קיץ 2012 היה מלווה בתקוות רבות לספורט הישראלי. עיניי כל האומה היו דבוקות למסכי הטלוויזיה למשך שבועיים, בציפייה ובתקווה שלפחות אחד מהספורטאים במשלחת המבטיחה של ישראל לאולימפיאדה תחזור עם מדליה. אכזבה היא מילה עדינה כדי לתאר את התחושות של אוהדי הספורט הישראלי בסיום המשחקים, תחושות שלא הפכו לקלות יותר עם ההפסד לרוסיה 4:0 בכדורגל.
למרות זאת, עוד לא אבדה תקוותינו. נבחרת הבייסבול הישראלית קרובה להעפלה היסטורית לאליפות העולם, ה'וורלד בייסבול קלאסיק' והיא תעשה זאת, אם רק תנצח הלילה (ראשון, 23:00, ספורט 1 ו-HD, אתר ה-WBC), את נבחרתה המקבילה של ספרד בגמר טורניר המוקדמות הנערך בפלורידה. אולי הבייסבול איננו ספורט אולימפי, אך אם הכחולים-לבנים יעפילו, מדובר בהישג גדול לספורט שלנו ומי שיכול לקחת אותם לשם הוא הגיבור הלאומי החדש, יהודי-אמריקאי צעיר בשם נייט פרימן.
כזכור, חוקי התחרות מאפשרים לכל מי שזכאי לאזרחות לייצג את המדינה, גם אם הוא לא מחזיק באזרחות כזו וכך הגיע פרימן, כמו מרבית חברי הנבחרת, לשחק במדי ישראל. בשני המשחקים הראשונים של הטורניר, הוא סחב את ההתקפה עם ארבעה הומראנים בתשע עליות לצלחת בלבד ונראה כאילו הפריצה של הנבחרת יכולה להיות גם הפריצה הגדולה שלו.
פרימן בן ה-25 נולד בוולסלאיי, מסצ'וסטס (ליד בוסטון) ושיחק בייסבול במכללת דיוק, המפורסמת בעיקר בכדורסל. בעונתו האחרונה בקולג' הוא חבט לממוצע של 35.8, האחוז השני הכי גבוה בתולדות המכללה. ב-2008, נבחר פרימן בסיבוב ה-28 של הדראפט על ידי טקסס ריינג'רס, אך לא חתם בשורות הקבוצה. שנה לאחר מכן, הוא חתם בסן דייגו פאדרס, לאחר שנבחר שוב, הפעם בסיבוב השמיני. מאז, פרימן מטפס כל שנה ברמה אחת של ליגות הפיתוח והשנה הוא כבר הגיע לדאבל איי, הרמה השנייה הכי גבוהה במיינורס. השאלה הגדולה היא מה עתידו המקצועי והאם נוכל להמשיך לצפות בו בגאווה במדי הפאדרס בשנים הקרובות?
לפרימן מימדים מרשימים בכל קנה מידה. גובהו שני מטרים והוא שוקל 103 ק"ג. באופן טבעי, מבנה גוף עצום שכזה קיבע אותו לשתי עמדות: מגיש ובסיס ראשון. בקולג' הוא עוד הגיש, אך הפוטנציאל שלו עם המחבט, לצד פציעה בכתף, הובילו את הפאדרס לפתח אותו בתור שחקן בסיס ראשון.
הקלף שפרימן החזיק בו מאז ומעולם היה העוצמה הפיזית הטבעית שלו. קווין גולדסטין, הנחשב לגורו מומחה לגבי שחקנים צעירים ב"בייסבול פרוספקטוס", כמו גם ESPN, דירגו בזמנו את הכוח הפיזי של פרימן בציון 80, כאשר טווח הציונים נע בין 20-80. לשם השוואה, מדובר בכוח פיזי המיוחס לשחקנים כמו ריאן האוורד, חוזה באוטיסטה וג'וש המילטון. כמובן שמדובר ב"פוטנציאל" בלבד וביכולת אחת מתוך רבות הנדרשות על מנת להפוך לשחקן מקצועי, אך ציון שכזה הינו נדיר בתחום.
מעולם לא היו חששות לגבי היכולת של פרימן לחבוט הומראנים, אלא שקודם כל צריך לפגוע בכדור והרבה ציידי כשרונות לא האמינו שפרימן מחזיק ביכולת זו. למרבה ההפתעה, הוא הציג אחוזי חבטה של 29.4 ב-72 המשחקים המקצוענים הראשונים שלו ב-2009 והמשיך עם אחוזים כמעט זהים בשלוש העונות הבאות. מה שחסר לו בתחילת הדרך היו דווקא ההומראנים המפלצתיים, שכולם ציפו לראות. בעונת 2010, הוא העיף 14 כדורים בלבד מחוץ לגדר, ב-136 משחקים ברמת A הנמוכה. בעונה שלאחר מכן כבר התגלה שיפור משמעותי בליגת A המתקדמת, עם 22 פצצות והפחתה בכמות הסטרייקאאוטים. את העונה החולפת סיים פרימן עם מספרים מאוד דומים, לאחר שקפץ לקבוצת הדאבל איי של סן דייגו. הוא חבט ל-24 הומראנים, הכניס 104 רצים והחזיק ב-37 אחוזי עלייה לבסיס מרשימים. היכולת הזו זיכתה את פרימן בהופעת אול סטאר (שם זכה בהומראן דרבי) וחיזקה את סיכוייו להגיע לפאדרס כבר ב-2013.
כשעוסקים בפיתוח שחקנים צעירים, חשוב להבין שהמספרים שאנו רגילים לשפוט על פיהם שחקנים במייג'ורס, פחות רלוונטים בליגות הפיתוח, מאחר והשחקנים מתבקשים לעיתים להשקיע מאמצים בנקודות ספציפיות של המשחק. חובטים מתבקשים לפעמים להתאמן על הסבלנות שלהם ולא לחבוט בכלל, בעוד שזורקים עובדים רבות על הזריקה החלשה ביותר ולא תמיד מתמקדים רק בפסילת החובט שמולם.
משום מה, רוב הסוקרים הבולטים של השחקנים הצעירים, טרם שוכנעו שפרימן יצליח לפתח קריירה מקצוענית ב-MLB. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא הגיל המתקדם שלו, ביחס לאופוזיציה אותה ראה על המגרש עד כה. שחקנים בני 25 בדרך כלל כבר נמצאים במייג'ורס, בעוד שפרימן שיחק את במשך רוב הקריירה מול שחקנים הקטנים ממנו בשלוש שנים. כשמדובר בשלב ההתפתחות וההשתפרות, הגיל מהווה סממן קריטי בחזיית העתיד.
בעיה נוספת היא העמדה בה פרימן משחק. הבסיס הראשון אינו דורש רבות מבחינה הגנתית, אך פרוספקטים בעמדה זו חייבים לתת תצוגות התקפיות יוצאות דופן על מנת להיחשב כבעלי פוטנציאל ממשיים. בעוד שהמספרים שלו יפים ביותר והוכח שהוא מסוגל לחבוט בכדור, המקפצה למייג'ורס ובמיוחד לאצטדיון ה"מגישים" של סן דייגו, לא משתלבת טוב עם התחזית המקצועית של פרימן. אתר "בייסבול אמריקה" דירג אותו רק בתור הפרוספקט הרביעי בטיבו בבסיס הראשון של סן דייגו לפני עונת 2012.
אך רגע לפני שאנו קוברים את עתידו של פרימן על בסיס "חוקים" ותחזיות יבשות, עדיין יש כמה נקודות חיוביות שכדאי להתייחס אליהן. ראשית, אי אפשר להגיד ששחקן "אינו מסוגל" כל עוד הוא לא הראה איזשהו קושי בהסתגלות בליגות הפיתוח. העובדה שפרימן מציג מספרים כמעט זהים בכל עונה, בזמן שהרמה של היריבים משתפרת בהתאם להתקדמות הליגות, משחקת לטובתו. אם יצליח לשמור על אותם מספרים סולידיים גם במייג'ורס (בהנחה שאכן יקבל הזדמנות), אולי לא מדובר באול סטאר, אך בהחלט בחובט שישחק כל יום, חמישי או שישי בליינאפ, במיוחד בהתקפה החלשה של הקבוצה מדרום קליפורניה. ישנם פרשנים שמשוכנעים שפרימן אכן יצליח להציג את אותם מספרים גם בליגה של הגדולים.
העובדה החשובה מכל העומדת לטובתו היא שסטטיסטיקות העבר אינן מוחלטות. היופי בספורט כמו בייסבול, המבוסס על מספרים ומדגמים, היא שתמיד קיימת סטייה סטטיסטית. גם אם בעבר שחקנים מסוגו של פרימן לא זכו להצלחה מרובה, ישנם מקרים רבים יוצאי דופן. דוגמא מצוינת הוא דן אוגלה, שחקן הבסיס השני המעולה של אטלנטה, שבתחילת דרכו עם פלורידה נתפס כשחקן ספסל לכל היותר. התחזית הזו נעשתה בהתחשבות בעובדה שאוגלה עלה למייג'ורס בגיל 25 ולא הציג מספרים מרשימים במיוחד במיינורס. ישנם שחקנים שמגיעים לשיא היכולת רק בגיל 27-28 ויש כאלה הממשיכים להשתפר ולהסתגל גם בשנות השלושים לחייהם.
ההצלחה של פרימן בטורניר המוקדמות עד כה זוכה להתייחסות לא רק בישראל, אלא גם בשלל האתרים הגדולים בארצות הברית. מנהל הפאדרס ג'וש טאוורס אמר: "האירגון בהחלט צופה בנייט, ומקווה שימשיך לחבוט כך". ייתכן מאד שפרימן לא רק עוזר לנבחרת ישראל, אלא שבסופו של דבר, הנבחרת תהווה את קרש הקפיצה שלו והוא ישחק במדי הפאדרס בעונה הבאה.
בייסבול בוואלה! ספורט