איך זכיתי במדליה - שחר צוברי

אני זוכר את הרגעים הראשונים שבהם הבנתי שזכיתי במדליה אולימפית. ההרגשה הייתה שאיזה כיף שזה נגמר, לטובה כמובן. כל הלחץ הזה, נכון שאומרים שאני לא נלחץ ואדיש, ושומר על קור רוח – אבל היה סטרס פנימי. אריק זאבי אמר אחרי הזכייה שלו שאבן גדולה יורדת מהלב והוא תיאר את זה במדוייק. האבן יורדת, ואז הכל הופך לכיף גדול והתרגשות שאי אפשר לתאר במילים.

ומאותו רגע זה הופך לקרנבל. שמחה בכל מקום, מצטלמים בכל מקום, זוכים לשבחים ובעיקר – כיף. מה שהיה מיוחד במדליה הזאת הוא שהיא הייתה היחידה בבייג'ינג ועוד לקראת סוף המשחקים. הפכו אותי לגיבור לאומי ולזה שהציל את המשלחת, אבל אני יודע שכל אחד מהספורטאים הישראלים נתן הכל ובאמת רציתי לראות עוד מישהו עושה את זה. אנחנו מדינה קטנה, כולם מכירים את כולם ולנו הספורטאים יש את הזכות לשמח עם שלם. מאז, אני מסתובב בעולם עם הרבה גולשים וכולם מתפלאים איך זה שאני כל כך מוכר בארץ בתור גולש רוח. מבחינתם אני סופרסטאר וזו פריבילגיה, וזה ממש לא מובן מאליו. זו זכות שאני מרגיש בר מזל להיות חלק ממנה. הלוואי וזה יקרה לי עוד פעם, לזכות במדליה אולימפית, והייתי שמח לחלוק את השמחה הזאת עם ספורטאים נוספים מהמשלחת הישראלית.