צפו בתקציר באדיבות ערוץ 1
נבחרת ישראל עשתה היום את המוטל עליה, וזה דבר שלא צריך לזלזל בו או להמעיט מערכו. המטרה היחידה של משחקי המוקדמות היא להעפיל לאליפות אירופה בסלובניה, ועד כמה שאפשר להבין משיטת המשחקים חסרת ההיגיון של פיב"א, נראה שהמטרה בדרך להיות מושגת. ממקום שלישי, שני או ראשון, צריך להעפיל. נקודה.
נבחרת אסטוניה נבחרת פחות טובה מהנבחרת שלנו, והיא יודעת את זה. בהתאם, ותוך אימוץ קלישאות הכדורגל המוכרות, פתחה את המשחק בבליץ אנרגיה אדיר, תוך הכתבת קצב משחק בלתי אפשרי (בעיקר עבורה). אסטוניה הפעילה לחץ הגנתי, שלחה מלכודות על פיק אנד רולים ובשפתו של מוטי חביב, זינקה ראשונה על כל כדור. זה הספיק לתוצאת 11-10 לאחר כחמש דקות. שם זה נגמר. האסטונים נשארו עם הידיים על המותניים, תרתי משמע. ישראל, לאחר שהכילה את הפתיחה האנרגטית של המקומיים, השתלטה במהרה על כל האספקטים של המשחק.
דווקא ממשחק כזה, נגד יריבה נחותה שגם השכילה לתפוס יום איום ונורא, אפשר וכדאי להסיק כמה מסקנות קדימה. קודם כל, וכפי שניהול החילופים של שיבק הוכיח היום, נבחרת ישראל מודל 2012 היא קודם כל הנבחרת של עומרי כספי ויוגב אוחיון - ואלה חדשות טובות. כספי ואוחיון כמעט ולא יורדים מהמגרש, גם אם מבחוץ נראה שהעייפות משפיעה על רמת הדיוק שלהם לעיתים. באופיים ובסגנון המשחק שלהם, מגלמים שני אלה את הנבחרת שרבים מאיתנו רוצים לראות כבר הרבה שנים: נבחרת קשוחה, אגרסיבית ואתלטית. אלא שכל עוד שני אלה מכתיבים את סגנון וצורת המשחק, ולהם נלווה שחקן משלים מתאים כמו אלכס טיוס, שחקן התקפה יוצא מן הכלל כמו ליאור אליהו ושחקני ספסל קשוחים כמו פניני, מקל ולימונד, תוותר הנבחרת כשהיא חסרה שני אלמנטים בולטים כדי לעשות צעד אחד קדימה: יצירתיות התקפית מעמדה מספר 2 והגנת פוסטאפ של מי מהגבוהים.
לגבי החלק השני של המשוואה, דווקא אליהו, שזכה לביקורת נוקבת על היכולת שלו בחצי המגרש אליו מתקיפה היריבה, השיב במשחק הגנה טוב מאוד נגד שחקן המטרה של האסטונים, קאנגור. האם הוכח (שוב) שפרשני הכדורסל, והפעם פרשן הכדורסל של וואלה! ספורט, מחמירים עם הטאלנט שלא בצדק? בואו נקווה שכן. גם אם כך ואפילו במשחק הזה, הראתה הגנת הפוסטאפ הישראלית חולשות אפילו מול שחקני פנים אסטוניים בינוניים. ניהול החילופים של שיבק במשחקים האחרונים מעיד, על פניו, כי איננו סומך במיוחד על האלטרנטיבות שיש לו מהספסל, אם זה קוז'יקרו ואם זה כדיר. אולי הפתרון יבוא דווקא ממעבר לסמול בול, בלית ברירה, ועם שיבוץ של כספי על גבוהים יריבים קשים לפיצוח. לחילופין, אולי כדאי לשקול שימוש בהגנות גמישות יותר ולאמץ גרסאות מתאימות של הגנת מאסקינג או מאץ'-אפ (ולא בגרסת ליגת העל הפסיבית).
לגבי החלק הראשון, קרי יצירתיות התקפית מעמדה מס' 2, המצב מורכב אפילו יותר. בשלב זה דומה כי שחקן כמו נעימי איננו מתאים לסגנון ולדרך של הנבחרת של כספי ואוחיון, ששיבק איננו שש לשילוב של אוחיון (או מקל) עם אפיק נסים ושדגן יבזורי לא הוכיח עד כה שהוא מתאים למשימה (למרות שהצוות המקצועי הראה מספר פעמים שאיננו חושש מעשיית שימוש בשחקן מס' 2 שאיננו מוביל כדור). על כן ובהיעדר אלטרנטיבות זמינות אחרות, נראה כי אוהדי הנבחרת יאלצו להסתפק בינתיים במה שיש. וזה לא מעט.
גם ללא קבלת פתרון לשני האלמנטים החסרים, נבחרת ישראל צריכה להעפיל לאליפות אירופה. כשהיא תגיע לשם, עם מספר התאמות נדרשות ובכושר הנכון, היא תוכל לעשות צרות גם לנבחרות מוכשרות יותר ממנה.
* עו"ד שי האוזמן הוא המנהל המקצועי לשעבר של מכבי אשדוד, פיינליסטית העונה שעברה.