מי התאכזב מהישראלים?
את היום השני של השחייה הישראלית, שהיו שכבר בחרו לקטלג אותה כאכזבה, פתח נמרוד שפירא בר אור. הוא שחה 200 חתירה בזמן של 1:48.6, רחוק ב-8 עשיריות מהשיא האישי. למרות שבסיום הוא הגביר קצב, הוא לא היה קרוב להעפיל לחצי הגמר במשחה זה וסיים במקום ה-21, במקצה אליו העפיל לחצי הגמר בבייג'ינג. בזמן שכולם בחרו לעסוק בסיפור הכובע השלו, קפץ למים יעקב טומרקין, וגם הוא סיים בזמן קצת מאכזב ולא העפיל לחצי הגמר. רק לפני חודשיים הילד הכל כך מוכשר ממנו ציפינו יותר מכולם לקח מדליית ארד באליפות אירופה ב-100 גב, אבל בבריכה בלונדון הוא הגיע לקיר בזמן של 54.91 (שיא אישי של 54.14). חצי הגמר נסגר על 54.2, כך ששיא אישי היה מאפשר לו לשחות שוב בערב.
את טומרקין עוד נראה ב-200 גב, ובברזיל 2016 הוא כבר יהיה הרבה יותר מנוסה. לדעתי, דרכו אפשר אולי להבין מדוע קשה כל כך להתעלות ברגעים כאלה כמו אולימפיאדה. בישראל בדרך כלל שמים לב אליך רק באירועים כאלה. פתאום כל הלחץ נופל עליך. לחץ של מדינה שלמה. תוסיפו לזה את ההישגים הנדירים של השחייה הישראלית באליפות אירופה האחרונה, ותבינו כמה קשה פתאום אחת לארבע שנים להתמודד עם לחץ, שבמדינות אחרות ספורטאים מקבילים חיים אותו בתדירות רבה יותר, בתחרויות שונות. אצלם מעקב אחרי שחייה הוא לא רק בשביל מדליה אחת לארבע שנים.
לטומרקין, שהגיע ללונדון, זה שיעור חשוב, אבל גם לאלה שפתאום מצפים ולפתע מתאכזבים. הלחץ באולימפיאדה לא דומה לשום תחרות אחרת, ובטח לספורטאים ישראלים שרגילים להיות בצל ברוב ימות השנה. ההתמודדות עם ציפיות היא קשה יותר ממה שחושבים. כל אחד מתמודד בצורה אחרת. יש כאלה ששומרים על השקט הנפשי שלהם ולא מדברים הרבה לפני המשחה, יש כאלה שמדברים המון על מה הולכים לעשות, או מה לא הולכים לעשות, במטרה לתמרץ את עצמם או להוריד לחץ, אבל עדיין בבוקר אחד אתה מגלה שמדינה שלמה באמת יושבת לך על הכתפיים. זו התמודדות הרבה יותר מורכבת. מאוד קשה להתחרות כשיש לך בעיקר מה להפסיד. תחשבו, להבדיל אלפי הבדלות, כמה לחץ יש על מייקל פלפס. לא משנה מה הוא יעשה, יהיו כאלה שיקטלו אותו. רק דבר אחד הוא אמור לספק.
מי לא התרגש מהגמרים ביום השני?
ערב הגמרים השני של השחייה סיפק את כל שספורט יכול לתת: איכות, דרמה, סיפורים אנושיים. ברשותכם, נפתח דווקא בגמר ה-4 כפול 100 חופשי, בו ניצחה צרפת. מעבר לדרמה האדירה שבה הם ניצחו ועקפו את לוכטה, חשוב להבין את עומק ההישג: עבור האמריקאים מדובר אולי במקצה הכי חשוב. הם מחונכים ששחייה זה ספורט קבוצתי, אבל הצרפתים לא רק נקמו בהם על בייג'ינג, אלא היכו אותם במגרש הביתי שלהם. הישג כפול לצרפתים.
