15, ועדיין סופרים
שטפי גראף, כריס אברט, מרטינה נברטילובה, סרינה וויליאמס. האמריקאית, שבעוד שבועיים וחצי תחגוג את יום הולדתה ה-31, אמנם לא הייתה זקוקה לניצחון על ויקטוריה אזרנקה בגמר אליפות ארצות הברית על מנת להיות מוזכרת בנשימה אחת עם שלוש האגדות הללו, אבל אין ספק שהזכייה בתואר הגרנד סלאם ה-15 בקריירה שלה, והדרך בה היא עשתה זאת, מכניסה אותה בגדול לרשימה המפוארת הזו. אמנם גראף (22), אברט (18) ונברטילובה (18) זכו ביותר תארים ממה שסרינה זכתה עד הלילה, אבל הניצחון על אזרנקה, בגלל הצורה בה שוחק, שווה כמו כמה כאלה וממצב את מעמדה כאחת מהאלופות הגדולות בהיסטוריה.
לראשונה בטורניר ובחודשים האחרונים, סרינה וויליאמס פגשה מישהי שהצליחה להתעלות עליה מבחינת רמת הטניס. אחרי המערכה הראשונה, שהסתיימה ב-2:6 לטובת האמריקאית, אזרנקה שיחקה את הטניס הטוב יותר מבין השתיים, כשרק הלחץ וחוסר הניסיון מונעים ממנה להכניע את הטניסאית האדירה שמעבר לרשת. ביתרון 4:5 לטובתה וכשהגישה למעשה לזכייה בטורניר, היה נראה שאזרנקה רוצה ללכת להניף את הגביע עוד לפני שהגישה את הסרב הראשון. סרינה הייתה שם כדי להעניש את הבלארוסית הנהדרת ולהראות לה כמה הניסיון יכול להיות גורלי ברגעים כאלה. כי עם כל הקלישאתיות שבדבר, גמר גרנד סלאם זה גמר גרנד סלאם. זה משחק שלא דומה לשום דבר אחר בעולם. העובדה שלאזרנקה זה היה רק הגמר השני בקריירה, כשבאליפות אוסטרליה בינואר היא לא הייתה צריכה להתאמץ כדי לנצח, עלתה לה ביוקר בסופו של דבר וגרמה לה לרדת מהמגרש בוכיה ושבורת לב.
אזרנקה, כמו במשחק מול מריה שראפובה בחצי הגמר, פתחה לא טוב והיה נראה שסרינה תטייל בדרך לתואר קל במיוחד. המדורגת רביעית, שאיבדה רק 19 (!) משחקונים בדרך לגמר, פשוט נראתה בלתי שבירה באותם הרגעים, כשהכל הלך לה גם מול טניס לא רע של הבלארוסית. סרינה הגישה מדהים, הצליחה להשתלט על הנקודות ולהוציא מוויקה טעויות לא מחויבות, ובעיקר גרמה למדורגת מספר אחת בעולם לאבד ביטחון, אחרי ששברה כבר במשחקון השני ועל אף שהבלארוסית חזרה בו מפיגור 40:0 ל-40:40. במערכה השנייה, ממש כמו בחצי הגמר מול שראפובה, אזרנקה התחילה לשחק טניס הרבה יותר טוב ובעיקר הרבה יותר עמוק. היא הצליחה לשבור כבר במשחקון הראשון ולשמור על הסרב שלה לאורך כל המערכה בצורה פשוט מעוררת התפעלות ותוך שהיא מציגה את הטניס הכי טוב שנראה בשנים האחרונות ממישהי שאינה סרינה וויליאמס.
האמריקאית נראתה כאילו היא לא מבינה מאיפה זה בא לה בכלל. פתאום ההחזרות לסרב של אזרנקה לא הולכות כמו שהלכו עד אז, מפני שהן עמוקות יותר, עוצמתיות ובעיקר כבדות יותר משל הטניסאיות האחרות. וגם כשההחזרה כבר עובדת טוב אחרי הגשה שנייה של ויקה, אז הבלארוסית מצליחה להגיע משום מקום לכדור ולהחיות את הנקודה. אזרנקה גם הייתה "חוצפנית" מאוד במשחק שלה ולא היססה ללכת בגדול על הסרב השני של סרינה ולהשתלט אחר כך על הנקודות, תוך שהיא מאלצת את האמריקאית למשחק הגנה - שדורש הרבה רגליים וריצה - שהיא כל כך לא אוהבת. לרגעים מסוימים זוכת 15 תארי הגרנד סלאם נראתה ממש בהלם מהעוצמות ובעיקר מהתעוזה של יריבתה, שלא פחדה גם להגיע לרשת וללכת על כדורים בכל הכוח, כמו שהיא עושה מול כל יריבה בכל מצב בעולם.
