אחת התמונות הזכורות ביותר מהטורניר האולימפי בכדורסל בברצלונה הייתה כבר במשחק הפתיחה. צ'רלס בארקלי, שחקן שלא התחשב ביריב שלו מעולם, הסתובב והכניס מרפק לחזהו של הרלאנדר קוימברה, כדורסלן אנגולי מסכן שניסה לעמוד בדרכו. "זאת תמונה שחקוקה לי בזיכרון", אמר שחקן נבחרת ניגריה אדה דגונדורו אחרי שנבחרתו הבטיחה את מקומה בטורניר האולימפי 2012. "20 שנה מאז אני חולם לבוא ולהציל משהו מהכבוד האפריקאי, ועכשיו אני אולימפי".
ההעפלה של נבחרת ניגריה למשחקים האולימפיים אחרי הטורניר הקדם אולימפי בוונצואלה הייתה הפתעה גדולה. הניגרים עלו בפעם הראשונה לטורניר, אחרי הופעה מכובדת באליפות העולם ב-2006, והדיחו בדרך את יוון החזקה וניצחו גם את ליטא. עד היום הישג השיא האפריקאי בטורניר היה המקום העשירי (אנגולה 1992), אבל מי שמקשיב לרוח הדברים של דגונדורו בנוגע לבארקלי מבין שהפעם יש סיכוי לא רע שזה יהיה שונה. הפעם הגישה הולכת להיות אחרת. "אנחנו לא הולכים להיות כמו כל הנבחרות האפריקאיות האחרות שנסעו לאולימפיאדה. ניגריה נוסעת ללונדון כדי לעמוד על הפודיום", מבטיח הפורוורד דרק אובאסוהן. החוצפה החיובית של ניגריה חלחלה גם אליו.
יותר אמריקאים מניגרים
עד שנות ה-90 לא ידעה ניגריה, שהוציאה מתוכה את האקים אולאג'ואן שמעולם לא שיחק במדיה, הצלחות אפילו ברמה המקומית. השינוי החל להגיע עם הפריחה של אולאג'ואן שהובילה לעניין גדול יותר בכדורסל במדינה. למרות ההצלחות שהגיעו וההעפלה לאליפות העולם ב-1998, עדיין ניגריה לא הייתה שם דבר בעולם. השינוי הגיע בתחילת שנות ה-2000 כשיותר שחקנים ניגרים התגלו בגילאים הצעירים, ויצאו לשחק בתיכונים ובמכללות בארצות הברית.
"כבר באליפות אפריקה שקדמה למשחקים האולימפיים באתונה התחילו לקרוא לנבחרת בשם 'האמריקאים'", מספר העיתונאי הניגרי ג'יימס דומינורו, שנסע עם הנבחרת לוונצואלה כשליח הטלוויזיה הניגרית, "בתחילה היו טענות על זה שהשחקנים הללו הם לא בדיוק חלק מהמדינה, אבל כשההצלחות הגיעו והעלייה לאליפות העולם ב-2006 התרחשה, שם כמעט הנבחרת ניצחה את גרמניה, כולם שתקו ונתנו לשחקנים להראות מה הם יודעים".
בנבחרת ששיחקה בוונצואלה ותשחק גם בלונדון נמצאים רק שני שחקנים שנולדו וחונכו בניגריה, ושלושה שחקנים נוספים נולדו בניגריה אבל עברו לארצות הברית בגיל צעיר. שבעה שחקנים בסגל הם אמריקאים לכל דבר, ממוצא ניגרי כמובן, אבל רואים את זה כדבר טבעי לייצג את אפריקה. "כשפנו אליי הקיץ לייצג את ניגריה במשחקים האולימפיים זה ריגש אותי מאוד", סיפר אל פארוק אמינו, שחקנה של ניו אורלינס הורנטס שייצג את נבחרת ארצות הברית עד גיל 19. "ההורים שלי נולדו שם, ותמיד החשבתי את עצמי אמריקאי-ניגרי, אז המעבר היה טבעי".
