מועדון הלבבות השבורים

בשבועות האחרונים נפוצו דיווחים על פרישתו הקרובה של דארן פלטשר. הקשר הסקוטי המחונן של מנצ'סטר יונייטד, אחד השחקנים האהובים והשקטים במועדון, לא שיחק מאז נובמבר 2011 בגלל דלקת במעי הגס, וכעת רבים הסיכויים שייאלץ לתלות סופית את הנעליים בגיל 28. לא מדובר בשמועות בלבד – גם אלכס פרגוסון אישר שהשחקן על פרשת דרכים כשאמר: "גם אם פלטשר לא יחזור לשחק, מובטח לו תפקיד במועדון".

פלטשר לא יהיה הכוכב הראשון שייפרד מהמגרשים לפני שחגג 30, והיו גדולים ממנו שנטשו את הכדורגל מסיבות רפואיות שונות הרבה לפני המתוכנן. להלן רשימה חלקית.

פרישתו של טוסטאו בגיל 26 היא אחת הטרגדיות הגדולות ביותר בתולדות הכדורגל העולמי. לו היה ממשיך לשחק, סביר להניח שהיה נכלל ברשימת הגדולים ביותר אי פעם, ולמען האמת הוא ראוי להיות שם גם כך. הכוכב הזוהר בתולדות קרוזיירו היה נמוך, עם ממדי גוף צנועים, אך חוכמת המשחק שלו לא ידעה מתחרים. אביו, מאמן קבוצת אמריקה מיניירו, לא הפסיק ללמד את בנו הקטן: "משחק ערמומי וחכם תמיד גובר על כוח פיזי". טוסטאו הפנים את השיעור, וכבר בגיל 15 שיחק בהרכב הראשון של קבוצתו. בגיל 16 הוא כבש צמד מול נבחרת ברזיל הבוגרת, שקיימה אימון מול חבורת נערים, והדבר גרם לסנסציה עצומה. קרוזיירו מיהרה להחתים את הפלא, וטוסטאו הפך למבקיע המצטיין שלה בכל הזמנים, עם 249 כיבושים ב-378 משחקים. לא רע בשביל חלוץ שהעדיף לשחק בעמדה נסוגה רחוק מהשער והסביר: "אני נכנס לרחבה רק כאשר יש הזדמנות אמיתית להבקיע".

בגיל 19 נסע טוסטאו למונדיאל הראשון באנגליה, כעבור ארבע שנים הוא היה בין האדריכלים של אחת הנבחרות המפוארות בהיסטוריה, במונדיאל המרשים ביותר במכסיקו-70'. שיתוף הפעולה שלו עם פלה היה פנומנלי. כבר כאשר פגשה קרוזיירו את סנטוס בגביע ליברטדורס ב-1968, אמר פלה לטוסטאו שהוא מעדיף לשחק איתו מאשר נגדו. כאשר הם איחדו את הכוחות במדי סלסאו, איש לא יכול היה לעמוד בדרכם. "אי אפשר לבקש שותף טוב יותר מאשר טוסטאו" אמר אז פלה. מאז הוא שכח לכלול אותו, את ז'רסון ואת ז'אירזיניו ברשימת 125 הכדורגלנים הגדולים בעולם שפורסמה מטעמו, אבל זה כבר עניין אחר.

גאון מסוגו של טוסטאו, שהתעקש לחפש את המסירות היפות ביותר ולבצע את ההטעיות מבלי להסתכל כלל על הכדור, הוא תופעה נדירה ביותר. במאי הסרט אודותיו מספר: "הוא היה אמן משחק ללא כדור. תמיד פנוי למסירה, תמיד מצליח לברוח מכולם. כל הבלמים נגדם שיחק נפלו תשושים מהרגליים אחרי 90 דקות. הוא התיש אותם רק בזכות החוכמה שלו". לרוע מזלו, במהלך המפגש עם קורינתיאנס בגביע ברזיל ב-1968, פגע כדור חזק שהרחיק הבלם דיטאו בעינו השמאלית של טוסטאו וגרם לפגיעה חמורה ברשתית. עד למונדיאל-70 עבר הכוכב שני ניתוחים מורכבים, אבל המצב השתפר באופן חלקי בלבד. ב-1973, כאשר בעיות הראייה לא אפשרו לו עוד לשחק ברמה הנאותה, העדיף החלוץ לפרוש ופנה ללימודי רפואה.

חובבי הכדורגל האנגלי זוכרים ללא ספק את הכוכבים הקשוחים של לידס בעידן דון רווי בשנות ה-70', במיוחד בילי ברמנר ונורמן האנטר. הם גרמו לסיוטי לילה לשחקנים רבים שפגשו אותו. שמו של המגן השמאלי הסקוטי, פרנק גריי, מוכר הרבה פחות, אבל הוא אחראי לתיקול הטרגי ביותר בתולדות לידס. בגמר גביע האלופות מול באיירן מינכן ב-1975 נכנס גריי בברכו של אולי הנס בן ה-23. כעבור ארבע שנים, בגיל 27, אחרי מאמצים הירואיים להתגבר על הפציעה, נאלץ הנס להודיע על פרישה. זו היתה אבדה כבירה, כי עד 1975 היה הנס אחד השחקנים הטובים ביותר בעולם. פרנץ בקנבאואר וגרד מולר היו אז הגיבורים המתוקשרים ביותר של באיירן מינכן ומערב גרמניה, אך תרומתו של הנס היתה משמעותית לא פחות. מאז נכנס בסערה להרכב הבווארים ב-1970, הוא היה פשוט בלתי ניתן לעצירה.

בשלוש עונות בין 1971 ל-1974, הפציץ הנס 48 שערי בונדסליגה וחילק 29 אסיסטים, על אף שתופקד לרוב במרכז המגרש. הוא היה הקשר האולטימטיבי – נייד באורח מדהים, תורם המון בהגנה, ובכל זאת מספיק ליטול חלק בכל ההתקפות, עם ראיית משחק משובחת ובעיטה אדירה. הוא היה שני רק לגונטר נצר בנצחון הגרמני הראשון על אדמת אנגליה, 1:3 בוומבלי ברבע-גמר יורו-72. הוא היה אחד השחקנים היציבים ביותר בנבחרת שהניפה את גביע העולם כעבור שנתיים. הוא כבש צמד ב-0:4 על אתלטיקו מדריד בגמר גביע האלופות החוזר ב-1974, שהביא את התואר הראשון לאימפריה הבווארית. ואז, בדקה ה-42, ב-28 במאי 1975 בפארק-דה-פרנס בפריז, הנסיקה הפנומנלית של הנס נעצרה.

לפני מונדיאל-58', ז'וסט פונטיין כלל לא היה אמור לפתוח בהרכב. הוא התאושש זה עתה מניתוח בברכו, וחזר אמנם למגרשים במצב רוח נהדר, אך המאמן האגדי אלבר באטו, שהדריך אותו הן בריימס והן בנבחרת, העדיף את רנה בליאר המנוסה על פניו. הגורל רצה אחרת. בליאר נפצע במשחק האימון האחרון, פונטיין קיבל את משבצת החלוץ המרכזי בטורניר בשבדיה, נהנה מיכולת שיא של ריימון קופה, וכבש 13 שערים בשישה משחקים. כך נקבע ההישג הפנומנלי שלא צפוי להישבר לעולם. פונטיין לא ניחן בשליטה יוצאת דופן בכדור, אך החוש השישי אפשר לו להיות במקום הנכון בזמן הנכון כדי לשים את הכדורים ברשת. מספרים כי הנעליים שלו יצאו מכלל שימוש לפני פתיחת גביע העולם, והוא נאלץ לקחת זוג מחברו. זה ממש לא הפריע לו. עם 30 שערים ב-21 משחקי נבחרת, וממוצע של כמעט שער למשחק בשש עונות בריימס קשה מאוד להתווכח.

פציעה של בליאר פתחה בפני פונטיין את הדרך לתהילה. פציעה שלו עצמו חיסלה את הקריירה מוקדם מהצפוי. במרץ 1960 שבר החלוץ המצוין את רגלו בשני מקומות במשחק מול סושו, ומעולם לא התאושש. נבחרת צרפת נותרה ללא שירותיו באליפות אירופה הראשונה שנערכה על אדמתה, ממנה נעדר גם קופה, אם כי קצת קשה להאשים דווקא את חסרונם בהפסד 5:4 ליוגוסלביה בחצי-הגמר. כעבור שנה וחצי, אחרי שנסיונות ההחלמה כשלו, הודיע פונטיין על פרישה בגיל 28.

בריאן קלאף הצבעוני נכנס להיסטוריה בעיקר כמנג'ר אדיר, שבנה את דרבי קאונטי והצעיד את נוטינגהאם פורסט לאליפות ולשתי זכיות סנסציוניות בגביע האלופות. עד יומו האחרון היה לו חשבון פתוח עם לידס, בה בילה 44 ימים. מעטים יותר זוכרים כי קלאף היה גם סקורר מדופלם, אם כי כישוריו מעולם לא נבחנו בליגה הבכירה. יליד צפון מזרח אנגליה, הוא בילה את רוב הקריירה במידלסברו, בה הבקיע 197 שערים ב-213 משחקים בשש שנים. במשך ארבע עונות רצופות הפציץ קלאף לפחות 40 פעמים – שיא שלא נשבר עד היום. לאחר מכן, אחרי שנואש מחבריו לקבוצה אותם האשים במכירת משחקים, עבר ליריבה האזורית סנדרלנד והרשית 63 שערי ליגה תוך עונה וחצי. בסך הכל, ממוצע של כמעט שער למשחק שומר אותו עד היום כמבקיע הפורה ביותר בתולדות הממלכה.

