סרט אמריקאי משובח

גמר ה-110 משוכות הביא את אריאס מריט - הרץ הכי יציב במקצה הזה אי פעם. גמר ה-200 האדיר את האתלטית האמריקאית הטובה ביותר כיום, אליסון פליקס. דני בורשבסקי התרגש בלונדון ותוהה: האם לבלייק סיכוי גבוה יותר להפתיע את בולט ב-200 מאשר ב-100?

דני בורשבסקי, שליחנו ללונדון
ערוץ 1 - אולימפיאדה

תקציר האירועים באדיבות ערוץ 1, עריכת וידאו: מיכאל ברגמן

עוד בוואלה! NEWS

ההזדמנות האחרונה שלכם להשפיע: משאל העם היהודי הגדול בעולם עומד להסתיים

לכתבה המלאה

אנחנו "טוחנים" כל כך הרבה את ריצות הספרינט ה"חלקות", עד כדי כך שאנחנו לא שמים לב איזו "פנינה" יש לנו מתחת לאף – ריצת ה-110 משוכות, שבמשך שנים, בכל תחרות גדולה, מספקת לנו סיפור אדיר. רק לפני שנה באליפות העולם דיברנו על קרב משולש בין שלושת האנשים המהירים בכל הזמנים – שיאנג ליו, דייויד אוליבר ודיירון רובלס. שנה אחרי, בגמר המשחקים האולימפיים, אנחנו מקבלים ריצת גמר אדירה ואף אחד מהשלושה שהוזכרו כאן לא היה בה.

שיאנג ליו נתקל במשוכה במוקדמות, אוליבר לא עבר את המבחנים האמריקאים, ורובלס המאכזב? הוא היה נוכח-נפקד בריצה הזאת אחרי שמתח שריר במשוכה החמישית. אז אריאס מריט אמנם לא שיפר את שיא העולם של רובלס (12.87) אבל הוא כן שיפר במאית השניה את שיאו האישי למרות שרץ ברוח נגדית (12.92 שניות ברוח של 0.3-).

בראש ובראשונה זה אומר שברוח מושלמת הוא יכול היה לרדת מ-12.90 שניות. יותר מרשים מזה, מה שזה אומר מבלי להיכנס לתיאוריות זה שאריאס מריט הפך הערב באופן רשמי לרץ ה-110 משוכות היציב ביותר אי פעם ברמות הגבוהות. הערב הוא ירד פעמיים מ-12.95 שניות, בסך הכל הוא עשה את זה חמש פעמים השנה. אף רץ משוכות לא עשה את זה כל כך הרבה פעמים בעונה אחת (רובלס עשה זאת 4 פעמים ב-2008).

וחוץ מזה, איזה כיף היה לראות את מריט נעים ההליכות. לפני הזינוק הכרוז מציג אותו והוא לא קופץ כמו משוגע, לא עושה תנועות מוזרות ולא מצדיע – הוא פשוט מחייך. במהלך הריצה הוא עובר את המשוכות בצורה החלקה ביותר, בטכניקה נדירה ביותר. בסיום, כשהוא אלוף אולימפי, הוא חוגג בהקפה צנועה עם נשיקות וחיבוקים לחברים. זה מוזר להגיד, אבל איזו חגיגה מקורית... התגעגענו לדברים כאלה. ואיזה אתלט נדיר, שבגיל 27 משפר את שיאו האישי ב-17 מאיות בשנה אחת והופך מ"כמעט" ל"הכי".

עדיין יכול לרדת מ-19.20. מריט (צילום: רויטרס)

את מקצי חצי הגמר ל-200 מטרים לגברים קשה יותר לנתח מאשר את אלו של חצי המרחק. בריצת ה-200, לגדולים באמת יש את הפריבילגיה לזהות עד כמה מצבם טוב קצת אחרי הישורת, כך שאי אפשר לשפוט את יוסאין בולט לפי הזמן שלו, שהיה איטי יותר מיוהאן בלייק (המהיר ביותר במוקדמות עם 20.01 שניות בהליכה). מה שכן, בגמר ריצת ה-100 היה נראה שעוד עשרים מטרים של ריצה היו מאפשרים לבלייק להתקרב יותר לבולט, השאלה עד כמה?

בגמר שיתקיים מחר נקבל פיתרון לתהייה שעולה לאחרונה, בעיקר במשחקים האולימפיים הנוכחיים. יכול להיות שבלייק שפרץ לתודעה כרץ 100 הוא פשוט רץ 200 טוב יותר? הרי אצל בולט קרה פחות או יותר הדבר ההפוך. בשורה התחתונה, למרות שבולט השתיק הרבה פיות בגמר ה-100 הקלאסי, אפשר לפנטז בסתר על הפתעה במרחק הכפול. ועוד דבר, אי אפשר שלא לתת מילה טובה לצ'ורנדי מרטינה, יליד האנטילים ההולנדיים שמייצג כיום את הולנד. בשקט בשקט, הוא מבסס את מעמדו כרץ ה-200/100 מטר השלישי בטיבו בעולם, וזה לא עניין של מה בכך.

אצל האלופה האולימפית ב-200 מטר האמת ברורה. אליסון פליקס הוכיחה בגדול ובניצחון בהפרש משמעותי שהיא רצת ה-200 הטובה בעולם כיום. האתלטית מספר 1 בארצות הברית הייתה פעמיים סגניתה של ורוניקה קמפבל-בראון הג'מייקנית, ב-2004 ו-2008. הפעם היא הצליחה לנקום, כשקמפבל-בראון סיימה רביעית בלבד. מה שברור במקרה של פליקס זה שהיא די מבוזבזת במשחקים האולימפיים.

היא בחרה שלא לרוץ את ה-400 מטר, מרחק שגם בו היא מצטיינת, בגלל שמוקדמות ה-200 היו יום אחרי גמר ה-400. אם היה הפרש של יום והיא הייתה יכולה לעשות את זה, אולי היא הייתה יכולה להיות אלופה אולימפית כפולה ואפילו משולשת (יחד עם ריצת השליחות). בפועל היא פתחה את המשחקים עם מקום חמישי ב-100, ונתנה לסניה ריצ'רדס לרוץ אל התואר ב-400 (ריצ'רדס אגב השתתפה ב-200, ולא הייתה קרובה לפודיום). מה שבטוח, לספרינטריות האמריקאיות יש חלק גדול בתחייה מחדש של מלכת הספורט בארצות הברית, עם שתיים מתוך שלוש מדליות זהב בריצות הקצרות – מעניין מאוד מה יקרה בשליחות, הולך להיות שם קרב מטורף.

הוכיחה בגדול ובניצחון בהפרש משמעותי שהיא רצת ה-200 הטובה בעולם כיום. פליקס (צילום: רויטרס)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully