אפשר לקנות ווינריות?

כשמועדון שרגיל למנות שחקני עבר לתפקידי מפתח מביא יריב מר כמו מתיאס זאמר לעמדת המנהל הספורטיבי, זו ללא ספק מהפכה. זו כמיהה לשינוי אחרי פיאסקו. השאלה האם בבאיירן מינכן למדו את הפרטים המלאים והאם הם זוכרים מה קרה להם עם קלינסמן

  • מתיאס זאמר
מיכאל יוכין

לפני 10 שנים בדיוק מצאה באיירן מינכן נחמה בצרותיה של לברקוזן. האימפריה הבווארית עצמה בדיוק איבדה אליפות אחרי שלושה תארים רצופים, וסיימה רק במקום השלישי, אבל לפחות היריבה השאפתנית יצאה לוזרית גדולה אפילו יותר. הקבוצה של קלאוס טופמולר היתה הלהיט של אירופה בעונת 2001/02. היא הובילה את הבונדסליגה לאורך רוב שלבי העונה, וחוללה סנסציה אחרי סנסציה באירופה בדרכה לגמר ליגת האלופות.

זה נגמר בדמעות, עם סגנות בכל שלושה התארים. הפסדים לברמן ולנירנברג על קו הסיום מנעו מלברקוזן אליפות ראשונה היסטורית. ריאל מדריד ניצחה אותה בגמר הצ'מפיונס-ליג, במהלכו הציל איקר קסיאס מספר כדורים מטורפים, ואם זה לא מספיק, הרי שגם בגמר הגביע הגרמני נכנעה החבורה של טופמולר 4:2 לשאלקה. הכינוי "נברקוזן", שהודבק לקבוצה הסימפטית כאשר שמטה אליפות בטוחה לחלוטין לטובת באיירן שנתיים קודם לכן, נראה כעת כמו קללה. כוכביה הגרמנים של לברקוזן, ובראשם מיכאל באלאק, המשיכו גם לסגנות בגביע העולם.

עוד בוואלה! NEWS

כל הדרך למדליה היסטורית באולימפיאדה: האימון של חנה מיננקו

לכתבה המלאה
קבוצה ענקית, אבל תארים אין. מיכאל באלאק בגמר ליגת האלופות שבו הפסידה לברקוזן (צילום: רויטרס)

נבר-באיירן?

עשור חלף, ולפתע באיירן מרגישה על בשרה מה זה להיות נברקוזן. העונה האחרונה הבטיחה המון, עם גמר ליגת האלופות באיצטדיון הביתי ופתיחה חלומית לבונדסליגה במהלכה ספגו הבווארים שער אחד בלבד בתשעה המשחקים הראשונים. זה נגמר עם פיאסקו וסגנות בכל החזיתות. ההפסד לצ'לסי בפנדלים, במיוחד לאור מהלך המשחק בגמר באליאץ ארנה, הדגיש יותר מכל את התחושה הצורמת – באיירן הפכה ללוזרית. לראשונה מאז 1996, סיים המועדון הגדול בגרמניה שתי עונות רצופות ללא תואר. דורטמונד, עם תקציב נמוך הרבה יותר, ניצחה אותה חמש פעמים ברציפות בשנתיים אלה. הנשיא אולי הנס המשיך לטעון לעליונותה של באיירן במשך על העונה: "דורטמונד רעבה, אבל אין לה שחקנים ברמה הבינלאומית". אחרי ההפסד במשחק העונה בליגה והתבוסה המוחצת בגמר הגביע, הוא נאלץ לסתום את הפה, בעוד סגן הנשיא קרל-היינץ רומניגה משלים בצער: "אנחנו צריכים להודות בעובדה כי נכון לעכשיו דורטמונד היא הקבוצה הטובה בגרמניה".

את העובדה הזו נחושים בבאיירן לשנות, ועונה שלישית ברציפות ללא אליפות לא מתקבלת על הדעת אפילו בסיוטים הגדולים ביותר של מנהליה ואוהדיה. על אף ביקורת נוקבת בתקשורת על חלק מההחלטות של המאמן יופ היינקס, בחרו ראשי המועדון לשמור לו אמונים, בין היתר בשל יחסי הידידות הקרובים שלו עם הנס. לתפקיד השעיר לעזאזל נבחר המנהל הספורטיבי כריסטיאן נרלינגר, אשר הודח בסיום העונה. ההודעה על כך פורסמה רק בתום יורו 2012, ושם המחליף הרעיד את האדמה. מתיאס זאמר בצד הבווארי? איש לא יכול היה להעלות דבר כזה על הדעת עד לפני מספר שבועות.

