פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בריטניה חזרה לחיים

        הזהב והסיפור הלא ייאמן על החותרות, ההיסטריה סביב בראדלי וויגינס, שהפך לספורטאי הנערץ בממלכה. יוסי מלמן הרגיש בלונדון את היסטריית יום רביעי הגדול של המארחת

        יום רביעי, היום החמישי למשחקים האולימפיים, היה יומה של נבחרת בריטניה הגדולה. אחרי האכזבה, הביקורות, ההישגים הדלים והבדיחות על "המארחים האדיבים" שמאפשרים לכל האחרים לזכות בתהילה, יכולים הבריטים לומר שהם הגיעו לתחרויות. "יום רביעי המוזהב" כינה זאת גארי ליניקר, נער הזהב הנודע של הממלכה. יש לא מעט חשיבות למשפטים של ליניקר, שעם משכורת של שני מיליון לירות שטרלינג, הפך לבעל השכר הגבוה ביותר בשירות השידור הבריטי.

        ביום החמישי, שבו ברא אלוהים את העופות וחיות המים, זכתה בריטניה בשתי מדליות זהב ובמדליית כסף בזכות עוף מוזר וחיות מים. את המדליה הראשונה העניקו למארחת המשחקים האולימפיים שתי הלנות, הלן גלובר והלן סטמינג, שזכו במקום הראשון בחתירה ל-1,000 מטרים ושברו שיא עולמי. מה שמרגש לא פחות הוא הסיפור שלהן.

        גלובר היא מורה וסטמינג היא סרן בחיל התותחנים. חלק מחבריה לסוללה הובאו ללונדון כדי לשמור על המשחקים האולימפיים. השאר נותרו בשדות הקטל של אפגניסטן כדי להמשיך במלחמה נגד הטליבאן, אך לא החמיצו את האירוע, אלא צפו בתחרות בשידור הטלוויזיה ומהרו לחלוץ פקקים של בקבוקי שמפניה. שתי ההלנות חברו יחדיו רק לפני שנתיים והפכו לצמד חותרות. סטמינג התחילה לחתור לפני ארבע שנים בלבד, וניצחונן הוא ניצחון של הרוח, הנחישות וההתמדה. יש בו מסר אוניברסלי – כמעט כל מי שירצה יוכל להגשים חלום אולימפי מוזהב אם רק יתמיד ויתאמן ברוח, בגשם ובמים. סטמינג ביטאה זאת היטב: "אם אני הגעתי תוך ארבע שנים מכלום לפודיום המוזהב באולימפיאדה, כל אחד יכול". עם התהילה והספונסרים הממתינים לה מאחורי הפינה, הקריירה הצבאית שלה והמשכורת הצנועה תפנה מן הסתם את מקומה לחיים של סלבריטאית מפורסמת.

        הלן גלובר (יושבת) והת'ר סטאנינג הבריטיות חוגגות מדליית זהב בחתירה (AP)
        פשוט סיפור מהסרטים. גלובר וסטמינג חוגגות ניצחון (צילום: AP)

        עושים סלטה עם ויגו

        חיית מים אחרת הוא מייקל ג'יימסון הצעיר. אביו היה שחקן כדורגל בקבוצת היברניאן מהפרמייר ליג בסקוטלנד. הוא הועיד לבנו קריירה דומה, אך מייקל, שאפילו השדרים הבריטים התקשו להבין את מבטאו הסקוטי, העדיף את בריכת השחייה. אמש הוא החמיץ מדליית זהב אולימפית בשתיים עשרה מאיות השנייה בגמר במאתיים מטר חזה, מה שלא פגם בחגיגה הבריטית שהגיעה לשיאה עם "ויגו" או ליתר דיוק "וויגמניה".

