התקציר באדיבות ערוץ 1. עריכת וידאו: מיכאל ברגמן
עם כל הכבוד לכל ענפי הספורט האולימפיים, הצלחתם של משחקים אולימפיים נמדדת בראש ובראשונה בתחרויות האתלטיקה. אם שם יש סיפורים טובים, דרמות, דברים שגורמים לשיאי דציבלים חדשים באצטדיון אפשר להגיד שהעבודה נעשתה. עם הסיפורים והמראות שקיבלנו ביום שבת, אפשר סוף סוף לקבוע שכמו בייג'ינג, גם לונדון 2012 היא אחת האולימפיאדות הטובות אי פעם. אז מה ראינו? ראינו בפעם הראשונה רץ למרחקים ארוכים שזוכה בדאבל נדיר באצטדיון הביתי שלו, ראינו את אחת ההפתעות הגדולות בתולדות האתלטיקה במשחקים האולימפיים בהטלת הכידון לגברים, וכמובן שראינו עוד שיא עולם שלישי בתחרויות האתלטיקה של לונדון 2012, איזה הספק נהדר.
נתחיל מהסוף, מהדובדבן שבקצפת: ארצות הברית עשתה את כל מה שצריך לעשות כדי להפתיע בריצת השליחים ארבע פעמים מאה מטר. טרל קימונס זינק הכי טוב שאפשר ומיד אחריו רצו שני הרצים המהירים של האמריקאים, ג'סטין גטלין וטייסון גיי. החילופים בוצעו מעולה, שזה גם משהו חדש אצל האמריקאים. ותוצאת הסיום, איזו תוצאה 37.04 שניות לנבחרת האמריקאית, שהשוותה את שיא העולם המדהים של ג'מייקה, ושיפרה ב-34 מאיות את השיא הלאומי שנקבע רק אתמול במוקדמות.
עד החלפת המקל האחרונה הם אפילו הובילו. הם היו רוצים שיוסאין בולט של ריצת השליחים יהיה אותו בולט של לפני האולימפיאדה, זה שאמרו עליו שהוא לא בכושר. אבל אם יש דבר אחד שיוסאין בולט יציב בו יותר מהכל, זהו תפקודו בריצת השליחים. זה קרה בבייג'ינג, בברלין וגם בקיץ שעבר בדאגו. הריצה של בולט לעבר שליחת המקל של יוהאן בלייק הייתה היציאה לחילוף המושלמת ביותר שיכולה להיות. זה מה שגרם בעצם לפער של כ-10 מאיות בין שתי הנבחרות, כשבולט בריצת הסולו שלו בסיום הוסיף עוד 10 מאיות לניצחון בהפרש של 20 מאיות ושיא עולם מדהים, 36.84 שניות עוד מחסום נפרץ, מחסום 37 השניות בריצת השליחים הקצרה.
יוסאין בולט הפך בשמונה ימים, באופן רשמי, לא רק לאיש המהיר בעולם (מה שכולם יודעים כבר מלפני ארבע שנים), אלא גם לספרינטר האולימפי הטוב בכל הזמנים עם שש מדליות זהב. הוא כל כך נהנה מזה, יש לו עוד כל כך הרבה מה לתת, ובעוד עשרה ימים הוא יחגוג רק יום הולדת 26. כמו שזה נראה, הוא ימשיך גם לריו דה ז'ניירו 2016, כי אם לא זה היה הרגע הגדול ביותר, בהרבה רגעים קסומים של תחרות אתלטיקה מופלאה, שצריך לנצור.
חייבים להמשיך עם מו פראח. מי שהיה שומע רק את התוצאה שאיתה הוא ניצח בגמר ה-5,000, היה יכול להסיק שהרמה הייתה נמוכה. אחרי הכל, אפילו השיא הישראלי מהיר יותר. הריצות למרחקים ארוכים במשחקים האולימפיים הן תמיד טקטיות, אבל פראח פשוט שיגע את כל הרצים על המסלול. הוא שיחק בהם כמו בבובות. הוא פתח בקצב איטי מאוד ב-1,000 המטרים הראשונים וגרם לדבוקה המובילה לחשוש בזמן שהוא שמר כוחות. אחרי הקילומטר הראשון הוא פתח מבערים ועבר להוביל תוך שניות ספורות, כך הוא גרם לאותם יריבים לחשוש. ואז הוא פשוט תפס מקום נוח בצמרת, תוך כדי שהוא גורם ליריביו להתבלבל לגמרי.