כדי להבין את גודל הסנסציה יש להעמיק בגישתה של באיירן. המועדון קידם מאז ומתמיד שחקני בית לעמדות מפתח. פרנץ בקנבאואר היה ונותר האיש החזק במועדון, רומניגה משפיע על הכל והנס היה המוציא העיקרי לפועל בהיותו מנכ"ל במשך שלושה עשורים. הוא מונה לתפקיד מיד אחרי שפציעה קשה בברך אילצה אותו לפרוש מכדורגל ב-1979, בגיל 27 בלבד. כאשר קודם הנס לעמדת הנשיא ב-2009, היה ברור כי ימונה לתפקידו שחקן עבר ביתי, וכך אכן נעשה עם נרלינגר, קשר שגדל בבאיירן מגיל 13 ועשה את רוב הקריירה במועדון. בעיני התקשורת, הוא נתפס כחניכו של הנס ועושה דברו. בפועל, גילתה באיירן חולשה לא מבוטלת בשוק ההעברות ולא הצליחה לסגור עסקאות חשובות. לפני שנה הוגדר ארטורו וידאל, המנוע הצ'יליאני של לברקוזן, כיעד מרכזי לקיץ, אך הוא העדיף לעבור ליובנטוס. פאביו קונטראו, מבוקש חשוב נוסף, עשה את דרכו לריאל מדריד. במהלך העונה החולפת ציפתה לנרלינגר מכה קשה נוספת, כאשר מרקו רויס, הסופר-סטאר הצעיר של מנשנגלדבאך, שב הביתה לדורטמונד ולא התפתה להבטחות הגדולות של הבווארים. לעומת זאת, ספגה באיירן ביקורת על רכש כושל, כמו המגן הברזילאי ראפיניה שלא הסתגל לשיטה של היינקס, לא בהרכח באשמתו.

שחקני בית תמיד קודמו לתפקידים ניהוליים במועדון. איך קרה שדווקא הוא הגיע לעמדת המפתח הזו? זאמר מוצג בבאיירן (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

מחוץ לשלישיה הקדושה

קשה לדעת עד כמה גדול חלקו של נרלינגר בפספוסים אלה, אבל שתיקתו אחרי ההפסדים בשלהי העונה לא עברה בשקט. מאמירות מרומזות של רומניגה והנס על חילוקי דעות עם המנהל הספורטיבי לגבי הדרך הנכונה לפיתוח המועדון, מתקבל הרושם כי נרלינגר טען בשיחות סגורות כי ניתן להגדיר את העונה החולפת כמוצלחת יחסית. באיירן היתה במרחק של פנדל מוחמץ מזכייה בליגת האלופות. מבחינת השלישייה הקדושה, גישה זו אחרי שנתיים שחונות לא מתקבלת על הדעת. לכן הוחלט על מהפך של 180 מעלות, תוך הנחתת איש מקצוע שמעולם לא היה קשור לבאיירן ולא מחויב כלל להנס או לבקנבאואר. המינוי מהווה אינדיקציה לחוסר שביעות רצון קיצוני מהנעשה במועדון, לכמיהה לשינוי תודעתי מוחלט, לשאיפה להחלפת סדרי עולם. ניסיון העבר, כמו במקרה של מינוי יורגן קלינסמן למאמן ב-2008, מגלה כי הרפתקאות מסוג זה מסוכנות ביותר במועדון עמוס האגו בכל הדרגים, המכונה פ.צ הוליווד.

בבאיירן מנסים, בהצלחה מסחררת, לשווק בימים אלה את זאמר כווינר האולטימטיבי. המסר פשוט: נרלינגר היה לוזר, וכעת הבאנו את המנהיג החזק ביותר שאפשר לבקש. הגרמנים זוכרים היטב את זאמר כמנהיג הבלתי מעורער של הנבחרת שזכתה בתואר האחרון שלה עד כה, ביורו 96. הבלם, שהיה אז בשיא הקריירה, אחרי שתי אליפויות רצופות עם דורטמונד, נבחר לשחקן המצטיין של הטורניר עם הופעות סנסציוניות. אחרי כל הפסד של יואכים לב בטורניר גדול, מתגעגעת כל גרמניה לרוח הלחימה והווינריות של זאמר, אשר הצעיד חבורה מוכשרת פחות, עם מאמן אפור בדמותו של ברטי פוגטס, למדליות זהב.

התשובה פשוטה: נרלינגר היה לוזר, הוא לקח קבוצות ונבחרות הרבה פחות מוכשרות וזכה איתן בתארים. זאמר בימים הגדולים בדורטמונד (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

"עוצמה, כריזמה ונוכחות"

