צפו בבולט זוכה בזהב ב-200 מטרים באדיבות ערוץ 1
עריכת וידאו: מיכאל ברגמן
אז עכשיו זה סופי, חתום וסגור הרמטית. יוסאין בולט הוא האיש המהיר בעולם בכל סוג של ספרינט שנותנים בו 100 אחוז, הוא האיש המהיר בכל הזמנים, הוא הספרינטר הטוב בהיסטוריה של הספורט מה שתרצו. אולי זה קצת פחות מבולט שראינו לפני שלוש-ארבע שנים, אולי התחרות מול יוהאן בלייק בכל זאת מלחיצה קצת. אבל יוהאן בלייק פשוט לא מסוגל על בולט, ואם חשבנו לפני ריצת הגמר המדהימה הזאת שדווקא בריצת ה-200 יש לבלייק סיכוי, זו הייתה אשליה.
למען האמת, דווקא אחרי הריצה, בקשת שבה בולט כל כך מצטיין, נראה היה שבלייק מתחיל לצמצם פערים בישורת, אבל בולט רק הגדיל את צעדיו והוכיח לכל העולם למה הוא כל כך אוהב את ריצת ה-200, זו שבזכותה הוא פרץ לתודעה. בניגוד לריצת ה-100, הפעם בלייק זינק קצת יותר טוב מיריבו, אלא שבולט לא הסתכל עליו אלא דווקא על הג'מייקני השלישי בחבורה, וורן וויר, שזינק מהר מאוד במסלול השמיני.
כנראה שהמראה של ספרינטר עם גופייה ג'מייקנית מזנק ככה עשתה משהו לבולט, שריצת הקשת שלו על המסלול בלונדון נראתה, לפחות ממרחק של כמאה מטרים ביציע, כיפה אי פעם שלו. למעשה, בתחילת החצי השני של הריצה בולט נראה בדרך הנכונה לשיא עולם, אולי בדרך לתוצאה קרובה ל-19 שניות, אלא שב-30 המטרים האחרונים אפשר היה לראות שהוא מותש לגמרי מהריצה.
אלא כמו שבולט תמיד רומז לנו יש למה לחכות, גם בריצת ה-100 וגם ב-200. מה שאפשר לקבוע כבר עכשיו וכמעט בוודאות, רביעיית השליחים הג'מייקנית תוכל לקבוע שיא עולם באולימפיאדה הזאת. אם תבצע חילופים מושלמים כפי שעשתה באליפויות העולם האחרונות, אפשר אפילו להמר על זה. ועם כל העומק של הג'מייקנים אותו אנחנו מכירים כל כך טוב, אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שמעצמת הספרינט שלחה שלושה נציגים לפודיום בריצת ה-200 וזו חתיכת היסטוריה, כי זה משהו שמעולם לא קרה לג'מייקה.
דיברנו על יוסאין בולט, אבל דייויד רודישה המופלא הוכיח הערב למה האתלטיקה הקלה היא מלכת הספורט פשוט בגלל שיש אצלה מקום לכל כך הרבה מלכים. לכולם היה ברור שרודישה, רץ ה-800 הטוב בעולם ללא צל של ספק, ינצח את הריצה הזאת. דווקא למי שמבין, היה ברור שזה לא המקום לשיא עולם. שיאי עולם בריצות למרחקים בינוניים וארוכים נקבעים בעידן המודרני בתחרויות מיוחדות בהן יש מכתיבי קצב, לא בתחרויות גורליות. שיאי עולם באולימפיאדה בריצת 800 מטר זה דבר עתיק, וזה קרה בפעם האחרונה במונטריאול 1976, אז מי ששבר את שיא העולם היה אלברטו חואנטורנה הקובני. בכל הפעמים האחרונות בהן נשבר שיא העולם, היה צריך מכתיב קצב שבאמת יכתיב קצב מטורף.
הפעם, רודישה פתח מבערים כבר בזינוק, בריצת ה-800 היפה ביותר שנראתה אי פעם, ריצה שנראתה כמו ספרינט אחד גדול שלא נגמר. למען האמת, כשלוח התוצאות נעצר על 1.40 (ומשהו) דקות, אפשר היה להרגיש ביציעים של האצטדיון האולימפי אלפית שניה של הלם, של שתיקה, של הפתעה. מי היה מאמין שאפשר לעשות דברים כאלה. ושוב, קורים כאן דברים הזויים ואיזה כיף זה.
לא פחות מרשים מהישגו של רודישה, היה ההישג של השניים שבאו אחריו. כשדיברו על יוסאין בולט של 2008 חששו מזה שלא יהיו לו מתחרים במשך הרבה זמן, ואז הופיע יוהאן בלייק. כשיש תוצאות מטורפות, המתחרים צומחים להם, ואל רודישה נצמדו שני ילדים מדהימים, שעל הנייר צריכים להדביק את הפער המטורף שאותו הוא פתח מהר מאוד. מדובר באלוף העולם הטרי לנוער מהחודש שעבר בברצלונה, ובסגנו.
נייג'ל איימוס ניפץ את שיאו האישי וגם את שיא העולם לנוער כשקבע 1.41:73 דק' רק וילסון קיפקיטר ודייויד רודישה רצו מהר יותר מזה בהיסטוריה. טימותי קיטום הקנייתי, סגנו של איימוס, השלים את תמונת הפודיום. ולחשוב שמוחמד אמאן האתיופי ואבובאקר קאקי הסודני, עוד שני צעירים שנחשבו לדבר הבא בריצה הזאת, נעלמו להם פתאום בגמר המטורף הזה, כל זה כשהם קובעים שיא אישי משלהם. מדהים.
דיברנו על צעירים, ואיך אפשר לדבר עליהם מבלי להזכיר את שני הקופצים המופלאים של הנבחרת האמריקאית, שזכו במדליות הזהב והכסף במשולשת, וכמו מעטים וטובים אחרים מסמלים את התחייה מחדש של האתלטיקה האמריקאית, שפשוט כיף לראות אותה כאן בלונדון. כריסטיאן טיילור בן ה-22 גילה אופי נדיר כשהתגבר על שתי פסילות וקפיצה בינונית, כדילקבוע בניסיון הרביעי שלו 17.81 מטרים בדרך אל מדליית הזהב.
וויל קליי לא פחות מרשים. אמנם הוא הסתפק "רק" במדליית הכסף עם 17.62 מטרים, אבל הוא הפך לקופץ הראשון בעידן המודרני, שזוכה במדליות גם בקפיצה לרוחק וגם בקפיצה משולשת. אגב, האחרון שעשה את זה היה נאוטו טאג'ימה היפני, במשחקי ברלין 1936. בסופו של דבר קיבלנו גמר נהדר של קפיצה משולשת, עם שני אתלטים שהציגו טכניקה יפה אבל עם מקום לשיפור, והרבה מאוד ציפיות לעתיד אולי לאליפות העולם בקיץ הבא במוסקבה, אז נרצה לראות אותם עוברים את מחסום 18 המטרים.
וחייבים לתת מילה טובה גם לפבריציו דונאטו, שסיים במקום השלישי, ובגיל 36 זכה במדליה האולימפית הראשונה שלו. הישג נפלא לדונאטו וגם לאיטלקים, שבסך הכל שמרו על המסורת של אחד המקצועות היותר חזקים שלהם אי פעם באתלטיקה.