לדעתי, לוכטה שילם במשחה הזה את מחיר העייפות מחצי הגמר ב-200 מטר חתירה. הוא אולי תכנן לשמור כוחות, אבל לא היה מסוגל כשבידרמן בסביבה. אנייל המוכשר, עליו עוד נשמע בשנים הקרובות, ניצל זאת ועקף אותו בחלק האחרון של המשחה באופן בלתי נתפש. אני הייתי בטוח שנבחרת אוסטרליה תנצח, כי על הנייר לה יש את ארבעת השחיינים המהירים בעולם, אבל מישהו יכול לדעת משהו בבריכה בלונדון? אפילו לוכטה, המלך של היום הראשון בבריכה, לא.
***
לפני כן, גמר ה-100 חזה סיפק גם איכות נדירה עם שיא עולם עצום, וגם דרמה. כמו במקרה של פלפס, היפני קטג'ימה חלם על מדליית זהב שלישית היסטורית באותו משחה בשלוש אולימפיאדות שונות, אבל סיים רק חמישי. קמרון ואן דר בורג הדרום אפריקאי גנב את ההצגה עם שיא עולם מדהים ששייך בכלל לעידן החליפות, והשאיר אותנו בסיום עם תמונות מרגשות שלו מביט בשעון ומאושר כמו ילד קטן. לצידו על הפודיום, האמריקאי ברנדן הנסן, שיאן עולם לשעבר, שפרש אחרי אולימפיאדת בייג'ינג, וחזר לשחות לפני שנתיים רק כדי לקחת מדליית ארד.
הסיפור הזה התחבר למשחה שפתח את התחרות: דיינה וולמר, שלא הצליחה להגיע לבייג'ינג, קבעה שיא עולם כביר ב-100 פרפר ולקחה זהב. היא גילחה ארבע עשיריות מחצי הגמר אתמול, וזה הספיק לה לניצחון. גם במקרה הזה, גיבורה גדולה נותרה מחוץ לפודים. הפעם זו השוודית, שרה סיוסטרום, שהייתה מועמדת בטוחה לאחד משני המקומות הראשונים, אבל לא לקחה מדלייה.
גם חצאי הגמר סיפקו דרמות נאות: לטבית בת 15 עם שיא אולימפי ב-100 חזה נשים, תוצאות לא מפתיעות ב-100 גב שלימדו כמה טומרקין יכול היה להגיע לגמר משם, אבל נתעכב על 200 חתירה, שרמז על מה קרב הענקים שמצפה לנו היום (שני): מצד אחד, בידרמן הגרמני, שלא העפיל לגמר ב-400 חתירה ולא היה מוכן לקחת סיכון וסיים ראשון. מצד שני לוכטה, שהשתמש המון ביציאה התת מימית אחרי כל סיבוב, שחה נפלא, ולא יכול היה לשמור כוחות לשליחים. אחר כך ראינו את פארק הקוריאני מה-400 שלשום נלחם עם סואן הסיני שניצח את ה400, סוגרים גלריה עצומה של שחיינים לקראת הגמר. אני מהמר על סון הסיני, שנראה בכושר מדהים ובעל עבודת רגליים אדירה. זה יהיה מסע הניצחון למשלחת השחייה הכבירה של סין ללונדון 2012.
גם מייקל פלפס מחכה לנו היום, וכמו שאמרתי, לא כדאי להספיד אותו. כולנו ראינו ושמענו על הניצחון הענק של לוכטה ב-400 מעורב אישי, בו פלפס סיים רביעי. מה שלא כולם ראו זה את הפרגון הענק בין שניהם. לוכטה כתב בחשבון הטוויטר שלו "תודה רבה למייקל, כל זה לא היה מתאפשר בלעדיו". מייקל כתב בתגובה "כל הכבוד על המשחה ויופי שהמקום הראשון עדיין שייך לאמריקאים". שעה אח"כ פלפס כתב שלא הרגיש טוב במשחה ה-400 מעורב, בו הגיע רביעי, ומחר יום חדש. כשקוראים זאת, ורואים את כל התהפוכות בבכירה בלונדון, אפשר בהחלט לבנות על יום חדש גם במקרה של פלפס, שאמור לשחות ב-200 פרפר. יום חדש של שיאים, דרמות וסיפורים אנושיים גדולים.