לזכותו של זאמר עומדת עבודתו כמנהל הטכני של ההתאחדות הגרמנית בשש השנים האחרונות, במהלכה השקיע בבניית נבחרות הנוער והנבחרות הצעירות. בבאיירן לא מהססים להזכיר את העונה ההיא ב-2002, כאשר דורטמונד, עם זאמר כמאמן, עקפה את לברקוזן במחזור הלפני-האחרון וגנבה את צלחת האליפות. זוהי הווינריות שכה חסרה לבווארים. "זאמר מושלם למועדון שלנו, הוא יכניס בו חיים חדשים. בשנתיים האחרונות היו חסרות לנו אנרגיות חיוביות, וזאמר יביא אותן" הצהיר בקנבאואר. סטפן אפנברג שיבח את מינוי חברו: "אנשים כמוהו אפשר לספור על אצבעות יד אחת. הוא מביא עוצמה, כריזמה ונוכחות. לבאיירן תהיה תדמית אחרת לחלוטין איתו". זאמר סיפק את הסחורה כבר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו. "אנחנו חייבים להחזיר את התארים אלינו, ולא יהיו תירוצים", הצהיר, וגם תהה מדוע מקבלים שחקני הנבחרת שלושה שבועות חופשה. "זה הרבה יותר מדי", ציין. העיתונאים המקורבים למועדון התמוגגו – הנה הגישה שהם מצפים לה.

נכון לעכשיו, איש בתקשורת הגרמנית לא מעז לבקר את המינוי של זאמר. יש קונצנזוס מוחלט סביבו, כאילו מכונת יחסי הציבור של המועדון כפתה את דעתה על כולם. הרושם הזה עלול להיות מטעה. ראשית, בכיר חדש על הספסל לא משיג תוצאות על המגרש, כפי שסיכם נהדר מאמן פרנקפורט ארמין פה: "אני לא מבין את כל ההמולה, כאילו מינוי מנהל ספורטיבי הופך את באיירן לקבוצה הטובה בתבל". שנית, קשה ביותר להאמין שאדם דעתן כמו זאמר, שלא מכיר את המערכת מבפנים, יימנע מחילוקי דעות עם השלישייה שמעליו ויעבוד בהרמוניה עם היינקס. עתידו של המאמן עצמו לא ברור לאור דיווחים על ניסיונות להביא לאליאנץ ארנה את פפ גווארדיולה ב-2013. במהלך עבודתו בהתאחדות, הסתכסך זאמר פעמים רבות עם לב, והיחסים בין השניים קרירים במקרה הטוב. שלישית – וזו אולי הנקודה החשובה מכולן - מעבר לסגולותיו הברורות של זאמר, הרקורד שלו רחוק מאוד משלמות.

"אני לא מבין את כל ההמולה, כאילו מינוי מנהל ספורטיבי הופך את באיירן לקבוצה הטובה בתבל". ארמין פה פותח פה (צילום: רויטרס)

הצלחה מעורבת כמאמן

זאמר לא תמיד מסתגל בקלות למקומות חדשים. למשל, אחרי שחתם באינטר ב-1992, הוא לא עשה מאמץ מינימאלי להתאקלם לליגה החדשה, וברח חזרה לגרמניה כעבור מספר חודשים. כמאמן דורטמונד, פרט לאליפות לפני עשור, הוא רשם בעיקר כישלונות והסתכסך עם מספר שחקנים בכירים, כאשר גם ההפסד 3:2 בגמר גביע אופ"א לפיינורד רשום על שמו. ב-2004 עזב זאמר לטובת שטוטגרט וחתם על חוזה לשלוש שנים, כיורשו של פליקס מגאת שבנה סגל נהדר ונטש לבאיירן. העונה החלה אז ברגל ימין, עם שמונה משחקים ללא הפסד, ובמשך רוב החודשים דורגה שטוטגרט במקום השלישי לפחות, בדרכה הבטוחה לליגת האלופות. אלא שאז באה הקריסה – בשישה המחזורים האחרונים צברה הקבוצה ארבע נקודות בלבד, והפסד ביתי לבאיירן במחזור הנעילה דרדר אותה למקום החמישי. האווירה בחדר ההלבשה היתה אז איומה, וזאמר העדיף להתפטר ולסיים את הקריירה כמאמן לאלתר. האם הוא הווינר הגדול בגרמניה? בואו לא ניסחף.

בינתיים, כל שחקני הרכש שהגיעו עד כה – הבלם הברזילאי דאנטה ממנשנגלדבאך, הכוכב השווייצרי ג'רדאן שאקירי מבאזל, החלוץ הפרואני הוותיק קלאודיו פיסארו שחוזר לקדנציה שניה במועדון, והסקורר הקרואטי מאריו מאנדז'וקיץ' שנרכש מוולפסבורג – הגיעו עוד לפני מינויו של זאמר. אז עם כל הכבוד לתגובות הנהלבות, כדאי להמתין עם המחמאות לבוס החדש. רק בתום שנה לעבודתו נוכל לדבר על מסקנות ראשוניות וחלקיות אודות המהפך הניהולי הדרמטי במינכן. מנהלים, בניגוד למאמנים, נהוג לשפוט בטווח הארוך.

רובן: "אני חוזר עם מוטיבציה מיוחדת"

לוק דה יונג הצטרף למנשנגלאדבך: "אני מאושר"

כדורגל גרמני בוואלה! ספורט

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully