"יום יבוא ואני אקח אותך לפרמיירליג"

איאן פוטרפילד הסקוטי היה מאמן כדורגל נודד, שעבד באנגליה, זימבבווה, טרינידד וטובגו, ארמניה ועוד. ב-1997 קיבל את משרת האימון של נבחרת עומאן האנונימית בעולם הכדורגל, וצירף לצוות המקצועי שלו את שוער העבר, ג'ון בארידג', כמאמן שוערים. ההחלטה על המינוי הזה תשנה לעד את עתידו של נער גבה קומה מכפר סמוך לעיר הבירה מוסקט.

באותו זמן בו קיים פורטפילד מספר ימי אימון לנבחרת הבוגרת של עומאן, ערכה גם נבחרת הנערים מחנה אימונים ואת עינו של מאמן השוערים צד נער תמיר העונה לשם עלי אל חבסי. בארידג' עקב מקרוב אחרי השוער בן ה-16 ואץ לשכנע את מאמן הנבחרת הבוגרת להזמין את הילד להתאמן עם הנבחרת הבוגרת. לאל חבסי, בארידג' הבטיח באמצעות מתורגמן: "אתה תהיה שוער מצוין. תמשיך לעבוד קשה ולהיות ממוקד. יום יבוא ואני אקח אותך לפרמיירליג".

14 שנה אחרי שפגש את ג'ון בארידג' בפעם הראשונה, עלי אל חבסי מגן על השער של וויגאן ופוגש פנים אל פנים שחקנים מהצמרת העולמית. "כשג'ון אמר לי שהוא יביא אותי לכאן, צחקתי ושאלתי אותו אם הוא מתבדח, אבל הוא ענה: 'לא, אני רציני. אני אקח אותך לאירופה ומתישהו גם לאנגליה'", סיפר לפני כמה חודשים, "להגיע מעומאן לפרמיירליג? זה משהו שאף אחד לא יכול להבין".

צודק אל חבסי. עומאן היא נבחרת חסרת כל הישגים בזירה הבינלאומית, ממדינה מזרח תיכונית קטנה שמעולם לא הוציאה כדורגלן בכיר לכיוון הצמרת העולמית. בנוסף, תנאים לא ממש היו שם. עלי החל לשחק כדורגל כשהיה צעיר - סיפור טיפוסי של ילד שהחל את דרכו בכפר המרוחק כ-120 קילומטר מעיר הבירה, ללא אמצעים. "לא היה לנו מגרש עם דשא, אז שיחקנו והתאמנו על חול", סיפר פעם בראיון.

אל חבסי לא חלם על קריירת כדורגל בחו"ל, גם לא אחרי ההיכרות עם בארידג'. בבוא הזמן החל לעבוד במשרה חלקית ככבאי בשדה התעופה במוסקט ותכנן את עתידו בעומאן, אבל למרות שהוא סיים את תפקידו אחרי שמאמן הנבחרת פורטפילד עזב, מאמן השוערים האנגלי המשיך לעקוב אחריו, שמר על קשר ופעל על פי הבטחתו.

כשאל חבסי היה בן 18, בארידג' הפעיל את מלוא כובד משקלו והצליח להנחית אותו למספר ימי אימון במנצ'סטר יונייטד ובבולטון. לפני שהשוער הצעיר חזר לביתו, מאמן השוערים, שמימן את כרטיסי הטיסה והשהות של העומאני באנגליה, צילם אותו באולד טראפורד והגיש לו את התמונה: "זה בשביל שתמיד תזכור שאתה עוד תשחק כאן, אתה תהיה כוכב".

בארידג' לא הרפה. כעבור מספר שנים ניצל את הקשרים שלו כדי לשכנע את מאמן השוערים של לין אוסלו הנורבגית, לנסוע לצפות בשוער עלום שם המתנשא לגובה של 1.94 מטר, שמשחק בליגה אלמונית לחלוטין. השאר היסטוריה. בגיל 22 אל חבסי קיבל הצעת חוזה מקבוצה אירופאית ואחרי לא מעט לבטים, אמר "כן" והפך לכדורגלן העומאני הראשון אי פעם שיוצא לשחק באירופה.

אל חבסי נחת במקום הנכון. לין אוסלו הייתה התחנה האירופאית הראשונה של ג'ון אובי מיקל (צ'לסי), צ'ינדו אובאסי (שאלקה), אודיון איגהלו (אודינזה) ואחרים, חלון ראווה מושלם לשחקן שהגיע עם שאיפות צנועות להתפתח בקבוצה שנודעה ביכולת שלה לקדם כישרונות. במועדון קיבלו אותו בחמימות, אבל הקור הסקנדינבי בוודאי לא הקל. בראיון מאוחר סיפר: "היו לי קשיים שונים איתם הייתי צריך להתמודד לאורך הקריירה, אבל אין ספק שהתקופה בנורבגיה הייתה הקושי הגדול מכולם"

מה שחימם את השוער בכפור הנורבגי היה בעיקר דבר אחד, החלום. "כל הזמן אמרתי לעצמי שאם אני אצליח בנורבגיה ואמשיך להשתפר, יום יבוא ואגיע לפרמיירליג", סיפר. וכך היה. אל חבסי המשיך להתקדם, תפס מקום של קבע בין הקורות וב-2004, כשהיה בן 23 בלבד, זכה בתואר "שוער השנה" בליגה הנורבגית. באותה עונה עזר לקבוצה הצנועה מבירת נורבגיה להעפיל עד לגמר הגביע, ובעונה הבאה סיים איתה במקום השלישי בליגה, הגבוה ביותר בתולדות המועדון.