השחקנים הניגרים עצמם, אלה שגדלו במדינה האפריקאית וספגו את יסודות הכדורסל שם, לא רואים פגיעה במעמדם בכך שהאמריקאים תופסים את מקומם. "ההצלחה של הנבחרת היא הצלחה של כל הכדורסל הניגרי, לא משנה מי משחק שם", אמר הסנטר בנג'מין אזה בשנת 2010 אחרי שנופה מהסגל. "אם הנבחרת הניגרית תצליח, הכדורסל הניגרי ירים את עצמו לגבהים חדשים, ואז גם הליגה המקומית והשחקנים ילידי ניגריה יוכלו לעשות את קפיצת המדרגה".
האנדרדוג המושלם? הצחקתם אותם
את הטורניר הקדם אולימפי פתחה ניגריה עם אכזבה גדולה. הנבחרת הפסידה לונצואלה המארחת, וידעה שאם היא לא תנצח במשחק השני את ליטא, היא תודח מוקדם ולא תעלה לרבע הגמר. "ידענו שאנחנו הנבחרת הכי טובה בבית הזה", סיפר הסנטר וכוכב הנבחרת אייק דיוגו, "אבל גם ידענו במקביל שעשינו לעצמנו בהפסד את החיים הרבה יותר קשים. המאמן שלנו (איו באקרה, א.ש) אסף אותנו ואמר, 'מצפים ממכם להרבה, אבל הנבחרת ממול לא בדיוק סופרת אתכם. בואו תוכיחו שאתם באמת טובים'".
הנבחרת הניגרית היא לא קוריוז נחמד. מדובר באמת בסגל שחקנים מצוין. מלבד אמינו, הסגל כולל את דיוגו, בחירה 9 בדראפט 2005, אולומודי אוייג'יי הוותיק ששיחק ב-NBA ומספר שחקנים מוכשרים באירופה ביניהם אלאדה אמינו, אלוף צרפת עם שאלון, דרק אובאסוהן מחובנטוד בדאלונה, קוקו ארצ'יבונג מגיסן ושני אקסים ישראלים, טוני סקין, שנחשב לאחד ממנהיגי הנבחרת, ואקינה אביקווה ששיחק באשקלון ועפולה.
"כשמסתכלים על הסגל שלנו, והסגל של נבחרות אחרות בבית שלנו, אז אי אפשר לומר שאנחנו לא חזק בתמונת רבע הגמר לפחות", מסביר העיתונאי דומינורו. "כמובן שארצות הברית היא בראש הבית, אבל טוניסיה שניצחה אותנו באליפות אפריקה פחות טובה מאיתנו, את ליטא ניצחנו בטורניר וצרפת וארגנטינה הן נבחרות טובות אבל לא כאלה שאי אפשר לנצח. ההבדל העיקרי ביניהן לבינינו הוא הכוכב NBA שחסר לניגריה, אבל זה עניין של זמן עד שיצמח כזה".
אחרי הטורניר הקדם אולימפי גם הנבחרות היריבות נותנות את הכבוד לניגרים. "זאת לא נבחרת שאנחנו שמחים לקבל", הודה מאמן נבחרת צרפת וינסנט קולה. "הם מאוד אתלטיים, עם ניסיון גדול מאוד למרות שלא היו במעמדים האלו לפני כן. כמובן שהם פחות טובים מהרוסים, אבל מדובר ביריבה קשה מאוד שתעשה צרות לכל הנבחרות".
הפריחה, דווקא לאור כישלון הכדורגל
אחת הנקודות המעניינות בהצלחה של הכדורסל הניגרי הוא החשיפה שלה זוכה הנבחרת, שלפי דומינורו, "תהיה נקודת השיא של הספורט הניגרי באולימפיאדה הקרובה". כשמנסים להבין כיצד פתאום הכדורסל תפס משקל כבד במדינה, רואים במקביל את הכישלונות של הנבחרת המקבילה מהכדורגל. "אמנם עדיין יותר אנשים אוהבים כדורגל בניגריה, אבל הכישלונות של הנבחרת מאז 2002 לא מוסיפים פה יותר מדי".
