גונסאלו גרסיה, הקוף על הגב של קרויף

עם בואו, וינסנט אניימה הפך להיות הזר הכי חשוב של מכבי תל אביב. סופסוף מכבי תל אביב הבינה שהיא לא תוכל לזכות באליפות ללא שוער של אליפות. היא לא תוכל לצלוח משברים בדרך לאליפות בלי שוער שיודע מה זה אליפות. היא לא תשכיל להסתיר הגנה שלא שווה אליפות ללא שוער שמסוגל להסתיר הגנה שלא שווה אליפות, כמו זו שהיתה לניגרי לא אחת בהפועל תל אביב. לירן שטראובר של 2002/3 היה סטיית תקן. אניימה הוא הנורמה. אובארוב הוא הנורמה. דוידוביץ בשיאו הוא הנורמה. דני עמוס, ביכולת השיא הנדירה שזיכתה אותו בצדק בתואר שחקן העונה, הוא הנורמה. חיימוב היה הימור. הימור מסוכן, וטוב שמכבי תל אביב לא הבינה זאת רק אחרי הפסד, כפי שהיא נוהגת בפאניקה האופיינית לה. אין ספק שכל בעיה שתצוץ השנה במכבי תל אביב תהיה קצת יותר קלה בזכות אניימה.

אבל אם אניימה הוא הזר האיכותי הבטוח הראשון של מכבי תל אביב, גונסאלו גרסיה המבטיח יהיה הברומטר להצלחה. לא כי רואים כבר שהוא שחקן כזה טוב כמו שסיפרו לנו לפני כן, אלא דווקא בגלל שכרגע רב הנסתר על הגלוי. דווקא בגלל שאתה שואל את עצמך כרגע – זה היהלום המשוגע שסיפרו לנו עליו? גרסיה נראה קצת כמו הזר הזה שמכבי תל אביה אוהבת לסמן בעיגול כדי להצביע עליו בקטנוניות נמהרת בתור הדוגמה למה שחסר לה. בטח בעמדה שנראית כרגע חסרה קשר קדמי איכותי ומוכח באמת. גרסיה נראה כמו הזר הזה שמכבי תל אביב אוהבת לצחוק עליו, ללעוג לו, לבוא איתו בתור הדוגמה הרעה ליכולת הניהול הרעה של הקבוצה ויכולת האימון הבעייתית שיש במועדון.

להוציא את המשחק מול מכבי נתניה, בו באמת מכבי תל אביב ניסתה והצליחה לשחק בנגיעה, במשחקים הקודמים של מכבי תל אביב בגביע הטוטו, ניתן היה להבין עד כמה גרסיה לא רואה את עצמו בתור עוד שחקן. הוא אוהב להרגיש שהוא לא עוד שחקן. הוא לא משחרר את הכדור מהר מספיק, כי הוא רגיל לראות בעצמו את הכתובת האחרונה. הוא להטוטן, הוא יהלום, הוא כוכב, וכל הדברים הנפלאים שסיפרו עליו בקבוצות הקודמות בהן היה. אלא שמכבי תל אביב צריכה הרבה סבלנות עד שהיא תראה את זה, אם בכלל. ייקח קצת זמן, אולי אפילו הרבה, עד שגרסיה לא יראה כמו ניסיון להיות להטוטן והתעקשות להיות יהלום. השער שכבש מול מכבי נתניה, שער שאמור לחדור לרשת בקלות רבה יותר, מלמד מעט על המשקולות הלא נראות שנמצאות לו על הרגליים.

האם למכבי תל אביב תהיה סבלנות עד שגרסיה האמיתי יופיע? ספק רב, ובעיקר תלוי בשאר החברים. האם למכבי תל אביב תהיה את האצילות של מועדון מנצח להכיל לתוכה שחקן שרואה את עצמו כחלק מהנהגת הקישור, לפני שהיא שואלת עם תנועה יד מזלזלת – למה מי הוא בכלל? המבחן הוא קודם כל שלה, כמערכת שצריכה לתת לשחקנים מוכשרים כאלה שבאים מבחוץ יכולת ביטוי. אירועי העבר מדגימים שיש המון מקרים שמסתיימים בבעיטה מהירה בתחת. העימות הקליל שהיה לו עם אלירן עטר על בעיטת הכדור החופשי מול בני יהודה בגביע הטוטו הוא רק משל קטן לכוח הנפשי שמכבי תל אביב תצטרך כדי להוציא מגונסאלו גרסיה את הדברים שלימדו אותו בריאל מדריד וריגשו אוהדים בהולנד וקפריסין. שלא תטעו, מדובר בשחקן נפלא שאסור שמכבי תל אביב תמהר להרוס. כרגע הוא סתם גונסאלו גרסיה, אבל במחי שני הפסדים הוא יהפוך מהר מאוד לדוגמה למדיניות הרכש הבעייתית של ג'ורדי קרויף והלוקשים שהוא כביכול האכיל את מיטש גולדהאר. מכבי תל אביב לא ממהרת להאמין לסיפורי הצלחה כמו גרסיה מקבוצות קודמות. עם וינסנט אניימה בשער היא תוכל להדוף טוב יותר את ההרגל המגונה הזה שלה, ואולי גם סופסוף להצליח, אבל בסופו של דבר גם אניימה בשיאו לא יוכל לעצור את זה.

האם דינו אנדלובו הוא החוליה החסרה של מכבי חיפה?

החידה הגדולה של הפועל תל אביב: טל בן חיים

פרויקט פתיחת העונה של וואלה! ספורט: דיווחים, כתבות, ניתוחים ודעות