בכל אותה עת, עמד השוער העומאני בקשר רצוף עם ג'ון בארידג', שמצדו המשיך לעקוב אחרי ההתקדמות של בן טיפוחיו. בינואר 2006 הגיעה השעה. ראשי בולטון ומנצ'סטר סיטי שלחו סקאוטים לעקוב אחרי אל חבסי בעצתו של בארידג', והשוער שקיבל הצעות משתיהן, בחר בריבוק סטדיום.

ההבטחה של ג'ון בארידג' קוימה, בגיל 25 אל חבסי הגיע לפרמיירליג. צריך לציין כאן שההעברה שלו לבולטון – בדיוק כמו אלו של בלסינג קאקו וטל בן חיים – נחקרה בחשד לניגוד עניינים בגלל המעורבות של סוכן השחקנים קרייג אלרדייס, בנו של המנג'ר סל אלרדייס, אבל זה כבר מזמן מאחורי השוער. אל חבסי מיעט לקבל הזדמנויות בריבוק בעונות הבאות, לא הצליח לאיים על מעמדו האיתן של יוסי יאסקליינן הגדול ונותר מחוסר עבודה על הספסל, אבל בקיץ 2010 הושאל לוויגאן, בעסקה ששינתה את גורלו.

העומאני יועד לשמש כמחליף לכריס קירקלנד, אבל וויגאן פתחה את העונה עם תבוסה ביתית 4:0 לעולה החדשה בלקפול וכעבור שבוע ספגה שישייה מצ'לסי. כשהם במעמקי המקום האחרון, עם יחס שערים 10:0 אחרי שני משחקים, הלאטיקס התכוננו למשחק חוץ נגד טוטנהאם, ואם לא די בכך, קירקלנד נפצע. אל חבסי, שמספר ימים לפני כן עמד בשער במשחק נגד הארטלפול בגביע הליגה, עלה להופעת בכורה בליגה במדי הקבוצה, עצר את כל הניסיונות של ג'רמיין דפו, רומן פאבליוצ'נקו וחבריהם, ושמר על רשת נקייה בניצחון 0:1.

רוברטו מרטינס מצא את השוער הראשון שלו ואל חבסי מצא מקום של קבע בין הקורות. מאז הוא שם. וויגאן ניצלה מירידה באותה עונה במחזור האחרון והעומאני המושאל נבחר לשחקן השנה של הקבוצה. משוער אנונימי שחימם את הספסל במשך קרוב לארבע שנים בבולטון, עלי הפך לשוער מוכר בפרמיירליג. בקיץ הבא הוא זכה להתעניינות אמיתית וכנה מכיוונה של אסטון וילה, אבל גם וויגאן ביקשה להמשיך את הרומן והוא שמר אמונים לקבוצה שנתנה לו הזדמנות ונמכר אליה תמורת כארבעה מיליון ליש"ט.

מאז שעבר לוויגאן, עלי אל חבסי הוא לא רק סיפור הצלחה, אלא גיבור לאומי של ממש. ככדורגלן העומאני הראשון אי פעם באירופה, הוא הפך לאדם נערץ במולדתו, אבל גם באיחוד האמירויות, ערב הסעודית, כווית ואחרות, עוקבים אחריו בעניין ורואים בו את הנציג שלהם על הדשא בליגה הפופולארית ביותר במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי.

בנוסף, הסיפור שלו - ההגעה מכפר בן כ-56 אלף איש (אל חבסי עצמו מגדיר את המקום ככפר) שנודע בעומאן כבירת מירוצי הגמלים במדינה, לאצטדיונים המפוארים של הפרמיירליג – הפכו אותו למרואיין מבוקש באנגליה. אל חבסי מצידו, לא שוכח להזכיר את ג'ון בארידג' בכל הזדמנות, פעם אפילו הגדיר אותו כדבר הגדול ביותר אחרי אללה.

היום, 14 שנים אחרי שמאמן השוערים דחק בו לעלות על אוטובוס ולהגיע לאימונים אישיים בעיר הבירה מוסקט בשעות בוקר מוקדמות, אל חבסי הוא אחד מהשוערים הטובים בליגת כדורגל מובילה. 12 שנים אחרי שהצטלם באולד טראפורד, הוא באמת משחק בפרמיירליג, הוא באמת כוכב. בדיוק כמו שג'ון בארידג' הבטיח.