שוב היה זה המזל הרע, הנודע לשמצה, של טל בורשטיין: בהתחשב בקיץ האיום שעובר על מכבי תל אביב, הוא בהחלט יכול היה לזכות בעדנה מחודשת בעונה הבאה. לאחר שנים בהן נתפס כשחקן שולי במקרה הטוב וכסרח עודף במקרה הרע, זו הייתה יכולה להיות ההזדמנות האולטימטיבית לחזור למרכז הבמה, לחדש ימיו כקדם.
וזה לא שבורשטיין לא קיווה, או התפלל, או ניסה; "הלכנו לשלושה רופאים", מספר חמו, אביה של אשתו דנה, פיזיותרפיסט הספורט האגדי משה סגל. "אחרי הרופא הראשון כבר הבנתי מה המצב, אבל טל חיפש רופא שאולי יגיד לו מה שהוא רוצה לשמוע. וכולם אמרו: 'אין שום דרך להימנע מהניתוח הזה. בלי הניתוח, אתה עוד יכול להתפרק לגמרי'. ראיתי את התגובה על הפרצוף שלו, אחרי שאמרו את המילה 'ניתוח'.
"הוא עוד רצה לשחק, כי הוא אוהב את המשחק, אבל הרופאים אמרו שאי אפשר לדעת איך חוזרים מזה. וזה לפחות 7-8 חודשים פיזיותרפיה, והעונה הבאה נגמרת עוד לפני שהתחילה. בשביל מה? אמרתי לו: 'טל, אתה אדם מאוד חזק, עברת הרבה פציעות, אבל בזה כבר לא תעמוד'. מי שעבר 3-4 ניתוחים קשים בקריירה, בגיל הזה כבר נגמר הכוח הנפשי. ובכלל, למכבי הוא הרי כבר לא היה חוזר. אז לעבור את הניתוח ואז כל התהליך בשביל הכדורסל, בשביל מה שנשאר מהקריירה? זה כבר מעבר לכוחות שלו. אתה יודע כמה ניתוחים הוא עבר? אכילס, עקבים. השאלה שנותרה היא האם לעבור את הניתוח בשביל העתיד שלו, בשביל איכות החיים. הוא רוצה לשחק עם הילדים. טל נולד עם כדור ביד, זה המקצוע שלו, הוא לא איש מחשבים".
כמה רגעים גדולים קופצים לראש כשמנסים לשחזר את הקריירה המופלאה, מלאת הנסיקות וההתרסקויות, המוצלחת-אך-מוחמצת של טל בורשטיין?
מיד נזכרים בשאגה ההיא, מגמר הסופרוליג 2001 נגד פנאתינייקוס, כשחתך לטבעת והטביע על הראש של שני שומרים מהלך שסימל את חילופי האלופות ואת שובו של הגביע הקדוש לתל אביב מקץ עשרים שנה; את השלשה בבולוניה, בעונת 2003/4, מרגעי השיא של אותה שנה נסית; וזהו, בעצם. ואז נזכרים בפציעות.
בקרע האכזרי באכילס במשחק האחרון של עונת 2005/6, כשכבר הריח את הכסף הגדול של הליגה הספרדית, ובעקבים הפגועים, ובבעיות הגב והרגליים, וכעת האגן. בישיבה הממושכת על הספסל, בחודשי השיקום הארוכים, שנמתחו על פני מספר עונות.
מה יזכרו ממנו? את היותו הצבר המצליח בתולדות הכדורסל הישראלי יליד הארץ היחיד, למעט גור שלף, שהניף שלושה גביעי אירופה? את חלקו בחמישיית החלומות, החמישייה הגדולה בתולדות המועדון, לצד שאראס, פארקר, וויצ'יץ' ובאסטון? את קמפיין נבחרת העתודה המדהים ומדליית הכסף משנת 2000?
או שמא את העובדה שמעולם לא ליהטט כמו קטש, שמר כמו הנפלד או הנהיג כמו ברקוביץ' ושלמרות שנותיו הרבות במערכת וההקרבה הגדולה, מעולם לא הפך לסמל עבור אוהדי מכבי, ונחשב לאהוד פחות אפילו מהשחקנים הזרים ששיחקו לצידו? את האישיות המעט-עצית, חסרת הכריזמה, שאולי היא זו שקיבעה אותו בתודעה כשחקן הנוסף, כפועל השחור הבלתי-מוערך שעמדה בבסיס מערכת היחסים המתוקה-מרירה עם מכבי, ושלוותה בעזיבה רועשת בקיץ 09' ובהאשמות חסרות תקדים?
והכל מתנקז לשאלה אחת, מתבקשת: האם, בהתחשב בפציעות הרבות, בחוסר המזל ובתזמון הגרוע, וכשמנגד התארים הרבים, תנאי הפתיחה המצוינים, הגוף הגדול, הכישרון והציפיות, הייתה הקריירה של בורשטיין יותר מוצלחת ממוחמצת?
"בורשטיין לא קיבל מספיק הערכה", משוכנע צביקה שרף, שאימן אותו בנבחרת ולפרק זמן קצר במכבי, בעונת 2007/8. "בלי ספק הוא היה אחד השחקנים הכי מוכשרים והכי מוצלחים שהיו כאן בשנים האחרונות, אבל הפציעות קטעו לו את הקריירה בצורה מאוד אכזרית. גם כשהיה בריא והיה חלק בלתי נפרד מהחמישייה הגדולה של מכבי, הוא לא קיבל תהילה למרות שעשה עבודה יוצאת מן הכלל. בכל פעם שהגיע לכושר שיא, איזו פציעה מחורבנת חירבנה לו את כל העסק. טל היה מקצוען, משקיען, שחקן מאוד יסודי, ובאימונים הוא תמיד היה סוס עבודה. לצערי, כשקיוויתי ליהנות ממנו בנבחרת, הוא בדרך כלל היה אחרי פציעות. אבל עם זה אני חושב שטל היה ספורטאי וכדורסלן מדהים".
אלדד אקוניס אולי מכיר את בורשטיין טוב יותר מכולם; הוא אימן אותו במשך שנתיים, בקבוצת הנוער המצוינת של בני הרצליה, שזכתה באליפויות על חשבונה של מכבי הגדולה.
הוא משוכנע שבורשטיין היה "בין השחקנים הכי מוכשרים שגדלו במדינה. גארד בגובה שלו, שידע לשחק כמו שהוא שיחק אין היום בישראל עוד שחקנים מסדר הגודל הזה".
"הפציעות העיבו על הקריירה שלו", מסכים אקוניס, "אבל גם איתן טל עשה קריירה מופלאה. איזה שחקן לא היה חותם על שלוש זכיות בגביע אירופה? מעבר לזה, הוא בן אדם משכמו ומעלה, צנוע, עניו, שמעולם לא חיפש כותרות, ואולי זה גם מה שהשפיע על התפיסה שלו כפחות משמעותי או בולט בעיני הציבור. הוא פורש בגיל צעיר מאוד, וזו בהחלט אבידה לכדורסל הישראלי".
היכן מדרג אותו אקוניס ברשימת הישראלים הגדולים בתולדות מכבי תל אביב?
"בין חמשת הגדולים", הוא משיב. סייד-קיק בחמישיית השושלת של גרשון ובלאט? "זו הייתה הגדולה של טל. הוא היה שחקן שקט, משלים, שמעולם לא לקח על עצמו כשלא היה צריך, וכשכן היה צריך הוא ידע לקחת. היו עונות שבהן הוא חזר מפציעה ובסיומן הוא הביא למכבי אליפויות".