אזרנקה המשיכה לשחק טוב יותר גם במערכה השלישית, כשהיא מגלה אופי אדיר לאחר שלא הצליחה לשמור על השבירה ביתרון 1:2 ובכל זאת שברה שוב ושמרה כדי לעלות ל-3:5. אלא שכאן, העצבים והניסיון דיברו הרבה יותר מאשר הפורהנד או הבקהנד. בתחום הזה לסרינה היה יתרון עצום, והיא הצליחה להתעלות ולהשיג שבירה שהחזירה אותה למשחק בדיוק ב-5:4 לרעתה כשאזרנקה הגישה לזכייה בטורניר כולו. ויקה בטח תראה את המשחקון הזה וגם את האחרון במשחק עוד הרבה בראשה בימים הבאים, ובדיוק כך צריכה אלופה אמיתית להגיב: לנוח כמו שצריך ולחזור לעבודה קשה כדי לשפר את כל הדברים הקטנים שהפכו אותה למדורגת מספר אחת בעולם.
אזרנקה יכולה גם לצאת מעודדת מאוד מהטורניר הזה. אין ספק שהבלארוסית בת ה-23 תזכה בתארי גרנד סלאם נוספים ואולי אפילו לא מעטים בקריירה שלה. יש לה גישה של אלופה אמיתית, ווינריות ובעיקר מחויבות אדירה להמשיך ולשפר את הטניס שלה, ולהמשיך לעבוד הכי קשה שהיא יכולה כדי לחבוט בכדור באחוז אחד טוב יותר ממה שחבטה בו עד כה. כך בדיוק צריכה אלופה אמיתית להתנהג ולהתנהל.
הרף גבוה מאוד
כל מי שדיבר בתקופה האחרונה על כך שסבב הנשים נמצא בירידה, קיבל תשובה מוחצת ונגדית לטענה הזו בטורניר הנוכחי. קודם כל, צריך כמובן להתחיל מהגמר, כי הוא בדיוק נגמר. זה היה גמר כמו שגמר צריך להיות: מתח אדיר, תחרותיות ברמה הכי גבוהה שיש ובעיקר טניס פשוט מושלם. מאז שנת 2000 רק 12 משחקי גמר גרנד סלאם בנשים הלכו למערכה שלישית, ואין ספק שזה היה אחד המרתקים והאיכותיים שבהם. גמר שהזכיר במידה רבה את המאבקים בין שטפי גראף למוניקה סלס, בין מרטינה הינגיס לוונוס וויליאמס או לינדסי דבנפורט, בין האחיות וויליאמס עצמן, בין מריה שראפובה לאחיות או בין ז'סטין הנין לקים קלייסטרס.
הגמר הזה פשוט היה הפרסומת הכי טובה שיכולה להיות לטניס הנשים. מי שחשב שהרף לזכייה בגרנד סלאם בנשים הוא נמוך או טעה לחשוב שסרינה עדיפה על כל השאר ב-10 רמות, התבדה ובגדול. הרמה גבוהה מתמיד וכדי לזכות בתואר גרנד סלאם או אפילו להתקרב לכך, צריך להציג לא רק טניס ברמה הכי גבוהה שיש, אלא גם רוח לחימה, עקביות וכושר גופני ופיזי מצוינים.
ומעבר לכך , הגמר הזה בסך הכל היה המשך ישיר לטורניר נהדר. אמנם סרינה שייטה בקלות בחצי של ההגרלה שלה, והרבה בזכות הזזה מהדרך של יריבות לא טובות מבחינת מאץ' אפ איתה כמו אנג'ליק קרבר או אגניישקה רדוואנסקה, אבל בצד השני של ההגרלה קיבלנו הצגות של טניס מרבע הגמר והלאה. שראפובה-פטרובה, אזרנקה-סטוסור, שראפובה-ברטולי, ברטולי-קביטובה וכמובן אזרנקה-שראפובה, היו כולם משחקים ברמה הכי גבוהה שאפשר לבקש.
גם סרינה בעצמה נזקקה להציג את הטניס הכי טוב בקריירה שלה כדי לזכות בטורניר בסופו של דבר. שש פעמים הלכה האמריקאית למערכה שלישית במשחקי גמר גרנד סלאם בקריירה שלה והפעם היחידה שמישהי לקחה מולה חמישה משחקונים הייתה במפגש מול אזרנקה. זה גם היה הגמר הכי קשה שלה, כולל המאבקים מול ונוס בשיאה בתחילת העשור. סרינה פשוט הייתה צריכה לתת מחלבה ומדמה כדי להשלים זכייה בתואר ה-15 שלה וכדי לרשום את שמה כאחת הגדולות בכל הזמנים באופן סופי ורשמי כשהיא נושקת לגיל 31.
שוב נראה כמו הטוב בעולם
הניצחון של נובאק דג'וקוביץ' על דויד פרר 6:2, 1:6, 4:6, 2:6 בחצי הגמר היה אחד המרשימים של הסרבי השנה. נולה, שפתח את המשחק למעשה בפיגור 5:2 אחרי שהמשחק נעצר בתוצאה הזו ברוחות המטורפות של שבת, הציג טניס פשוט, נינוח, רגוע ובטוח מאוד מול אחד השחקנים הכי "נודניקים" בסבב. דג'וקוביץ' נראה בשליטה מלאה גם כשהפסיד במערכה הראשונה 6:2.
