אפשר לנצח את הגשם
כל כך מעצבן שיום של רבעי גמר בנשים ושמיניות בגברים באליפות ארצות הברית מתפקשש כך בגלל הגשם. מעבר להתעללות (זו ממש לא הגזמה) בספורטאים, שראויים לכל כך הרבה יותר מזה, ונאלצים להיות מטורטרים כל כמה דקות ולפעמים לשחק ברוח ובמגרשים קצת חלקלקים, בהם יש סיכוי גדול להיפצע, מדובר פשוט בזלזול נורא כלפי עשרות אלפי הצופים בניו יורק ומיליוני הצופים בבית.
כמה כבר כתבנו על זה אחרי גמר הרולאן גארוס בין רפאל נדאל לנובאק דג'וקוביץ', שנדחה ביום בגלל הגשם, ובכל זאת: בניו יורק דיברו בימים האחרונים על כך שהטורניר השנה קבע שיא היסטורי של קהל, סיפרו על תכניות להגדלת היציעים במגרשים והשוויצו כל הזמן באווירה המיוחדת של העיר. רק שכחו לציין שהגשם הניו יורקי המעצבן יהרוס בנקל את כל החגיגה. לא ברור למה באצטדיון ארתור אש עדיין אין גג. למה באיגוד הטניס האמריקאי עדיין לא הפנימו את מה שבבריטניה הבינו מזמן? שעם כל הכבוד למסורת, אי אפשר להתעלל בספורטאים ובעוד מיליוני צופים כל פעם מחדש. מה עוד שהגג בווימבלדון רק יוצר אווירה חמה ומיוחדת יותר וכך יכול להיעשות גם בניו יורק. אבל שם עדיין מעדיפים להשקיע את הכסף בדברים אחרים ואנחנו ממשיכים להסתכל בדאגה על המטריות נפתחות ביציעים ועל השחקנים בורחים לחדרי ההלבשה כל עוד נפשם בם. חבל.
אלופה אמיתית
רבע הגמר בין ויקטוריה אזרנקה לסמנתה סטוסור, בו ניצחה הראשונה 1:6, 6:4, 6:7 (5), היה כמו פרסומת נהדרת לסבב הנשים. הכל היה שם: טניס ברמה הכי גבוהה שיש, מהפך, מתח אדיר והתמודדות של שתי השחקניות עם לחץ של רבע גמר גרנד סלאם, כשעל כתפיה של אחת מונח המקום הראשון בעולם בעוד על השנייה מונח התואר מאשתקד. אם זה לא הספיק, אז השתיים גם נאלצו להתמודד בדרך עם הגשם, שעצר את המשחק במצב של 0:3 לבלארוסית במערכה הראשונה.
לכן, זה היה המשחק המרשים ביותר בקריירה של אזרנקה. כשהטניס שלך מספיק כדי לדרוס כל דבר שזז זה דבר אחד, וכשהיריב מתעלה לעוצמות שלך ומוציא לך את הנשמה, זה דבר אחר לחלוטין. המשחק מול סטוסור, היה מסוג המשחקים בו לא מספיק רק לשחק טניס מצוין, כמו שאזרנקה שיחקה, ללכת על כל כדור ולהגיע לעוצמות גבוהות מאוד.
זה היה מסוג המשחקים המתוחים, העצבניים, בו צריך לחפור עמוק בתוך נבכי הנשמה כדי למצוא עוד שבריר של כוח, סבלנות וחיו?ביות כי זה לא משחק שלוקחים עם טניס טוב, אלא עם ציפורניים, שיניים וכל איבר אחר בגוף. אזרנקה עמדה במבחן קשה מאוד מול האלופה מאשתקד, שהחל מהמערכה השנייה כמעט ולא ביצעה טעויות וענתה על כל כדור שהגיע אליה חזק יותר. פתאום הטניס המצוין שוויקה הראתה במערכה הראשונה, הלחץ האדיר שהפעילה על סטוסור והעומק האדיר של החבטות שלה, לא הספיקו.
אזרנקה הייתה צריכה להראות את הדבר הזה שעושה שחקניות מצוינות אלופות אמיתיות והיא עמדה במבחן. זה היה מבחן שהתחיל בחזרה של סטוסור אחרי מערכה ראשונה איומה, המשיך בהתמודדות של אזרנקה עם העובדה שהשיגה שבירה ועלתה ל-2:4 במערכה השלישית, אך נשברה מיד בחזרה וראתה את סטוסור מאזנת ל-4:4, כשהשיא היה בשובר השוויון של המערכה השלישית. זה היה כשהבלארוסית הובילה כבר 0:4, אך סטוסור חזרה ל-5:5 בין היתר בגלל שגיאה כפולה של אזרנקה.
