איך נראים הביצועים שלהם?

אין לכם בושה?

ההסתערות של התקשורת הישראלית על קורזיץ הוכיחה פעם נוספת כי היא לא מסוגלת לראות את היופי האמיתי שבספורט. בן זילכה מנתח ותוהה לאן נעלמו הנשים מהאולפן של ערוץ הספורט

בן זילכה

1.

רצה הגורל והתקוות האולימפית שלנו לא מתרכזות בכדורגל או כדורסל, גם לא בטניס, כדורעף, כדוריד או אתלטיקה, אלא דווקא בג'ודו ושיט, שני ענפים שלא עוברים מסך גם בהיי דפנישיין של הערוץ הראשון. כך קרה שאחד מרגעי השיא של המשחקים עבור הצופה הישראלי היה משדר שללא הזווית הלאומית היה יכול לשמש בקושי כשומר מסך. מכאן נובע שערך מוסף הוא מקדם משיכה שווה בכוחו למימד החזותי של השידור, ובכל זאת, התמונות מאתר השיט האפור בווימות' דרשו מספר מיומן כדי להשאיר את הצופים מול המסך.

ליאן וילדאו, כתב הקווים של המשחק המרכזי בליגת העל המשודר בערוץ הראשון, איש טלוויזיה אלמוני למדי עבור מרבית הצופים, הופקד על המשימה הלאומית להוביל את לי קורזיץ למדליה הנכספת. את רבע השעה לפני יריית הפתיחה הוא העביר בעזרת הפרשנים שחר צוברי ואלדד אמיר בשיעור קצר בחוקי התחרות. רבע השעה הבאה של השיוט עצמו כבר הוקדשו למעקב אחר מצבה ההולך ומחמיר של קורזיץ בדירוג, גיבורת העלילה שנשאה על כתפיה את הסיפור כולו – חלום המדליה הישראלית ושברו. אלא שגלישת רוח היא ענף שמצטלם כל כך רע, שאין פלא ששיאה של הדרמה התרחשה דווקא בסוף התחרות.

טוב לדעת (מקודם)

שיטת השחייה שתשנה לכם את החיים (ותהפוך אתכם לחטובים)

לכתבה המלאה
לא הענף הטלוויזיוני ביותר בעולם. קורזיץ ברגע האמת (צילום: AP)

אחרי כמה דקות ארוכות של ברברת בלתי נמנעת, קורזיץ המאוכזבת הגיע לעמדת הראיונות והתייצבה מול המיקרופונים של הכתבים הישראלים. קורזיץ היא מרואיינת מצוינת: היא קולית להפליא ובעלת הומור בריא כשהיא נינוחה, והתגלתה כאשה אצילית באחד מהרגעים הקשים בקריירה שלה, גם כשבעינייה ניקוו דמעות. הכתבים לעומת זאת גילו גסות רוח שעמדה בניגוד גמור לרגע הפיוטי ששרר באתר. אחרי כמה שאלות חימום, אחד מהם שאל בטון קנטרני על יחסיה עם הגולשת הספרדיה שניצחה בתחרות והגולשת הפולניה שזכתה במדליית הארד: "ניצחת אותם בשתי אליפויות עולם, והיום הם ניצחו ואת לא!" כן, הנה לפנינו עיתונות נשכנית במיטבה. כתב שלא מפחד לשאול את השאלות הקשות. אלא שזאת לא עיתונות; זה בסך הכל ציות עיוור לדרישה הקלישאתית הרווחת בעולם התקשורת "להביא כותרת".

זאת תופעה אגב שנפוצה גם מחוץ למשחקים האולימפיים: רק יורד כדורגלן מהדשא אחרי הופעה חיוורת, וכבר יהיה מי שיסתער עליו בדרישה שיסביר את החרפה; עוד לא יבשה הזיעה מגופו של כדורסלן שירד מובס מהמגרש, ומיד יתנדב כתב מזדמן לזרות לו מלח על הפצעים. הנטייה הביקורתית של עיתונות הספורט היא לעיתים במקומה, אך עולה החשד שלא פעם היא נובעת מהיעדר כלים לשוניים לתאר את היופי שגלום בספורט, שקיים שם ברגעי השפל לא פחות מרגעי התהילה. למשל, כשקורזיץ התייפחה על כתפה של המתחרה הספרדיה שבאה לנחם. היה נראה שאו אז גם המראיין הבין סוף סוף שאת השאלות הקשות כדאי שישמור לתחקיר הבא שלו על ראש הממשלה או בני משפחת עופר.

הסתערות רבתית. קורזיץ נאלצת להתמודד עם התקשורת הישראלית (צילום: קובי אליהו)

2.

ומשם עברנו כהרגלנו לאולפן ערוץ הספורט, שם ניתן לפגוש, מלבד טל היינריך שמגישה פינה לצד דניאל זילברשטיין, גם את עמיחי שפיגלר, עמית ענבר, נמרוד משיח, דידי הררי, מולי אפשטיין, מוקי, רון קופמן, עופר שלח, אלכס אברבוך, אריה מליניאק, יגאל שילון, רן מלובני וניקי פאלי. הנשים היחידות שזכו בשני ערבי השידור להתארח באולפן הן מאמנת שחייה צורנית, משום שבאולימפיאדה אין שחייה צורנית לגברים, ושתי כדורגלניות שדיברו על כדורגל נשים. אה כן, וסקסולוגית. האולפן אולי עומד בסטנדרטים של המאה ה-21, השוביניזם של קברניטי הערוץ תקוע עמוק בימי החושך.

העיקר שרון קופמן עדיין שם (צילום: ברני ארדוב)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully