מאזן בעונה שעברה: 29:37
סיימה את העונה: מקום שישי במזרח, בדרך להפסד 4:1 לאינדיאנה פייסרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, כשהיא ללא האוורד.
מה מי מו
חמישייה: ג'אמיר נלסון, ארון אפללו, הידו טורקוגלו, גלן דיוויס, ניקולה ווצ'וויץ'.
ספסל: גוסטבו איון, ג'יי ג'יי רדיק, ג'וש מקרוברטס, אנדרו ניקולסון, כריסטיאן איינגה, אל הרינגטון, מו הארקלס, איש סמית', קוונטין ריצ'ארדסון, ג'סטין הארפר, אי'טוון מור, קייל או'קווין.
מאמן: ז'אק וון (עונה ראשונה כמאמן ראשי בליגה).
מועמד לפריצה: ארון אפללו הוא דוגמא טובה לאיך קבלת החלטה מכל הסיבות הנכונות היא לא תמיד הצעד החכם ביותר. עם פתרון אסון ה-Dwightmare, כל שאורלנדו רצו הוא לקבל את השחקן הצעיר ביותר עם החוזה הסביר ביותר שהרי קבוצה בבנייה צריכה לזהות איזה שחקן יניב תפוקה גבוהה גם בעוד מספר עונות, מבלי שהחוזה שלו יעכב את בניית הסגל. ברור שזה הדבר ההגיוני לעשות, אולם אי אפשר להתחמק מהעבודה שההיגיון הזה הוא גם זה שגרם להם לשלוח את השחקן הטוב ביותר בטרייד תמורת השחקן הרביעי בטיבו בטרייד, לכל היותר. אז אורלנדו נשארו עם ההיגיון ה"בריא" ועם אפללו, במקום אנדרו ביינום או איגודאלה, או אפילו במקום החבילה השמנה שהציעו החברים מברוקלין (יותר בחירות דראפט איכותיות, מרשון ברוקס וגם אולי ברוק לופז כטרייד צ'יפ). רצוי מאוד שכבר העונה אפללו יפעל להוכיח שההחלטה ללכת איתו לא הייתה מופרכת לחלוטין.
אחרי שהתחיל את הקריירה שלו עם שתי עונות של חוסר רלוונטיות במדי הפיסטונס, אפללו מצא עצמו למשך שלוש עונות בדנבר, ודנבר מצאה לעצמה שוטינג גארד סופר-יעיל מכל הטווחים, שמגיע הרבה לקו, שמוסר יותר משהוא מאבד, ושיכול לשמור על הקלע המוביל של הקבוצה היריבה. בקיצור אחלה שחקן. אולם בליגה רווית שוטינג גארדים זולים, אפללו יהיה חייב לעשות קצת יותר, כדי להוכיח שהוא ראוי לחוזה 7.5 מיליון לעונה עליו הוא חתום לארבע העונות הקרובות. כל זה נכון בימים כתיקונם, וביוחד בהתחשב בכל מה שעזב את אורלנדו תמורתו וכל מה שלא הגיע. אפללו יצטרך לעשות הרבה יותר ממה שעשה בחמש העונות הקודמות. האם לאפללו יש סיכוי להוריד את קוף הטרייד מגבו? האחוזים הגבוהים שלו מהשדה, לצד מספר משחקים של 30+ נקודות בעונה שעברה, יהיו התחלה טובה, ובהיעדר סמול פורוורד איכותי בקבוצה, אם יוכיח שהוא יכול לשחק לצד רדיק, אפללו יוכל למצב עצמו כשחקן הטוב ביותר בקבוצת NBA. בערך קבוצת NBA.
מועמד לדעיכה: היה אפשר להתפתות ולבחור בטורקוגלו, אולם הבחור כבר שנתיים בר-מינן, מונשם מלאכותית הודות לחוזה עשר הספרות שלו. רצה המזל ורצה המנג'ר הצעיר רוב הניגן, והתברכנו בבדיחה מצחיקה לא פחות ההחתמה מחדש של ג'אמיר נלסון. מצד אחד המג'יק ויתרו מרצון על כל נכס שיכול היה למנוע מהם להיות הקבוצה העלובה בליגה לעתיד הנראה לעין אם זה ג'ייסון ריצ'רדסון שנשלח כדי לחסוך כסף, ואם זה בבחירה לוותר על איגודלה וביינום בטרייד על האוורד.
מצד שני, הם בחרו להחתים רכז בן 30, שלא היה קרוב לרלוונטי בשלוש העונות האחרונות בקבוצה, על קצת יותר משמונה מיליון דולרים לשלוש העונות הקרובות. ללא הדוויט, ג'אמיר יתקשה לשמור על אחוזי הקליעה שלו משלוש, ובנוסף ליכולתו המוגבלת להגיע לקו, יחשפו כל אותן הבעיות הנגרמות עקב קומתו הנמוכה (ואשר דוויט עזר להחביא כל השנים). אז יש רצפת שכר, ואורלנדו היו חייבים לזרוק כסף, אבל אם כבר, מדוע לא להשליך את החוזה המופרך על רכז צעיר יותר ומוכשר הרבה יותר, כדוגמת גוראן דרגיץ' או קייל לאורי ולהמר עליהם כרכזי העתיד בליגה, ועל הדרך, להפוך אותם לפנים של המועדון. שניהם, אגב, חתומים על חוזים מאוד דומים לזה של נלסון, ובהיעדרו של היגיון ספורטיבי או ניהולי, אין אפשרות אלא לראות בהחתמתו של נלסון את הדרך של הנהלת אורלנדו להגיד לאוהדיה בנימוס, שלא יתבלבלו חס וחלילה: **** בסבלנות, כי בשלוש העונות הקרובות לא תהייה פה קבוצת כדורסל.
אקס פקטור: אנדרו ניקולסון הוא לא רק השחקן הצעיר הכי טוב של המג'יק, אלא הוא נס של ממש אורלנדו הצליחה לדלות מדראפט שחון ביותר, שחקן לא רע בכלל, מחוץ לגבולות הלוטרי. בהתחשב בפציעה הנוכחית של הרוקי הבכיר השני של הקבוצ, מו הארקלס (והעובדה שהוא לא שחקן כדורסל כל כך טוב), ניקולסון הוא פחות או יותר הסיבה היחידה של ז'אק וון להגיע בוקר בוקר למגרש האימונים. אז מה הבעיה? שלפניו ברוטציה מונח 'ביג בייבי' דיוויס, פאוור-פורוורד בינוני גם ביום טוב. אז מה הפתרון? בהתחשב בכך שדיוויס הציג את הדקות טובות ביותר שלו העונה מעמדה מספר חמש, הפתרון די ברור. המג'יק ממתינים ללוטרי עוד לפני שהעונה התחילה, כאשר המשתנה היחידי העונה יהיה הצלחתו של ניקולסון, שיכול להפוך לגרסה חדשה של ריאן אנדרסון שרק עתה עזב.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: במעמקי הלוטרי, בחירה ראשונה בדראפט כי הזוג מיני ומיקי לא יכולים לדרוש הרבה יותר מהעונה הזאת. ואם בכל זאת הם יהיו עכברים חמדנים, הם יצפו ל: כמעט שלושים דקות לערב מניקולסון בחציה השני של העונה; לכמעט אפס דקות לערב מהרינגטון וקיו ריץ'; שיצא שלושת-רבעי סנטר מהצמד ווצ'וויץ'-איון; ושאפללו ורדיק לא יחסלו אחד את תפוקתו של השני.
תסריט פסימי: במעמקי המקום האחרון בליגה, בחירה רביעית בדראפט. בהיעדר נכסי טרייד, או חזון, אי אפשר להעלות על הדעת תסריט רע יותר שעשוי להיכתב בממלכתו של וולט דיסני. וזה כולל את אותה גרסה לא מצוירת בכיכובו של מתיו ברודריק לחוש-חש הבלש.
תחזית: אורלנדו תסריח, ז'אק וון יתקשה לפתח צעירים, פשוט כי אין בנמצא, ואנחנו נסבול. ובכל אחת משלוש הפעמים בהן המג'יק יפגשו את שארלוט בובקטס העונה אנחנו נעצור לרגע, שוב, ונתהה על המערכת המוזרה בה מתנהלת הליגה זאת שמתגמלת עליבות ולא יוצאת מגדרה לייצר שוויון, או לחליפין להכחיד את המשקל העודף המשתרך בקצוות הליגה. וכל מה שניתן לקוות, זה ש-82 משחקים מעכשיו, זה ייגמר, אם ירצה השם.
לפורום NBA בוואלה!
מחממים את הפרקט: מיאמי היט