הצהרת כוונות

הניצחון על מילוש ראוניץ', 4:6, 4:6, 2:6 הראה שוב כמה אנדי מארי התבגר השנה וכמה החיבור עם איבן לנדל עושה לו טוב. אמנם הצ'כי קובע שיאים חדשים באי הבעת כל רגש על פניו, אבל אין ספק שההשפעה שלו על הקליינט הבריטי היא עצומה. קודם כל ולפני הכל, צריך וחשוב לציין את שפת הגוף החיובית והרוגע שמשדר מארי בניגוד להתקפי הזעם שהיו לו בעבר על המגרש. אמנם הוא עדיין מבצע אינספור הבעות פנים ונחשב לחלום של כל צלם, אבל שפת הגוף הרבה יותר רגועה וחיובית. אולי דווקא האדישות המטריפה של לנדל היא זו שעוזרת גם למארי להירגע קצת על המגרש. נראה שבמצב הנוכחי, מארי בהחלט בשל לזכות סוף סוף בתואר גרנד סלאם ראשון, ואולי זה דווקא יגיע מחוץ ללחץ הבריטי בווימבלדון.

הפן השני שבו בא לנדל לידי ביטוי בצורה ברורה במשחק של מארי הוא הפן הטקטי. המדורג ארבע בעולם הגיע למשחק מול ראוניץ', שמדורג 16 בעולם ויכול להיחשב כמוקש גדול מאוד, לא רק עם תכנית משחק מושלמת, אלא גם עם היכולת לבצע אותה בצורה מצוינת עד לפרטים הקטנים ביותר. מארי פשוט גייס את כל הניסיון שלו מול הקנדי בן ה-21 בעל חבטות ההגשה האימתניות כדי לייצר לעצמו משחק קל ולהפוך את ראוניץ' לחסר אונים. זה קרה דרך דרופ שוטים בלתי פוסקים, שתמיד יקשו את החיים על שחקן בגובה 1.96 מטר על קרוב ל-90 קילוגרם, והמשיך דרך טרטור בלתי פוסק ובחינת הסבלנות והעצבים של ראוניץ' עם עוד החזרה ועוד החזרה מקו הבסיס. בנוסף, מארי הבליט את העובדה שהוא אולי המחזיר הטוב בעולם כשהצליח להפוך הרבה מההגשות של יריבו למשחק טניס וקרא היטב את הסרב של ראוניץ', מה שגרם לשניים לשחק הרבה יותר טניס ותסכל מאוד את האיש הגדול שלא קיבל נקודות קלות מההגשה.

בשלב מסוים, היה נראה שראוניץ' נשבר לגמרי ופשוט יודע שהוא לא מסוגל לנצח את מארי, שפשוט נתן לו שיעור בהילכות הטניס. זו בדיוק הגדולה של שחקנים גדולים כמו מארי: להפוך משחקי מוקש לניצחונות נינוחים דרך יישום טקטיקה מוצלחת, כיוון שלתכנן לענות על ההגשות של ראוניץ' או לנסות להזיז אותו כמה שיותר זה משהו אחד, ולבצע את כל זה זה דבר אחר לחלוטין. אין ספק שהניצחון של מארי, שמציג פורהנד משופר ממשחק למשחק, על ראוניץ' הוא המשחק המרשים ביותר בטורניר הגברים עד כה.

היה מאכזב מאוד לגלות שמרדי פיש (23) פרש מהמשחק מול רוג'ר פדרר עוד לפני שהחל. מעבר לעובדה שבטח נשברו הרבה לבבות אמריקאים שציפו להפתעה, אנחנו החמצנו הזדמנות לבחון את RF לראשונה באליפות ארצות הברית. עכשיו, יתחילו להתעסק בשאלה האם הבור במשחקים שנוצר מבחינת השוויצרי הוא טוב כי ייתן לו מנוחה או רע כי יוציא אותו מפוקוס, אבל זה לא באמת רציני כי פדרר מספיק מנוסה ומספיק טוב כדי לא להיפגע מזה.

