אטלנטה הוקס: קוראים לזה עונת מעבר

מאזן בעונה שעברה: 26:40, מקום חמישי במזרח

סיימה את העונה: הפסד 4:2 בסיבוב הראשון מול בוסטון

אטלנטה פתחה את העונה המקוצרת עם לוח משחקים תובעני במיוחד, ללא קירק היינריך הפצוע, וכעבור 11 משחקים אל הורפורד גמר את העונה. הודות לתלכיד קבוצתי שרץ ביחד כבר כמה שנים, כוכבי הקבוצה ג'ו ג'ונסון וג'וש סמית השאירו את אטלנטה בצמרת המזרח, עם עזרה מג'ף טיג וזאזא פאצ'וליה שקודמו לחמישייה והגיבו בעונות פריצה. אך הדעיכה שהגיעה בפברואר ובמיוחד מצד ג'ונסון, המחישה את תלות הקבוצה בגו-טו-גאי שהגיע לעשור הרביעי בחייו. המאמנים בליגה הכירו בתלות זו ושוב זימנו את ג'ונסון למשחק האולסטאר, במקום ג'וש סמית המאוכזב שרשם מספרי קריירה בנקודות וריבאונדים, ולפי השמועות בטרייד דד ליין השמיע קולות של עזיבה בעתיד. אטלנטה הצליחה להתאושש במהלך חודש מרץ וטיילה באפריל - בין היתר הודות להתמודדויות כפולות מול שארלוט, דטרויט וטורונטו - בדרך למאזן עדיף משל בוסטון, שהעניק לה יתרון ביתיות מול מובילת הבית האטלנטי.

אך ללא פאצ'וליה הפצוע ועם הורפורד רק החל ממשחק מס' 3, אטלנטה שמטה את הביתיות ולא הצליחה לנצח בבוסטון, מה שהביא למאזן שלילי ומצטבר של 19:4 במשחקי חוץ בפלייאוף, לאורך חמש השנים הרצופות שבהן הקבוצה העפילה לפוסט סיזן, אך לעולם לא מעבר לחצי גמר המזרח. עם חוזה העתק של ג'ונסון לצד חוזים משודרגים שסמית וטיג מיועדים לקבל בקרוב, היה נראה כי עתיד הקבוצה צופן בחובו דשדוש בבינוניות יקרה.

באו: לו וויליאמס (שחקן חופשי, מפילדלפיה), דווין האריס (בטרייד מיוטה), קייל קורבר (בטרייד משיקגו), אנתוני טוליבר (שחקן חופשי, ממינסוטה) אנתוני מורו, דשון סטיבנסון, יוהאן פטרו (בטרייד מברוקלין), ג'ון ג'נקינס (רוקי, בחירה 23), מייק סקוט (רוקי, בחירה 43), דמיון ג'יימס (שחקן חופשי, מברוקלין), ג'יימס אנדרסון (שחקן חופשי, מסן אנטוניו)

עזבו: ג'ו ג'ונסון (בטרייד לברוקלין), מרווין וויליאמס (בטרייד ליוטה), קירק היינריך (בטרייד לשיקגו), ווילי גרין (בטרייד לקליפרס), ג'ייסון קולינס (חתם בבוסטון), ולדימיר רדמנוביץ' (חתם בשיקגו), ג'רי סטאקהאוס (חתם בברוקלין), טרייסי מקגריידי, אריק דאמפייר, ג'נרו פארגו (שחקנים חופשיים)

הצעד הראשון בדרך להימנעות מדשדוש באותה בינוניות יקרה, היה למנות את דני פרי כג'נרל מנג'ר החדש של הקבוצה. פרי שימש בשנתיים האחרונות כסגן נשיא לענייני כדורסל בסן אנטוניו, שם גם החלה קריירת הניהול שלו, אבל הוא זכור בעיקר הודות לקדנציה שלו בקליבלנד בין קיץ 2005 עד לסוף עונת 2010. כמי שצירף סביב לברון שחקני חיזוק כגון מו וויליאמס ואנטואן ג'יימיסון תמורת חוזים מסתיימים, פרי ידע היטב שאין דבר כזה "חוזה בלתי סחיר" - פשוט צריך לאתר קונות פוטנציאליות.

ברוקלין הייתה אחת כזאת, עם הצורך לשכנע את דרון וויליאמס לחתום מחדש, וכך יתרת החוזה של ג'ו ג'ונסון בסך 89.2 מיליון לארבע השנים הבאות, נשלחה לנטס בתמורה לחמישה שחקנים על חוזה לעונה אחת, שניים מהם כבר שוחררו מהקבוצה (שני הג'ורדנים, וויליאמס ופארמר). השם הבא ברשימת החיסול של פרי היה מרווין וויליאמס, עם חוזה של 15.7 מיליון לשנתיים הקרובות, שנשלח ליוטה בתמורה לדווין האריס המסיים חוזה בקיץ הבא.

פרי פעל מעט גם לבניית הקבוצה ולא רק כמפרק נכסים, עם החתמת לו וויליאמס לחוזה של 15.6 מיליון לשלוש שנים, אבל רוב הסגל - ובראשו ג'וש סמית - מסיים חוזה בקיץ הבא, אז סך המשכורות של הקבוצה צפוי להיות באזור ה-42 מיליון, מספיק כדי להציע חוזה מקסימום. בינתיים סמית נשמע מרוצה מהכיוון שבו הקבוצה הולכת, אולי כי פרי שכנע אותו באפשרות של צירוף שם גדול לקבוצה עד הקיץ הבא, ואולי בגלל שסמית עצמו מתכוון לעשות לעצמו שם גדול בתור שחקן הפרנצ'ייז הבלתי מעורער של הקבוצה. העונה הוא יוקף בצלפי שלשות - קורבר, מורו, טוליבר, והרוקי ג'נקינס - כך שלצד הורפורד וטווח הקליעה שלו, סמית הולך ליהנות ממרחב תמרון פנוי בצבע. גם טיג, וויליאמס והאריס, שהפגינו אשתקד יכולת קליעה משופרת משלוש, מסוגלים להגיע עד לטבעת ולמצוא את השחקן הפנוי. יש להוקס את הכלים לשחק כדורסל התקפי ודינמי, מה שלא קרה לעתים תכופות עם הכדור בידיו של ג'ונסון הדומיננטי.

בהגנה לעומת זאת, הסיפור מסתבך. שלושת הגארדים הנ"ל לוחצים היטב את מובילי הכדור, אך מרכיבים קו אחורי נמוך למדי. פאצ'וליה חצב לעצמו נישה בליגה כשומר אישי קשוח ופיזי, אבל עם ממוצע קריירה של 0.4 חסימות למשחק, סמית ימשיך להיות מי שמגן על הטבעת מפני חדירות, ובנוסף לכך יידרש לשמור על סמולים כמו לברון, מלו, פירס, וגריינג'ר. האם יצליח לשאת את הקבוצה על כתפיו משני צדי המגרש, בדומה לקינג ג'יימס? תשובה חיובית תקנה לו יותר ממקום באולסטאר, אלא גם קייס ממשי לזכייה בתואר MVP במידה שאטלנטה תרחיק מעבר לציפיות.

חמישייה: ג'ף טיג, אנתוני מורו, ג'וש סמית, אל הורפורד, זאזא פאצ'וליה

ספסל: לו וויליאמס, דווין האריס, קייל קורבר, איוואן ג'ונסון, אנתוני טוליבר, ג'ון ג'נקינס, דשון סטיבנסון

מאמן: לארי דרו, עונה שלישית כמאמן בליגה

מועמד לפריצה: בין אם יעלה מהספסל כשחקן שישי או יפתח בחמישייה כשוטינג גארד זעיר כמו אלן אייברסון - המודל שלו לחיקוי - לו וויליאמס צפוי לקבל הזדמנות פז להיכנס לנעליו הגדולות של ג'ו ג'ונסון ולככב. אשתקד הוביל את הסיקסרס המאוזנים עם 14.9 נקודות למשחק, למרות ממוצע דקות נמוך משל חמישה משחקני הקבוצה. סוויט לו עבד בקיץ על שחרור מהיר של זריקה לאחר קליטת מסירה, תוספת מבורכת לרפרטואר של גארד מהיר וזריז כמוהו, מאחר שישחק לצד מחזיקי כדור נוספים כמו טיג, האריס, וסמית. אבל התרומה המשמעותית של וויליאמס להוקס תבוא לידי ביטוי ביכולת שלו לייצר מצבי קליעה בשניות האחרונות על שעון ההתקפה, וברגעי הקלאץ' בכלל.

מועמד לדעיכה: נראה כי הדעיכה של דווין האריס החלה מיד בעקבות עונת הפריצה שלו (2008/09). אשתקד הוא עוד זכה לעלות בחמישייה בתור רכז פותח, צמצם באיבודים והתאים את עצמו לשיטה ביוטה, ולקראת הפלייאוף גם נכנס לכושר התקפי מצוין (1.7 שלשות, 38.4% מאז האולסטאר). אבל יוטה העדיפה שני וויליאמסים, אחד למשבצת שלו (מו) והשני בתמורה אליו (מרווין). האריס לא נמצא בתוכניות לטווח הארוך של אטלנטה, לכן הסיכויים שלו להדיח את טיג מעמדת הרכז הפותח נמוכים למדי. בין אם יעלה בחמישייה או מהספסל, הוא צפוי לשחק רוב הזמן בתור סקנד גארד לצד טיג או וויליאמס, תפקיד שכבר מילא בהצלחה לצד ג'ייסון טרי בדאלאס, וכעת יקבע אותו במעמד של רול פלייר בליגה. מבחינה מקצועית האריס מסוגל לספק את הסחורה, אבל זה לא ישתקף בסטטס מרשימים, כך שעם אינפלציית הרכזים הצעירים בליגה, אל תתפלאו אם יישאר מחליף גם בעונה הבאה.