דן שמיר, עוזר המאמן השני והראשון של מכבי בשלוש שנותיה הגדולות, מסכים עם אקוניס. הוא נזכר בשיחה שערך בעניינו של בורשטיין דווקא עם שאראס יאסיקביצ'יוס. "זה היה בעונה השנייה של השושלת, 2004/5, כשטל היה בתקופה פחות טובה ושיחק פחות טוב", מספר שמיר. "שאראס אמר לי: 'תזכור שהחלק של טל בזכייה שלנו ביורוליג בעונה שעברה היה מאוד גדול, ובלעדיו לא היינו מצליחים לעשות את זה'. טל היה השחקן האולטימטיבי להשלים את החמישייה בקבוצה ההיא. בוודאי שהקריירה שלו הרבה יותר גדולה ממוחמצת, אין כאן בכלל שאלה. הוא עשה קריירה גדולה גם במכבי וגם בנבחרת והגיע לטופ האירופאי. הוא עשה כל דבר ששחקן באירופה יכול לבקש".
היום יכול אקוניס לספר על השיחות הארוכות עם בורשטיין וההבנה המשותפת שלאחר חוזהו במכבי, שעתיד היה להסתיים בקיץ הבא, אמור היה בורשטיין לשוב ולסגור מעגל בבני השרון, בני הרצליה לשעבר, קבוצת נעוריו.
"בחלום של שנינו ראינו את טל גומר את הקריירה כאן", אומר אקוניס בצער. "דיברנו על זה הרבה. אם טל היה בריא ומסוגל לשחק, הקבוצה הבאה שלו הייתה רק בני השרון. אגב, גם עכשיו הייתי מאוד שמח לשלב אותו במערכת".
בורשטיין זכה, אומנם, באליפות אירופה אחת יותר ממיקי ברקוביץ', אבל שחקן העבר האגדי לא חושב שבורשטיין נמנה על חמשת הישראלים הטובים בתולדות מכבי.
"כבודו של טל במקומו מונח, אבל אני הייתי ממקם אותו בעשירייה הראשונה, לא בחמישייה", אומר ברקוביץ'. "שפר, קטש, שלף, הנפלד, ועוד שחקנים מהתקופה שלי לא היו טובים פחות ממנו. שלוש אליפויות אירופה? נכון, אבל בלי לפגוע באף אחד, מיקי-מוטי זה מאבני היסוד של מכבי, ולא חשוב אם לקחנו רק שני גביעים. הסיפור של בורשטיין קצת מזכיר לי את קטש: לעודד זה קרה בגיל הרבה יותר צעיר, ועם הרבה פחות תארים, ועדיין הקריירה של שניהם נקטעה באמצע, בגלל פציעה. והפציעות בלי ספק האטו את הקריירה של טל, אפילו שהיו לו הרבה רגעים יפים עם מכבי, שרובם הפכו לחלק מההיסטוריה של המועדון. בלי הפציעות הקריירה שלו הייתה עוד יותר מוצלחת ומכובדת, והוא בטוח גם היה מרוויח הרבה יותר כסף".
לכסף, אגב, היה מקום מרכזי בקריירה של בורשטיין: מובן שכסף עומד בלב הקריירה של כל ספורטאי, אבל בורשטיין הגיע עד לבאר המזומנים ולבסוף לא הצליח לשתות. כשיוגב אוחיון סוגר חוזה של 1.7 מיליון דולר לשנתיים, ושחקנים כמו יותם הלפרין וליאור אליהו מרוויחים גם הם סכומים הנושקים למיליון דולר בעונה, ההחמצה הכלכלית של בורשטיין מתבלטת.
"אלמלא הפציעות, טל היה משחק באירופה בסכומים הרבה יותר גבוהים", משוכנע אקוניס. בורשטיין היה קרוב לחוזה ענק בג'ירונה הספרדית, אלא שהפציעה באכילס טרפדה עבורו את התוכניות; לאחר מכן בחר להישאר במכבי וחתם לשלוש שנים נוספות, וסגר מעגל בקיץ 2009 כשחתם בפואנלבראדה. העזיבה הזו לוותה בוויכוחים מרים סביב נושא שכרו של בורשטיין.
"הפריע לי שניסו להציג אותי כרודף בצע, כאילו הכל עבורי זה רק עניין של כסף", אמרו לנו בורשטיין בראיון בנובמבר 2009. "אמרו שאם הייתי נשאר, הייתי עולה למכבי מיליון דולר. זה לא נכון, אבל יודע מה, גם אם כן אז מה? אין שחקנים במכבי שמקבלים סכומים כאלה? לא מעט שחקנים במכבי מרוויחים סכומים כאלה, ולא רק שחקנים זרים. אבל אותי, דווקא אותי מכולם, הוציאו חמדן ורודף בצע. הרגשתי שזה משהו מגמתי. מכבי דיברו איתי על חוזה לעונה אחת, כאילו אני איזה שחקן צעיר שצריך להוכיח את עצמו. הם לא נתנו לי הרגשה שהם רוצים אותי. זה לא היה רציני ולא היה נכון".
בדיעבד, בכך נחסך מבורשטיין כתם קבוצת 2009/10, שהפסידה את האליפות לגליל\גלבוע והובכה בסדרת רבע גמר היורוליג מול פרטיזן בלגרד.
"בגרף, הקריירה של בורשטיין הרבה יותר קרובה להצלחה מאשר לכישלון", אומר שרון דרוקר, שעבד עם בורשטיין במכבי במהלך עונת 2008/9. "אתה לא מוצא כמעט גארדים שעושים כ"כ הרבה דברים כמוהו. הוא הוביל את הנבחרת, היה חלק מהחמישייה שריתקה את אירופה בעשור הקודם. בן אדם ישר בעל מוסר עבודה, מנהיג שקט. לא הייתי מודד אותו רק בנקודות".
אף שגם מבחינת נקודות אין לבורשטיין במה להתבייש; עם כל הפציעות והירידה במעמדו בעונות האחרונות, הוא מדורג במקום ה-13 בקלעי מכבי באירופה עם 1,161 נקודות; יותר מאגדות מקומיות כמו עודד קטש, מוטי ארואסטי, גיא גודס, מוטי דניאל וגור שלף, או זרים כמו האפמן, מרסר, ג'ונסון, צ'ורצ'יץ', באסטון, מקדונלד ושאראס. למעשה, בורשטיין הוא הצבר הרביעי ברשימת קלעי כל הזמנים של מכבי; רק ברקוביץ', ג'מצ'י והנפלד הם ילידי הארץ שקלעו יותר ממנו עבור מכבי במסגרות האירופאיות.
בורשטיין יפרוש בקרוב שחקן ישראלי נוסף שפורש בגיל צעיר, בעל כורחו, בשל פציעה ויותיר את הבמה למאיר טפירו, הארכ-נמסיס שפגש במשך כל כך הרבה שנים מהצד האחר של הפרקט. בימים האחרונים סגר טפירו את תנאיו בהפועל ירושלים, אולי לשנת פרישה תענוג שנמנע מבורשטיין.
"חבל שטל פורש בנסיבות האלה", אומר טפירו. "מצד שני, כל שחקן היה רוצה את הקריירה שהייתה לטל. מעט שחקנים זכו פעם אחת בחיים באליפות אירופה, ולטל יש שלוש זכויות. יש לו מדליית כסף באליפות אירופה עם העתודה, מקום שביעי ביורובאסקט עם הנבחרת הבוגרת אחרי 20 שנה. הוא נתן הרבה לכדורסל הישראלי. מה עוד אפשר לומר? אני רק מקווה שהוא יישאר בסביבה של הכדורסל".
מאחורי הקלעים במכבי כבר החלו לתכנן את אירוע הפרידה מבורשטיין. במכבי יודעים שנהגו בעבר שלא-כשורה עם שחקנים שפרשו; בעניין בורשטיין, הם מבטיחים, זה ייגמר אחרת. אולי משחק פרידה, אולי אירוע מכובד בתחילת העונה הבאה.
עונה שהייתה יכולה להיות, בסיטואציה אחרת, מהיפות בקריירה של השחקן הישראלי הגדול ביותר בדורו.
ohad@walla.net.il