אם לא קיבלנו אינדיקציה אמיתית ליכולת של פדרר בשמינית הגמר, נקבל כזו ברבע הגמר. תומאש ברדיך (6), שניצח 6:7 (4), 4:6, 1:6 את ניקולס אלמגרו הספרדי (11), הוא בדרך כלל שחקן של "קריזות": או שהוא עף כבר בסיבוב הראשון ומשחק נורא, או שהוא צובר תאוצה ככל שהמשחקים חולפים ואז הוא הופך למסוכן ויכול להיות זה שיעיף את אחד מארבעת הגדולים (שלושה הפעם) מהטורניר. המקרה הנוכחי נראה כמתאים לדוגמה השנייה. ברדיך נראה מצוין מול אלמגרו עם משחק מאוד יציב, עקבי ונטול טעויות, ובעיקר עם משחקוני הגשה פשוט מושלמים, בהם זכה ב-63 מ-80 הנקודות ולא נשבר אפילו פעם אחת לאורך כל המשחק.

כאשר הצ'כי מדייק בהגשות הראשונות, כמעט שאין משחק (זכה ב-44 מ-49 נקודות על הגשה ראשונה בשמינית הגמר), והוא גם נראה בכושר גופני נהדר ופיזית כמובן הוא בנוי לתלפיות. מה עוד שהוא עבר הגרלה קשה יחסית (דויד גופן, סם קוורי המתקמבק ואלמגרו) בצורה מרשימה מאוד וכשהוא מאבד רק מערכה אחת. לא שהוא פייבוריט מול פדרר או משהו דומה לזה, אבל אין ספק שאם ברדיך רוצה לצאת בהצהרה משמעותית לעולם הטניס, עכשיו זה הזמן שלו.

יותר מארבע שנים עברו מאז הפעם האחרונה בה אנה איבנוביץ' (12) הצליחה לעבור את שמינית הגמר בטורניר גרנד סלאם. הפעם האחרונה הייתה כשזכתה ברולאן גארוס ב-2008 וסגרה שנה פנטסטית מבחינתה, שכללה שני גמרים (רולאן גארוס 2007 ואוסטרליה 2008) וחצי גמר (ווימבלדון 2007) אחד. מאז, הסרבית, שתחגוג בעוד חודש את יום הולדתה ה-25 בסך הכל, איבדה את זה לגמרי. הטניס שלה הלך לאיבוד, היא הוסיפה כמה קילוגרמים לא נחוצים וכנראה התעסקה מאוד במה שמסביב ולא מספיק בטניס. בעולם הנשים הכל כך תחרותי של היום, אף אחת לא יכולה להרשות לעצמה לוקסוס כזה.

אין דרך אחרת לומר את הדברים: אחרי אותה הזכייה בגיל 20, איבנוביץ' שיחקה טניס רע, לפרקים רע מאוד ואפילו מביך ולפתע איבדה קשר עם המשחק וראתה הרבה שחקניות צעירות ממנה עוקפות אותה ביכולת ובדירוג, כשהיא צונחת עד המקום ה-58 בעולם. אחרי ווימבלדון אשתקד, איבנוביץ' חברה למאמן הטניס הבריטי נייג'ל סירס, שעבד עד אז באיגוד הטניס הבריטי, ומאז היא נמצאת בשדרוג תמידי. במובן הזה, נראה שכבר אפשר להכריז על אליפות ארצות הברית 2012 כטורניר שהמציא אותה סופית מחדש ובו היא אפילו נולדה מחדש.

אנה איבנוביץ', שהביסה 0:6, 4:6 את צבטנה פירונקובה הבולגריה בשמינית הגמר ובכלל של האליפות הנוכחית, היא טניסאית טובה יותר מזו שהייתה בימים היפים שלה כשטניס הנשים שוחק ב-10 רמות מתחת לרמה שלו היום. הפורהנד של הסרבית הוא פשוט תאווה לעיניים וכלי נשק קטלני, שללא ספק נראה כמו אחד הטובים בסבב היום. בנוסף, איבנוביץ' מלאת ביטחון בחבטה הזו ומרשה לעצמה לברוח לפעמים מהבקהנד כדי ללכת על הפורהנד. הסרבית גם רזתה ונראית בכושר גופני ואתלטי מצוין, בניגוד לעבר. ממש קשה להאמין שזו אותה השחקנית שהייתה רק לפני שנתיים, האגרסיביות, הביטחון העצמי והאמונה פשוט שונים לחלוטין ואפילו הסרב נראה הרבה יותר טוב (על אף שזריקת הכדור שלה עדיין בעייתית מאוד).

