התקציר באדיבות ערוץ 1
עריכת וידאו: מיכאל ברגמן
את הטקסט הראשון על השחייה בלונדון 2012 חייבים להתחיל בטקס הפתיחה. גם למי שהשתתף כבר באולימפיאדה, זה היה לא פחות מעצום. מופע אומנתי ואנושי מדהים, שהיה חייב להסתיים בשיר כמו "היי ג'וד" של פול מקרטני, ושיא אליו מגיעים בהופעות הרוק הכי גדולות בעולם.
זו היתה גם פתיחה הולמת למה שציפה לנו בבריכה. שיא גרר שיא, ורייאן לוכטה ומייקל פלפס סיפקו לנו את הדרמה שרק בימאים כמו דני בויל יכולים לשרטט. זה התחיל במוקדמות ה-400 מעורב אישי. מייקל פלפס ניסה לשחות טקטי וכמעט לא העפיל לגמר.
הוא סיים במקום השמיני, רחוק רק 7 מאיות ממקום תשיעי ומקום מחוץ לגמר. מצד שני, גם לזלו צ'ה, ההונגרי הענק, נשאר בחוץ. בראיון שאחרי המקצה הוא אמר ששמר כוח, שחה יחד עם פלפס, והיה בטוח שלהגיע יחד איתו לקיר בסיום בטוח ייתן לו גמר. כאשר צ'ה בחוץ כבר בבוקר, קשה היה להריח עדיין מה באמת מצפה לנו בגמר.
לוכטה ופלפס
אלא שבערב ראינו שפלפס לא באמת שמר כוחות. בכניסה לבריכה בערב הגמר קשה היה לראות זאת: פלפס נראה נחוש, שקט, בא לנצח, אבל כשלוכטה עבר למקצה הגב ופתח פער, האסימון ירד סופית. ולא רק בגלל שלוכטה הוא שיאן העולם במקצה הגב הזה. בחתירה לוכטה רק הגדיל את הפער, ופלפס ירד למקום הרביעי. אותה כבדות שאפיינה את פלפס בבוקר, התגלתה כמציאות בערב.
זה רק חבל שאנחנו עוסקים כעת בלהספיד את פלפס. גם כי אסור לעשות זאת (תהיו בטוחים שהוא ירצה להשיב מלחמה, וגם הערב הוא נלחם כמו אריה ולא נראה כמו מישהו שמוכן לוותר), וגם כי עדיף להתמקד בלוכטה ובאלו שניצחו את פלפס בקרב על המקום השני והשלישי (על היפני בן ה-17, שסיים שלישי, קוסוקה הגינו, עוד נשמע המון בעתיד). איך אפשר להתמקד במפסיד, כשצופים ביציאות התת מימיות של לוכטה אחרי כל יציאה מהקיר.
זה מאוד קשה מכיוון שאין אויר והגוף נכנס ל"חוב חמצן" כשזקוקים לחמצן ואי אפשר לנשום. ההתמודדות של לוכטה והאיכויות שלו, הן הסיפור כאן. ביום שבו שחיינית סינית בת 16, שיוון יה, שוחה ב-100 חתירה שלה בגמר ה-400 מעורב רק שתי מאיות פחות מפלפס ב-100 חתירה שלו ב-400 מעורב, מומלץ להתמקד בגיבורי ההווה ולא בגיבורי העבר. מיד נגיע אליה ואל שאר גיבורי ההווה הלא פחות מרתקים.
גאווה ישראלית
גם במקרה של גל נבו, גיבור היום הראשון של השחייה הישראלית, מומלץ להתמקד בחלק המלא של הכוס ולא בריק. אלו שמתאכזבים ממה שהיה חסר לו בדרך לגמר, לא מבינים את גודל ההישג וכמה צריך למחוא לו כפיים. רק כדי להמחיש לאלו שלא מבינים מהי הגישה הנכונה: נבו מדורג במקצה הזה במקום ה-23 בעולם, וסיים עשירי. שלישי מבין האירופיים.
כרגיל, נבו סיפק את מה שדורשים: הוא הוציא מעצמו את המיטב ברגע האמת. הוא אמנם היה רחוק משיאו האישי, אבל זה שיא שנקבע בעידן החליפות וקשה להתייחס אליו. צריך לזכור שבבוקר קשה יותר להגיע לשיא היכולת, מאחר והגוף מגיע לשיא פיזי רק באמצע היום. נבו הוציא מעצמו את ה-100 אחוז, ואולי ב-200 מעורב זה יספיק לו לחצי גמר.
גם במקרה של עמית עברי, ששחתה ב-100 פרפר 58.78, מה שנתן לה את המקום ה 18 אחרי מקצי המוקדמות, צריך לזכור שהרבה שחייינות במקצה שלה שחו פחות טוב מהשיא האישי שלהן. שיאה האישי עומד על 58.21 (מה שהיה נותן לה חצי גמר), אבל אנחנו עוד נראה אותה שוב ב-200 מעורב אישי.