אקס פקטור: עם כל הכבוד לצורך של סמית לצמצם בזריקות "שתיים עמוקות" ומשלוש, או להתבטאויות עתידיות שלו בנוגע לעתידו בהוקס, דני פארי היה הדמות הבולטת בקיץ שעבר על הקבוצה ויישאר כך גם במהלך העונה. אטלנטה נחשבה לסוס שחור במרוץ אחר דווייט הווארד, מאחר שהוא יליד העיר וחבר טוב של סמית, סוויט לו, ומורו. הגעתו ללייקרס טרפה את הקלפים, ודרוש תרחיש קיצוני כדי שהווארד יוותר על חוזה עדיף בלוס אנג'לס ויצטרף בעתיד להוקס. הסיכויים להשיג את אנדרו ביינום עדיפים רק במעט, עם דאלאס ויוסטון בתמונה - שווקים גדולים ופופולריים יותר בקרב שחקנים אפרו-אמריקאיים - בנוסף לפילדלפיה; וכך גם לגבי ג'יימס הארדן, ניקולה פקוביץ' וטייריק אוואנס, שכולם בדרך להיות שחקנים חופשיים מוגבלים. כדי להימנע מתרחיש שבו אטלנטה מפסידה בבורסת השמות הגדולים ואולי גם את סמית על הדרך, פארי יצטרך לקרוא היטב את המפה במהלך העונה, לשקול הצעות על הטריו טיג-סמית-הורפורד ומגוון החוזים המסתיימים שבידיו, ואולי אף לנווט את הקבוצה לתחתית הליגה במידה שכרטיס לפלייאוף אינו בהישג יד, על מנת להשיג בחירת לוטרי גבוהה.

תסריט אופטימי: סמית מוכיח את שוויו בתור כוכב מוביל, הורפורד נותן עונת קאמבק מוצלחת, טיג ופאצ'וליה ממשיכים בשיפור, והחלפת ג'ו-ג'ו בסוויט לו אומנם נשמעת כמו עלילה מרומן רומנטי המתרחשת באלבמה, אבל בפועל משחקת לטובת אטלנטה, שמפתיעה את כולם ומתמקמת במקום השלישי במזרח, עם סיכויים טובים להעפיל מחצי גמר הפלייאוף ולצרף את ג'ונסון כדוגמה נוספת לתיאוריית פטריק יואינג של העיתונאי ביל סימונס. הצלחת הקבוצה לא חומקת מעיני מחזור הפרי אייג'נטס של קיץ 2013, בראשות סופרמן שמגלה רגישות גבוהה לקריפטו-בריאנט.

תסריט פסימי: סמית עושה כאוות נפשו עם הכדור בידיו ומציג קבלת החלטות לקויה, שמביאה את הקבוצה למקום 9-10 במזרח, עד שבטרייד דד ליין הוא נשלח למילווקי בתמורה למונטה אליס, בעוד ניסיון כושל להרכיב קו אחורי נמוך מדי איתו ועם רכז מדראפט 2009 (סטפן קרי, ברנדון ג'נינגס, וג'ף טיג), רק שאטלנטה תיאלץ להעניק לשניים חוזים חדשים ויקרים בקיץ.

תחזית: הקבוצה האחרונה שהחזיקה בכל כך הרבה שחקנים בשנת חוזה הייתה סיאטל סופרסוניקס מודל 2004/05, שהפתיעה עם מקום שלישי במערב. אין להוקס גו-טו-גאי כמו ריי אלן דאז, וחסרונו של ג'ונסון בהחלט יורגש, אך גם לטובה. אטלנטה תתמודד על מקומות 7-8 במזרח מול שיקגו וטורונטו שמועדות לפציעות, ולכן צפויה להישאר עם כרטיס לסיבוב הראשון בפלייאוף ולא מעבר לכך. בהנחה שלא יגיעו מהלכים גדולים עד לקיץ הבא, צפו לעונת מעבר וסיקור מעניין יותר בעוד שנה.

לפורום NBA בוואלה!

מחממים את הפרקט: מיאמי היט