מעולה בעונה שעברה ויצטרך להמשיך באותה היכולת. הדברים אמורים בעיקר לגבי הגארד הפנטסטי גארי ניל, ששמר על המספרים המצוינים שהעמיד בעונת הרוקי המאוחרת שערך לפני שנתיים בגיל 26, ולגבי צמד הגבוהים דואן בלייר וטיאגו ספליטר, שעשו קפיצת מדרגה משמעותית. הנתון המדהים מראה שמלבד דאנקן-ג'ינובילי-פארקר, לסן אנטוניו היו בעונה שעברה שישה שחקנים שקלעו למעלה מתשע נקודות למשחק, כלומר, עוד משהו כמו 55 נקודות, וזה היה אחד הדברים שעשו את ההבדל וסידרו לספרס 50 ניצחונות.
מה מי מו
חמישייה: טוני פארקר, מאנו ג'ינובילי, לאונרד קאווי, טים דאנקן, בוריס דיאו
ספסל: פאטי מילס, קורי ג'וזף, גארי ניל, דניאל גרין, ננדו דה קולו, סטיבן ג'קסון, טיאגו ספליטר, דואן בלייר, מאט בונר
מאמן: גרג פופוביץ' (עונה 17 כמאמן ראשי)
מועמד לפריצה: זו יכולה וצריכה להיות השנה של פאטי מילס. הרכז האוסטרלי הנהדר הוכיח את יכולותיו באולימפיאדה האחרונה, אותה סיים עם סל ניצחון ענק מול רוסיה ובעיקר, כמלך הסלים של הטורניר, עם 21.2 נקודות, הרבה יותר מהממוצע המעליב שהוא מחזיק בקריירת ה-NBA שלו (שש נקודות למשחק). אחרי שנתיים לא קלות בפורטלנד ולאחר שברח מהליגה הסינית, הוא נחת בסן אנטוניו לקראת סיום העונה והשתלב בצורה חלקית, אבל עדיין סיים עם 10.3 נקודות למשחק, לפני שנעלם בפלייאוף. השנה, כשהוא מחכה על הספסל מאחורי הרגליים העייפות של טוני פארקר, מילס בן ה-24 יכול להתחיל בחילופי המשמרות אצל הספרס.
מועמד לדעיכה: בוריס דיאו. הפורוורד הוותיק כבר שכח את ימיו הגדולים בפיניקס ובשארלוט. בשנה שעברה הוא נופה מהקבוצה הגרועה בהיסטוריה כחלק מניקוי האורוות שלה, ומצא את עצמו בטקסס. גם אצל הספרס הוא לא הראה שיפור ניכר והסתפק בממוצע הנקודות הכי נמוך שלו מאז עונת הרוקי, 4.7 בלבד למשחק. דיאו אומנם רק בן 30 ויכול לשחק בליגה עוד כמה שנים טובות, אבל הוא מתנהל כמו שחקן עבר כבר לא מעט זמן.
אקס פקטור: טיאגו ספליטר. השנים הארוכות בכדורסל הספרדי סיפקו לספליטר חוכמת משחק כמותה נדיר למצוא ב-NBA. הוא כמעט ולא טועה, הוא קולע, לוקח ריבאונדים, חוסם וממעט להסתבך בבעיית עבירות. הזריקות שספליטר לוקח הן נכונות בדרך כלל ובעונה שעברה הוא היה אחד המובילים בליגה, עם 62 אחוזים לשתיים. הקפיצה בממוצעים שלו, שהכפילו את עצמם כמעט בכל תחום, כולל בנקודות, מראה שגם את ה-NBA הוא למד ואם השיפור ימשיך, הוא עשוי לתפוס במהרה את המקום של דיאו בחמישייה.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: ממש כמו בשנה שעברה, הכל מתחבר לספרס. הכוכבים מככבים, הסגל עמוק ומשלים, והעובדה שהקבוצה שמרה כמעט על כל השחקנים שלה, וכמובן, על הבסיס המצוין שמלווה אותה למעלה מעשור, עוזרת לסן אנטוניו לעשות עוד ריצה אחת מדהימה ואחרונה, בדרך ל - מי היה מאמין - אליפות מפתיעה ומרגשת.
תסריט פסימי: מתישהו זה ייגמר. ג'ינובילי נפצע כל שני וחמישי, דאנקן קשיש וגם על פארקר אי אפשר לסמוך לאורך זמן. הקיץ המתיש יעשה את שלו, לפופוביץ' יגמרו השפנים והספרס יסתפקו במקום השלישי בבית והחמישי-שישי במערב, וינצחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף בדרך להדחה בחצי הגמר, שוב מול הת'אנדר.
תחזית: קשה להאמין שסן אנטוניו יכולה לתת עוד עונה כמו העונה שעברה, אבל הקבוצה הזו תמיד מפתיעה ומוציאה מעצמה יותר מאשר הציפיות. לכן, ובהיעדר אלטרנטיבה אמיתית, אני הולך איתה לזכייה בבית ומקום שלישי במערב. בפלייאוף, כל דבר למעלה מחצי גמר יהיה הישג נהדר.
NBA בוואלה! ספורט