גיילן ראפ האמריקאי, שמכיר את פראח מצוין מהאימונים, הבין מהר מאוד שכדאי לו להיות מאחוריו, כי הטקטיקה של הבריטי כל הזמן משתנה. בסופו של דהר, האתיופים גברמקסל וגריווט, וגם הקנייתים לונגוסיווה וקואץ' קלטו את הבלוף. הם הבינו שבקצב הנוכחי הם פשוט צריכים לתת את הכל, אבל פראח עלה על זה עוד לפניהם והתחיל בספרינט שלו כבר בקילומטר האחרון. הרץ המופלא הזה מפתיע בכל פעם מחדש ביכולות הספרינט שלו, אבל לא פחות מזה בקריאת היריבים.
כשמסתכלים על ריצה כל כך היסטורית מהצד, פשוט רואים איך פראח יודע בכל רגע נתון מה מצבו של כל אחד מיריביו, בעוד שהם עסוקים רק במרדף. הוא נראה יותר מהיר, יותר נחוש ובעיקר יותר חכם ככה נראה רץ למרחקים ארוכים שנכנס להיסטוריה של הגדולים ביותר: פאבו נורמי, אמיל זאטופק, היילה גברסילאסי, קנניסה בקלה ומו פראח. איזה כיף להגיד את זה, ואיזה כיף לדעת שזה נכון, כי בהקפת הסיום של פראח, 80 אלף איש ראו והרגישו אצטדיון רועד אין הגדרה אחרת למה שקרה שם.
ומה תגידו על קשורן וולקוט? לא רק שהוא טרינידדי, והוא למעשה הקאריבי הראשון שזוכה בתואר אולימפי במקצוע זריקה, הוא רק בן 19. רק לפני יומיים, אחרי ריצת ה-800 המדהימה לגברים, התייחסנו כאן לאלופי העולם לנוער שמוצאים את מקומם גם במשחקים האולימפיים: אם זה נייג'ל איימוס, סגנו טימותי קיטום, ואפילו הספרינטר אדם ג'מילי. אז גם קשורן וולקוט לא הגיע משום מקום. הוא הפתיע כשזכה באליפות העולם לנוער שנערכה בחודש שעבר בברצלונה, ותחשבו שרק באפריל האחרון הוא עבר לראשונה בחייו 80 מטרים.
לעומתו, המקרה של ויאצ'יסלב וסלי הצ'כי מזכיר קצת את מקרה אלכס שטילוב שלנו. וסלי נחשב לאחד משני או שלושת המטילים הטובים באירופה, ואף אחד לא בנה יותר מדי על המטילים מחוץ לאירופה. בסופו של דבר, אלה שפחות התרגשו ופחות חשבו על המעמד זכו, ו-וסלי, שבצ'כיה ציפו ממנו לכל כך הרבה, סיים במקום הרביעי וללא מדליה.
והנה עוד נקודה מעניינת לגבי ההישג של וולקוט. טרינידד היא מעצמת אתלטיקה והיא זכתה עד היום ב-17 מדליות אולימפיות, אבל יש לה גם היסטוריה ארוכה של סגני אלופים וכאלה שסיימו במקום השלישי. המדליה של וולקוט היא מדליית הזהב השניה של טרינידד אי פעם. האלוף האולימפי הראשון והיחיד שלה עד כה היה הזלי קרופורד, שניצח בגמר ריצת ה-100 במשחקי מונטריאול 1976.
צריך להבין, טרינידדים שמטילים וג'מייקנים שהודפים זה לא דבר חדש. זו מגמה שנמשכת כבר כמה שנים ועד היום ראינו אותה בעיקר באליפויות עולם לגילאים יותר צעירים. במדינות שבהן האתלטיקה היא ענף הספורט מספר 1, כמו גם קניה (שגם לה היה נציג בגמר הטלת הכידון), כשרונות שונים הבינו בשנים האחרונות שכדאי להפתח גם לתחומים אחרים. הספרינטים בקאריביים והריצות הארוכות בקניה יצרו את הבסיס, וכשהבסיס כל כך חזק אפשר כבר לעבוד על דברים נוספים.