אמרי גניאל, ששחה 100 חזה ועשה 1:02.07, היה קרוב בשנייה לשיאו האישי. הוא לא הגיע לחצי הגמר, אבל גם היה חולה מספר פעמים בזמן ההכנה לתחרות ויש לכך השפעה ישירה. גניאל שחיין צעיר שלו זו התחרות הראשונה בסדר גודל כזה, ולהערכתי זו תחרות חשובה מאוד עבורו לקבל ניסיון ולראות קצת את השחיינים הטובים בעולם. אין גם מה להתאכזב ממנו.
גאווה סינית 1
אם הקרב בין פלפס ללוכטה ב-400 מעורב הבטיח וקיים, מה נגיד על ה-400 חתירה, שהיה מעניין עוד יותר? שם היה קרב לאורך כל המשחה, לעומת הבריחה של לוכטה. אלוף העולם הדרום קוריאני פארק טיי-הוואן נפסל אחרי המוקדמות בגלל זינוק מוקדם, מאמניו ערערו וזכו. התוצאה: קרב אדיר בינו לבין הסיני המוכשר והמנצח - סון יאנג, בגמר שאפילו פול בידרמן הגרמני, אלוף אולימפי ושיאן עולם (בעידן החליפות), לא העפיל אליו.
הסיני יאנג עשה את הזמן הטוב ביותר במוקדמות במשחה אדיר, עם סיום חזק מאוד, מה שהעיד כבר אז על כושר בלתי רגיל. הוא שחה במסלול 4 והקוריאני במסלול 6, ולאורך 300 מטרים הקוריאני הצליח לשמור על הסיני שלא יברח לו. ב-100 מטר האחרונים יאנג פתח מבערים ופשוט עשה לאלוף העולם בית ספר. אני התרשמתי מאוד מהמהירות של הפנומן הסיני. זה היה נראה כאילו לא נגמר לו הכוח. אפילו אחרי המשחה הקשה מאוד, הוא התיישב על המסלול והרים ידיים בתנועת ניצחון, ולא נראה היה שהוא אפילו מתנשף. הוא הגיע רק 7 מאיות משיא העולם בעידן החליפות, וקבע שיא אולימפי חדש 3:40.14. כביר.
גאווה סינית 2
מי שעדיין מתעקש להתעסק בפלפס, קיבל אולי את היורשת שלו בגמר ה-400 מעורב לנשים. שיוון יה, הסינית בת ה-16, שברה שיא עולם, במשחה שבו גם מדליסטית הזהב מבייגי'נג, סטפני רייס, נותרה מחוץ לפודיום. ה-400 מעורב לנשים התגלה כלא פחות מעניין משיא הערב, על הנייר, ה-400 מעורב גברים.
הפייבוריטית היתה אליזבת בייזל, (שמתאמנת עם לוכטה בפלורידה). היא פתחה ממש לאט, היא גם לא חזקה בפרפר, היתה אחרונה בסגנון הגב, ונראה כאילו לא הולך לה. ואז בסגנון החזה היא צמצמה הכל, ואפילו פתחה פער על שאר המתחרות בלפחות מטר. יה שמרה שבייזל שלא תפתח פער גדול מידי, ואז בסגנון החתירה הסינית נתנה את הופעת חייה. מפער של מטר כבר בבריכה הראשונה של החתירה, היא צמצמה במהירות על בייזל המובילה ופתחה פער שהיה בסוף קרוב לשני מטר. מה יכול להיות יותר מדהים? היא שחתה את החתירה מהר יותר מכל אישה בתבל, ולכן גם עשתה שיא עולם עצום בשנייה וקצת מעידן החליפות.
מהפך אוסטרלי
גם הגמר ל-4X100 מטר חופשי היה נפלא, עם הניצחון של אוסטרליה והשיא האולימפי 3:33.15 שנקבע שם (הולנד שניה, ארה"ב שלישית). קיבלנו גם קרב מותח וגם משחה איכותי. ארה"ב הובילה לאורך כל הדרך, אוסטרליה במקום שני והולנד עם כל השאר. בבריכה האחרונה הולנד סיפקה משחה מהיר מאוד ונתנה לנבחרת שלה את מדליית הכסף.
אפילו פיטר ואן דהוגנבן שיבח את השחיינית האחרונה של הנבחרת שלו, שעשתה משחה נפלא. לרגע אף הנבחרת הבריטית הייתה קרובה לשלישיה הראשונה. הן שמעו את העידוד הרב, אך זה לא הספיק להן ובחילוף האחרון השאירו אותן מאחור. מה עוד צריך יותר מזה ביום הראשון. לי זה רק עשה תיאבון לקראת ההמשך.