במצב הזה הצליחה המדורגת מספר אחת בעולם לחבוט כדור מצוין, עליו סטוסור ענתה מצוין, אך הכדור פגע ברשת ושינה כיוון, בשנייה האחרונה הצליחה הבלארוסית לשנות את האחיזה והכוונה ולהכות דרופ שוט מושלם. זו הייתה חבטה שיכולה להגדיר קריירה בשבריר שנייה, כשכשמו שזה הלך בצורה מושלמת פנימה זה יכול היה גם להיעצר ברשת ולעלות לוויקה בטורניר. זה בדיוק מסוג הרגעים שמגדירים אלופה אמיתית על הבמה הכי גדולה שיש. הניצחון על סטוסור הבטיח לבלארוסית לשמור על המקום הראשון בעולם לא משנה מה יקרה בהמשך הטורניר. אין ספק שהיא ראויה לו.
לא היה מבייש את נדאל
אם כבר מדברים על אופי והגדרות של ווינרים, אי אפשר כמובן להתעלם מדויד פרר. הספרדי האדיר הזה, המדורג חמישי בעולם ורביעי בטורניר, רשם ניצחון כל כך אופייני 5:7, 6:7 (2), 4:6 על רישאר גאסקה (13). זה היה טניס של נחישות, הקרבה, לחימה וכושר גופני ומנטאלי ברמה הכי גבוהה שיש. אם כבר אתה נגרר למערכות ארוכות, כדאי שהיריב שלך לא יהיה פרר. אם כבר אתה נגרר למשחק שמתחיל ומפסיק בגלל הגשם שלוש פעמים, כדאי שהיריב שלך לא יהיה פרר. אם כבר יש לך הרבה טניס אבל לא כלי נשק אחד קטלני, כדאי שהיריב שלך לא יהיה פרר.
הניצחון הזה על גאסקה הוא הכי "דויד פררי" שיש. לא הטניס הכי איכותי שהספרדי יודע לייצר ואפילו ביצע שמונה שגיאות כפולות, אבל פשוט גורם לך לשחק עוד כדור ועוד כדור, או במילים אחרות: נודניק, שמוציא לך את הנשמה ואת החשק לשחק טניס. אין כמעט אפשרות לעבור דרכו על משטח קשה, הוא ישים את המחבט שלו כמעט על כל כדור, גם אם לא יחזיר אותו וזה בדיוק מסוג הדברים שגורמים לשחקנים כמו גאסקה להבין שאין להם סיכוי להכניע את הספורטאי האדיר הזה.
לפעמים המילים הללו נשמעות כקלישאה, אבל נראה שכל מה שמעניין את פרר זה להישאר בריא ולבוא יום אחרי יום ולהתחרות בצורה הכי טובה שהוא יכול. לא להצטלם לקמפיינים או להפוך לאיזה כוכב ענק, כי בסך הכל מדובר בדמות די אפורה, אלא רק לבוא ולשפוך את הנשמה שלו על המגרש תוך שהוא מחזיר עוד כדור ועוד כדור. פרר הוא פשוט אחד המתחרים הכי טובים שידע המשחק ואחד שתמיד נראה מרוכז ב-100 אחוז בניסיון לנצח.
זה בא לידי ביטוי בענק בחזרה האחרונה למשחק מול גאסקה, כשהיה ברור שיש להם רק משהו כמו 45-50 דקות לשחק ופרר הוביל 3:4 במערכה השלישית. פרר פשוט הגיע והתחיל לשחק טניס ב-100 אחוז יכולת מהשנייה הראשונה, כי כל מה שעניין אותו זה לחסל את המשחק הזה לפני שהגשם חוזר. לא פלא שהוא גם הצליח לעשות את זה בדיוק כמו שרצה לעשות את זה. אין ספק שפרר פייבוריט לעלות לחצי הגמר, לא משנה מי ינצח במפגש בין ינקו טיפסרביץ' לפיליפ קולשרייבר, ולהשוות את הישג השיא שלו מ-2007.
לא יעזור לו כלום, פרר לא בורך בכישרון העל של ארבעת הטניסאים הטובים בעולם - פדרר, דג'וקוביץ', נדאל ומארי - הוא תמיד יהיה חייב לעבוד קשה בשביל כל דבר, אבל הוא בהחלט הוציא מ-175 הסנטימטרים שלו הכי הרבה שאפשר. בעולם המקביל, שלא כולל את ארבעת כוכבי העל הללו, הוא ללא ספק הטניסאי שמצליח לעורר את ההשראה הכי גדולה לכל מי שמתבונן בו.