הניגרים אמנם מובילים את הבית במוקדמות מונדיאל 2014, אבל לא הרשימו עד כה. בתחילת השנה הנבחרת לא הופיעה באליפות אפריקה אחרי שנים רבות בגלל כישלון במוקדמות, ולמרות שהשתתפו בשניים מתוך שלושת המונדיאלים האחרונים, היא סיימה בהם במקום האחרון המאכזב. "ההרגשה היא שמשהו לא טוב עובר על נבחרת הכדורגל. יש שם הרבה כוכבים, אבל גם הרבה סכסוכים, יותר מדי אנשים מתערבים וזה לא מצליח", מסביר דומינורו.
מי שנצפה במשחק האחרון של הנבחרת הוא הפורוורד אג'יקה אוגבויה, שהסביר את ההבדלים בין הנבחרות: "יש תחושה מאוד גדולה של שובע בתוך הכדורגל שכבר ידע הצלחות גדולות בעבר. העובדה שיש הרבה כוכבים שמגיעים וכבר היו הצלחות ויש לחץ יוצר מצב שמשתק את השחקנים בחלק מהמשחקים. בכדורסל אנחנו כל הזמן מנסים להשיג עוד ועוד, אנחנו ממש רחוקים מהשיא שאנחנו יכולים להגיע אליו, וכולם בעד המטרה. לדעתי זה מקור ההבדל".
ובכל זאת, מתרגשים מהדרים טים
כאמור הניגרים לא מגיעים בתור קישוט למשחקים האולימפיים ומתכוונים להגיע לפחות לרבע הגמר, הישג שיא לנבחרת אפריקאית. הנבחרות היחידות שייצגו את אפריקה עד היום בטורניר הכדורסל היו מצרים, סנגל, מרוקו ואנגולה, ואליהן יצטרפו השנה ניגריה וטוניסיה. "מהרגע הראשון באליפות כולם ידעו שהנבחרת הניגרית הגיעה", הבטיח הגארד דגונדורו.
אלא שרגע השיא של הנבחרת הניגרית, בדיוק כמו של אותה נבחרת אנגולה ב-1992, שהספיקה מאז להשתתף בכל אחד מהטורנירים האולימפיים, יהיה המשחק מול נבחרת ארצות הברית ב-2 באוגוסט. עד היום האמריקאים פגשו שבע פעמים נבחרות מאפריקה וניצחו בממוצע ב-58 הפרש, כשבשלושת המפגשים האחרונים אנגולה מצליחה להגביל אותם ל-30 הפרש בממוצע "בלבד".
"כמובן שזה יהיה כבוד גדול לשחק מול נבחרת עם כל כך הרבה כוכבים", אמר דגונדורו, "אבל אנחנו לא נבחרת אנגולה של 1992. נבחרת ניגריה היא נבחרת עם כבוד שהוכיחה את זה בוונצואלה. אנחנו נבוא ונעשה את הכי טוב שאנחנו יכולים כשהמטרה הגדולה שלנו היא לפגוש את ארצות הברית פעם אחת בשלב הבתים, ופעם נוספת בשלב הנוק אאוט, לא פחות מזה".
אז אמנם לארצות הברית, כמו רוב הנבחרות שישתתפו בטורניר, הם לא יוכלו להעניק משחק צמוד, אבל מי שחושב שניגריה היא עוד נבחרת שאוהבת לדבר הרבה, כדאי לשמוע את אימה יודוקה, שחקן NBA שלא מצא את עצמו הקיץ בסגל הנבחרת הניגרית, אבל היה איתם באליפות העולם ב-2006. "הניגרים בפרט והאפריקאים בכלל אוהבים שלא סופרים אותם", הוא אמר אחרי הניצחון של נבחרתו על יוון, "ככה היה באליפות העולם. סרביה דיברה הרבה על התחרות שיש לה עם צרפת וארגנטינה בבית, והפסידה לנו על המשחק הראשון. אני מציע לכולם לקחת את ניגריה ברצינות רבה".