בסך הכל זה היה מפגש בין שני טניסאים עם טניס די דומה של הרבה מאוד חבטות מהקו האחורי, כושר גופני מדהים ויכולות אתלטיות גבוהות, כשמה שהכריע את ההתמודדות היה הכישרון העצום של נולה, לעומת הספרדי שמגדיר את עצמו תמיד כטניסאי הכי פחות מוכשר ב-100 הראשונים בעולם. הבדלי הכישרון באו לידי ביטוי בעיקר בנקודות הארוכות כשפרר עבד כמו חמור בשביל כל חבטה, בעוד דג'וקוביץ' חבט בכדור (במיוחד בבקהנד) בקלילות שהיא אומנות בפני עצמה. אתה רואה את הסרבי חובט בכדור באפס מאמץ ועדיין מניח אותו על קו הבסיס בעוצמה גבוהה. פשוט ללקק את האצבעות.
מעבר להכל, דג'וקוביץ' שוב נראה כמו הטניסאי הטוב ביותר בעולם. הוא נראה גמיש מתמיד עם כמה שפגטים והחלקות שלא היו מביישים מתעמלת אומנותית, הוא זז נהדר ונראה בכושר גופני הכי טוב שהיה אי פעם. גם הפורהנד שלו, שפעם היה סוג של נקודות תורפה לעומת הבקהנד המושלם, נראה הרבה יותר טוב ומתחיל להתקרב ברמתו לבקהנד, כשהוא מצליח למצוא זוויות מושלמות ולהכריע איתו נקודות גם דרך אינסייד-אאוט ואינסייד-אין וגם דרך חבטות עקביות, כמו שצריך לעשות מול פרר, שגורם לך לקחת לו את הנקודה רק אחרי שלוש חבטות התקפיות מושלמות.
לכן, ועם כל הכבוד העצום שיש לאנדי מארי, נראה שדג'וקוביץ' מגיע לגמר הזה כפייבוריט. כשנולה משחק ומממש את מלוא הפוטנציאל שלו בכל החזיתות, הוא בלתי ניתן לעצירה, אפילו מול הבריטי, שבעצמו נראה בכושר נהדר ושוב עומד בפני הגשמת החלום הגדול ביותר שלו ושל כל הממלכה הבריטית.
המפגש בין דג'וקוביץ' למארי הוא קודם כל בין שני המחזירים הטובים ביותר בעולם, כך שלא צריך להתרגש יותר מדי משבירה מוקדמת בגמר. בנוסף, צפוי להיות משחק עם הרבה נקודות ארוכות מהקו האחורי, כשכל אחד יבחן את היכולות ההגנתיות של יריבו מכל החזיתות. גם הבקהנד האלכסוני הולך לככב בגדול במפגש בין שניים מהבקהנדים הטובים בעולם.
מארי, שמבוגר מיריבו בגמר ב-10 ימים בדיוק, יהיה חייב לנסות ולגוון את המשחק עם יותר עליות לרשת, קצת סרב-וולי וכל דבר אחר שיכול לקצר קצת את הנקודות. מפני שאם המשחק יילך ליותר מדי חפירות מהקו האחורי, נראה ששם לנולה יש יתרון אפילו מול מארי, ויהיה קשה לאחרון לגבור על הגיוון הבלתי נגמר והכישרון העצום של הסרבי מאחור. מארי, בגמר הגרנד סלאם החמישי בקריירה שלו, כבר מגיע מנוסה ומלא אכזבות עבר ונראה שהוא הכי בשל שיש לזכייה בתואר גרנד סלאם, במיוחד אחרי הזכייה במדליית הזהב בלונדון וההצגה שנתן בגמר מול רוג'ר פדרר. יחד עם זאת, למשחקים של הטוב מחמש, ובמיוחד בשלבים מכריעים של גרנד סלאם מול נולה בעל הכושר הגופני ההירואי, יש דינמיקה משל עצמם. לראיה, דג'וקוביץ' ניצח את מארי בשני המפגשים היחידים ביניהם בגרנד סלאם, שניהם נערכו על מגרשים קשים באוסטרליה, כשהאחרון היה השנה וסיפק קרב עצום, בו ניצח הסרבי 5:7 במערכה החמישית.
מארי בהחלט מסוגל לנצח ולזכות סוף סוף בתואר גרנד סלאם ראשון, שעשוי לשנות את הקריירה שלו ולגרום לה לתפוס את הכיוון הרצוי מבחינתו ושלשמו מונה איבן לנדל למאמנו לפני מעט פחות משנה. מצד שני, רוב הסיכויים בצד של דג'וקוביץ' שמגיע לגמר שלישי ברציפות באצטדיון ארתור אש במטרה לשמור על התואר מהשנה שעברה ולזכות בתואר גרנד סלאם שישי, בדרך לצמצום הפערים מהאגדות הפעילות, רוג'ר פדרר ורפאל נדאל. בכל מקרה, צפוי קרב ענק וסיפור מרתק.
הימור: נובאק דג'וקוביץ' בארבע מערכות