ההעפלה לליגה הבכירה היתה קרובה מתמיד בעונת 1962/63, כאשר סנדרלנד דהרה בפסגה וקלאף הפציץ 24 פעמים עד נובמבר. אלא שאז, בגיל 27, הוא קרע רצועות בברכו בהתנגשות לא מוצלחת עם שוער היריבה, והסיפור נגמר. כעבור שנתיים, אחרי שכל הניסיונות להתאושש כשלו, הוא הודיע על פרישה ופצח בקריירה בה הצליח אפילו יותר.

לפני מונדיאל-82, כל צפון אירלנד ציפתה רק לדבר אחד – הכללתו של ג'ורג' בסט בסגל. בסופו של דבר החליט המאמן בילי בינגהאם שהכוכב בן ה-36 לא כשיר, ובמקום אגדת אולד טראפורד בעבר הוא לקח לטורניר את שחקן העתיד של מנצ'סטר יונייטד. נורמן ווייטסייד שיחק רק פעמיים במדי השדים האדומים לפני שקיבל את הזימון, והפך לשחקן הצעיר ביותר אי פעם בגביע העולם, בגיל 17 ו-41 ימים בלבד – שיא שטרם נשבר.

ווייטסייד, שאותר על ידי הסקאוט שגילה בזמנו את בסט, היה אמנם מוכשר, אך הזכיר את האליל בעיקר בחיבתו לאלכוהול. הדבר הפריע להתפתחות הקריירה, אך יותר מכך הטרידו אותו הפציעות הכרוניות בברכיים. הקשר הצעיר נאלץ לעבור אינספור ניתוחים, וב-1989 כבר לא ראה אלכס פרגוסון את עתידו במועדון, גם בגלל אורח חייו הבעייתי. ווייטסייד הצליח לקבל שכר גבוה באברטון, אולם קצב האימונים הרצחני במועדון הרס עוד יותר את ברכיו, ובגיל 26 הוא נאלץ להיכנע ולתלות את הנעליים.

בצירוף מקרים עצוב למדי, גם כובש השער הצעיר ביותר בתולדות אליפויות אירופה, יוהאן פונלאנטן השווייצרי, פרש העונה מכדורגל בגיל 26 בגלל פציעות כרוניות בברכיו, אחרי קריירה רצופה בבעיות התנהגות.

לא שמעתם עליו? זה לא מפתיע, אבל רוב דה-ויט היה אמור להיות אחד הכוכבים הבולטים של הולנד בסוף שנות ה-80'. אם הגורל היה מאיר לו פנים, סביר להניח שהקיצוני המוכשר היה מככב ביורו-88 לצידם של רוד חוליט ומארקו ואן-באסטן. ב-1984 החתימה איאקס את דה-ויט על המשבצת של ייספר אולסן שנמכר למנצ'סטר יונייטד, והכוכב הצעיר הפך מהר מאוד לאליל האוהדים. הצעדים הראשונים בנבחרת היו נהדרים, ודי לראות את השער הפנומנלי שהבקיע לרשת הונגריה במוקדמות מונדיאל-86 כדי להבין את הפוטנציאל.

בקיץ 1986 הנסיקה הסתיימה בטרגדיה במהלך חופשה בספרד. דה-ויט סבל מדימום נרחב במוחו, והקריירה שלו הגיעה לסיומה בגיל 22. "בכלל לא ידענו שיש לך מוח", התבדחו חבריו לאיאקס כאשר ניסו לעודד אותו והאמינו שיחזור. זה לא קרה, ודה-ויט נותר אדם חולה, שעבר מאז שני אירועי דימום מוחי קשים נוספים.

כאשר פרץ לתודעה כנער מבריק בבורוסיה מנשנגלדבאך, סומן דייסלר ככוכב-על. הוא סומן כגינטר נצר החדש, הרטה ברלין חטפה אותו בגיל 19 אחרי שגלדבאך ירדה ליגה, והמאמן הלאומי אריך ריבק הפך אותו לשחק הרכב ביורו-2000 הכושל. ההמולה התקשורתית האדירה פגעה מאוד ביציבות הנפשית של דייסלר. הציפיות העצומות, שעלו עוד יותר כאשר באיירן מינכן רכשה אותו בקיץ 2002, פגעו קשות ביציבות הנפשית של דייסלר, שהתחיל לחשוש מכישלונות. הפציעות הכרוניות בברכיו תרמו את שלהן, והביטחון העצמי של הכוכב נעלם כלא היה. בגלל ניתוחים, הוא הוגבל ל-19 משחקים בשנתיים הראשונות במינכן, החמיץ את כל הטורנירים הגדולים, ושקע בדיכאון קליני.

הקש ששבר את גב הגמל היה פציעה קשה נוספת בברך לפני המונדיאל הביתי ב-2006. דייסלר הצהיר שהוא לא מסוגל מנטלית להמשיך בניסיונות ההחלמה, ובינואר 2007 הודיע על פרישה סופית מכדורגל בגיל 27 בלבד. אי אפשר לזלזל בכך, בטח לא כשכעבור שלוש שנים הוכתה גרמניה בתדהמה כאשר דיכאון קליני של השוער רוברט אנקה הסתיים בהתאבדות על פסי רכבת.