כל זה לא אומר שאיבנוביץ' תנצח את סרינה וויליאמס, שרשמה ניצחון מדהים 0:6, 0:6 על אנדראה הלאבצ'קובה הצ'כית. אפילו לא אומר שהיא תיתן פייט אמיתי לאמריקאית הנהדרת, שמתחילה להתרגל מחדש למשטחים הקשים אחרי תקופת התאקלמות די בעייתית. אבל זה כן אומר שבשנים הקרובות אנה איבנוביץ' יכולה לחזור לטופ 10 באופן עקבי ולחזור לאיים על תארי גרנד סלאם. במקרה הזה חייבים להסיר את הכובע בפני נייג'ל סירס, שהעלה אותה מחדש על המסלול, אבל גם בפניה שהייתה מספיק סבלנית לעבור תהליך ארוך שכזה.

קשה שלא לאהוב את אגניישקה רדוואנסקה. הפולניה, המדורגת שנייה בעולם נכון להיום, משחקת טניס שפשוט כיף לראות. יחד עם זאת, הבטן פשוט מלאת טענות אליה אחרי ההפסד המביך 6:1, 6:4 לרוברטה וינצ'י האיטלקיה. נכון שווינצ'י נמצאת בתקופה אדירה מבחינתה והיא בעצמה שחקנית מגוונת וחכמה מאוד, אבל רדוואנסקה חייבת להבין שמהמדורגת מספר שתיים בעולם מצפים להרבה יותר בטורניר גרנד סלאם ולאו דווקא מבחינת הטניס.

נכון שאגה היא טיפוס מופנם מאוד על המגרש שתמיד שומרת על פוקר פייס, אבל מול וינצ'י היא נראתה פשוט חסרת חשק ומוטיבציה. היה נראה כאילו לא כל כך אכפת לה אם תנצח או תפסיד במשחק בו היא הייתה אמורה לתת את כל מה שיש בה ולגרד רבע גמר. ככה אסור למדורגת מספר שתיים ופינליסטית ווימבלדון להיראות וחבל שזה קרה. מצד שני, אולי היא חייבת מנוחה אחרי שנה קשה וארוכה מאוד וגם להתאושש מפציעה ממנה היא סובלת בכתף.

ואם כבר להחמיא לטניסאית איטלקיה חכמה, אז למה לא לפרגן גם לשרה אראני. המשחק של המדורגת מספר 10 מול אנג'ליק קרבר (6) בשמינית הגמר היה טניס קשה לצפייה, מתיש ומעייף, מעין טניס כזה של פעם, בו כל נקודה היא כמו מלחמת עולם. בתנאים הקשים הללו, הוכיחה אראני בפעם המי יודע כמה שהיא יודעת להפיק מעצמה את 100 האחוזים שיש בה.

אראני, 1.65 מטר על 60 קילוגרם, לעולם לא תהיה שחקנית קו אחורי טובה שיכולה לגמור נקודות עם ווינרים, אבל היא מחפה על זה עם אופי אדיר, חכמת משחק נדירה, גיוון רב ומשחק רשת מהטובים בעולם (זכתה ב-18 מ-22 נקודות מהרשת, לעומת 11 מ-26 של קרבר). אראני פשוט לא נתנה מתנות ונקודות קלות ותמיד מצליחה להחזיר עוד כדור ועוד כדור למגרש ואת קרבר המצוינת זה הכריע בסופו של דבר ועל אף שחזרה מפיגור 3:0 במערכה השנייה ל-3:3. יהיה מעניין מאוד לראות את אראני בדרבי האיטלקי ברבע הגמר מול חברתה הטובה ושותפתה בזוגות רוברטה וינצ'י. זה יהיה קרב טכני נהדר, שכבר כמעט לא רואים בסבב.

טניס בוואלה! ספורט