        בראדלי וויגינס מתאים להגדרה של עוף מוזר. קר רוח, כחוש אפילו במושגים של רוכבי אופניים. עם חיוך ממזרי וחוש הומור הוא כבש כמה מן הפסגות המרשימות ביותר שספורטאי יכול רק לחלום עליהן. אתמול, באחר הצהריים שטוף שמש, הוא עלה לפודיום על הרקע המרשים של המפטון קורט – הארמון המלכותי בריצ'מונד שעל התמזה, כעשרים קילומטר מלונדון, שנבנה במאה ה-16, בתקופת מלכותו של הנרי השמיני. וויגינס זכה במדליית הזהב במרוץ נגד השעון. הוא עבר 44 קילומטרים בכמעט 51 דקות – מהירות ממוצעת של 52 ק"מ. לצדו עמד חברו כריס פרום שזכה בארד.

        אבל זה לא כל הסיפור. וויגינס הוא הרוכב הראשון בהיסטוריה שזוכה במדליית זהב אולימפית לאחר שתשעה ימים קודם לכן זכה בטור דה פראנס. לא פחות ראויה להשתאות היא העובדה שוויגינס הוא הספורטאי הבריטי המעוטר בתולדות המשחקים האולימפיים. הוא זכה בשלוש האולימפיאדות האחרונות בארבע מדליות זהב ועוד שלוש מארד ומכסף. בסך הכל, יש לו שבע מדליות אולימפיות. הוא עבר את סיר סטיב רדגרייב, החותר הבריטי עטור התהילה שהשיג שש מדליות (אם כי חמש מהן מזהב במרוצים אישיים ותחרותיים) וזכה לכבוד להיכנס לאצטדיון האולימפי בטקס הפתיחה המרהיב עם הלפיד בידו.

        הקהל לאורך מסלול האופניים לא פסק לשאוג "ויגו, ויגו", וכך עשו אלפי מבקרים בכפר האולימפי, שנקבצו למרגלות אולפן השידור של הבי.בי.סי, בו היה אמש אורח הכבוד של ליניקר. ויגו יצא לקהל ונופף לעברו במדלית הזהב. הוא ללא ספק נחשב כיום לספורטאי הנערץ ביותר במדינה, ששחקני כדורגל הם אליליה, ולא רק בשל היותו מודל ספורטיבי לחיקוי, שבזכותו הופכת בריטניה למעצמת אופניים. לאחר שהצרפתים והאיטלקים הודחו מהדומיננטיות שלהם בענף על ידי לאנס ארמסטרונג והרוכבים האמריקאים, נוטלים עתה הבריטים את ההובלה בענף. אך וויגינס אינו רק רוכב אופניים. הוא גם טיפוס אקסצנטרי משהו. הוא הפך לאייקון אופנה. פאות הלחיים המוארכות בסגנון שנות השישים חזרו בזכותו לאופנה .

        בראדלי וויגינס רוכב אופניים בריטי עם מדליית זהב (רויטרס)
        עבור הבריטים הוא שיחק אותה אפילו יותר מבקהאם. בראדלי וויגינס (צילום: רויטרס)

        ביום החמישי למשחקים יכולים הבריטים לחוש גאווה כפולה. כמובן בזכות הישגיהם הספורטיביים, אך גם בזכות הארגון המוצלח. במרבית האולמות ואתרי המשחקים היציעים גדושים, הביקוש לכרטיסים עצום והספסרים חוגגים. כרטיס של 35 לירות שטרלינג, ולא חשוב לאיזה אירוע, נמכר ברווח של 400 אחוזים. אדיבות המתנדבים לא פחתה, הם חייכנים כרגיל. לקהל הבריטי יש רוח ספורטיבית, מושג שאותו האנגלים עצמם המציאו. הם מריעים לכל הנבחרות ולכל המתמודדים, התחבורה זורמת כסדרה, סידורי הביטחון טובים ולא נרשמו כמעט שום תקלות גדולות. והחשוב מכול: זו מולדת התורים והסבלנות. לא פלא שלפחות עד אתמול לא ממש הרגשנו שייכים.

        אולימפיאדה לונדון 2012 בוואלה! ספורט