כסלע יציב, כיהלום הכי נוצץ

כמו סלע יציב, כמו היהלום הכי יפה ונוצץ, רוג'ר פדרר שוב הוכיח שהוא לא רק הטניסאי הכי מעוטר ואולי גם איכותי בתולדות המשחק, אלא גם אחד מגדולי הספורטאים והאגדות של העידן הנוכחי. משחק הגמר, בו ניצח 6:4, 5:7, 3:6, 4:6 את אנדי מארי (4) ודרכו הוא יחזור למקום הראשון בעולם, הזכיר לכל מי שכבר הספיק קצת לשכוח או להתגעגע איזה גאון טניס השוויצרי בן ה-30. אז נכון שהוא נהנה מרמה הרבה פחות גבוהה בסבב בתחילת דרכו לעומת הרמה היום, אבל עדיין פדרר זכה ב-17 תארי סלאם כי הוא פשוט גאון. קשה להגדיר ספורטאי כזה גדול במילה אחרת חוץ מגאון.

במהלך המשחק ובעיקר מהמערכה השלישית והלאה (כן, בעיקר אחרי שהתחיל לרדת גשם והגג נסגר), פדרר הציג את אחד המשחקים הכי טובים בקריירה שלו מול יריב שהציג בעצמו טניס ברמה גבוהה מאוד. RF היה שם כדי להחזיר כל הגשה, כדי לשלוט כמעט בכל נקודה ולבצע מספר נמוך מאוד של טעויות. ממש בשלב הזה, בתחילת המערכה השלישית, היה ברור שהוא בדרך לתואר השביעי שלו במועדון אול אינגלנד. כי ככה זה אצל גאונים, אפשר להריח את ההצלחה גם דרך אלפי קילומטרים.

אפשר היה לראות שפדרר פשוט יודע מה ואיך לעשות בכל שלב ושלב של המשחק, בכל נקודה ובכל מצב פחות נוח אליו נקלע. אם זה ווינרים אדירים מהקו האחורי או נגיעות של פסל או צייר מחצי מגרש או מהרשת או אם זה דרופ שוט ממגרש שלם אחרי שכולם משוכנעים שהוא הולך על חבטה חזקה, פשוט אפשר היה לראות ש-ROGER KNOWS. בשלבים מסוימים אתה כבר צועק: "מה אתה עושה?" ואז פתאום רואה שכולם טועים, כולל אתה, ורק הוא צודק. כי ככה זה בדיוק אצל גאונים.

מי בכלל האמין שפדרר מסוגל לזכות בתואר גרנד סלאם ה-17 שלו בווימבלדון השנה? שלא לדבר על חזרה למקום הראשון בעולם. בטח כשרפאל נדאל נראה בלתי עציר ונובאק דג'וקוביץ' מתקשה להפסיד אפילו אם הוא מנסה, וכשפדרר עצמו נראה בדעיכה. אפשר לצחוק על גיל 30 כפי שעשו מארי ופדרר בסיום, אבל הוא נותן את אותותיו ועובדה שפדרר לא הצליח להגיע לרמה כזו של טניס כבר יותר משנתיים.

החזרה של פדרר למקום הראשון בעולם ולווימבלדון היא פשוט ניצחונו של הספורט ושל ספורטאי ענק על כל הגיון אפשרי. נגד דג'וקוביץ' בחצי גמר אליפות ארצות הברית הוא קיבל בומבה מטורפת מהפורהנד של הסרבי בחצי הגמר ואיבד יתרון של שתי מערכות, הוא הפסיד גם לג'ו ווילפריד צונגה ברבע גמר ווימבלדון אשתקד אחרי שכבר הוביל בשתי מערכות. שני משחקים שכמו שאבדו לו, היו יכולים גם ללכת לטובתו ממש באותה המידה.

פדרר הבין את זה, הפנים את המסר, המשיך לעבוד עוד יותר קשה מתמיד ובסופו של דבר גם קצר את הפירות. הוא כל הזמן אמר שרק חוסר מזל עצר אותו מלזכות בגרנד סלאם מאז אוסטרליה 2010 וצדק. כיוון שלפעמים הקלישאה "זה הספורט" היא הכי נכונה שיש בעולם. כי כשדג'וקוביץ' חובט ווינר אדיר על הקו לאחר סרב שלך, מה כבר אפשר לעשות נגד זה? רק להפסיד בכבוד, להוריד את הראש ולהמשיך לקרוע את עצמך בעבודה קשה. זה המסר המרכזי ששלח רוג'ר פדרר לעולם עם הזכייה שלו בווימבלדון.

אנדי מארי (4) שוב אכל אותה. הבריטי שוב היה שם ושוב נצטרך לכתוב עליו ש"הוא עוד יזכה לפחות בגרנד סלאם אחד". מה לעשות, זה כבר מעין חוק בטניס. אבל לפחות כשנכתוב את אותו משפט ידוע לשמצה, נדע שאנחנו מתכוונים אליו בכל לב. מארי הציג בווימבלדון את הטניס הכי טוב בחייו. נראה שהעבודה עם איבן לנדל (אולי האיש האדיש בעולם) מתחילה לקצור פירות וסוף סוף הבריטי מצא מישהו שמסוגל לעבוד איתו ולקחת את הטניס המצוין שלו שתי רמות למעלה, מכל בחינה.

גם בגמר, מארי בסך הכל הציג טניס פשוט מצוין ובעיקר בשתי המערכות הראשונות, בהן היה גדול על השוויצרי בכמה מידות ורק בגלל חוסר מזל וקצת חוסר ריכוז לא הצליח להשיג שבירה לקראת סוף המערכה השנייה, שהייתה מציבה אותו עם יד וחצי על תואר גרנד סלאם ראשון בקריירה שלו. הכל עבד למארי: פורהנד, בקהנד, אפילו הסרב למרות האחוזים הנמוכים הפיק 16 אייסים ובעיקר הגיוון. פתאום מארי, שתמיד נראה זועף, כעוס, הגנתי ושלילי בטניס שלו מראה כמה כישרון יש לו בידיים וברגליים.

מעבר להכל, מארי בן ה-25 ראוי לכל המחמאות על העמידה בלחץ. לא הרבה ספורטאים בענפי ספורט יחידנים היו מצליחים להתמודד עם החודש האחרון כמו שמארי התמודד איתו. בימים האחרונים, כל הכותרות הראשיות בעיתונים עסקו רק בו, בלבוש של אמא שלו וברגשות של אבא שלו, בבת זוגו קים ובמי ממשפחת המלוכה יגיע למשחק. עשרות מיליוני בריטים התיישבו לצפות במשחק בטלויזיה, אנשים שילמו אלפי ליש"ט כדי לשבת ביציע הכי גרוע במגרש המרכזי, אלפי אנשים ישנו באוהלים יומיים תחת הגשם במתחם כדי לשבת על הגבעה המפורסמת במהלך המשחק.

כולם נתנו לו עצות מה הוא צריך לעשות כדי לנצח, אחרים אמרו שהוא בטוח מנצח ובסופו של דבר אנדי מארי שם הכל מאחוריו, הגיע לבמה הכי גדולה שיש והציג את הטניס הכי טוב שלו. גם אם הוא הפסיד לטניסאי הכי טוב בהיסטוריה, חייבים להעריץ את מארי על היכולת שלו לנטרל את כל הדיבורים והלחץ. הוא עשה משהו שלפעמים בלתי אפשרי אפילו לקבוצה שלמה של שחקנים בכדורגל או כדורסל והוכיח שהכינוי "ארבעת הגדולים" נכון ושהוא בהחלט נמצא שם עם פדרר, דג'וקוביץ' ונדאל, גם אם קצת-קצת מאחור.

היה מרגש לראות איך בסיום כל הלחץ הזה התפרק עם דמעות ונשיפה עצומה של אוויר אחרי תקופה כל כך אינטנסיבית. לפעמים נראה שמארי הוא קצת אטום, אבל זה סוג הטיפוס. הוא לא סלבריטי ולא מתחכך עם אחרים. הוא אוהב להגיד את מה שהוא חושב וזה לפעמים גורם להרבה אנשים לא להתחבר אליו. אבל הוא גם טניסאי ענק ואת זה חשוב לזכור.

מי שחשב שרוג'ר פדרר שיחק טוב בחצי הגמר מול נובאק דג'וקוביץ' היה צריך לשפשף את העיניים בשתי המערכות האחרונות מול מארי. השוויצרי שיחק בגמר טניס הרבה יותר טוב מזה שהציג בשלב הקודם ושוב הוכיח שתחת גג אי אפשר להכניע אותו. RF פשוט נראה כל כך יציב, כל כך שלם ומגוון וכל כך מרוכז כשזה באמת היה חשוב שלרגעים אפשר היה להבין שלא משנה מה מארי "יגיד" או "ישאל" במשחק שלו, חשוב רק מה שהשוויצרי יעשה.

פדרר הצליח לגרור את מארי בדיוק לסגנון המשחק שמתאים לו עם נקודות קצרות, הרבה אגרסיביות ולא נתן לבריטי מתנות או החטאות לא מחויבות. גם הסרבים של פדרר עבדו מצוין לאחר שהגג נסגר ואפילו ההגשות השניות עלו גבוה עם קיק ולא נתנו למארי לעשות לשוויצרי את הנזק שהאחרון עשה לו בהגשות השניות שלו.

בכך, הוא למעשה הפך את משחקוני ההגשה שלו לקלילים ומהירים ואת אלו של מארי לארוכים ומתישים. פדרר גרם לבריטי לחשוב יותר מדי ולנסות לעשות הרבה יותר מדי ולמעשה אפילו כפה עליו שלוש טעויות קריטיות מאוד, כשפעמיים מארי לא הצליח להעביר אותו מדויק למרות עליות גרועות לרשת ועוד פעם אחת עם וולי גרוע של מארי, שעלה לו בלוב אליו ניסה להגיע אך החליק. פדרר פשוט גרם לו לנסות ללכת על נקודות מושלמות כי הוא הבין שכל דבר כזה לא מספיק מול גאון טניס שמסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה על המגרש.

מה שהיה הכי מפתיע זו העובדה שפדרר גם הצליח לנוע בצורה שלא ראינו כבר שנים ואולי אפילו מעולם. בשתי המערכות האחרונות, השוויצרי ממש התחפש למארי והגיע לכל כדור עם ידיים בלתי נגמרות כמו של תמנון ורגליים זריזות. היה נראה כאילו בגיל 30 הוא פתאום קיבל את הרגליים של נדאל/פרר/דג'וקוביץ'/מארי וזה עוד דבר שכמובן עזר לו מאוד להשתלט על הנקודות ולגרום לבריטי רק להגיב ולא ליזום.

מפתיע מאוד שפדרר הצליח להשתפר מאוד ככל שהתקדם הטורניר והגיע לשיאו בגמר. לאחר אותו משחק מול ז'וליאן בנטו בסיבוב השני היה נראה שלפדרר אין שום סיכוי לזכות בטורניר. על אף שהוא הצליח לחזור מפיגור של שתי מערכות, פדרר נראה רע מאוד באותו משחק ולא ייצר אפילו זיק של גאונות כפי שהציג בגמר. להפך, הוא ביצע המון טעויות לא מחויבות וניצל רק בזכות הסרב שלו. מדהים לראות כמה טניסאי כל כך מנוסה, שעבר הכל בקריירה שלו, עדיין מצליח להביא את עצמו לשיאים חדשים ועוד דווקא בשלבים המכריעים. כנראה בגלל זה הוא מי שהוא.

כל כך רציתי להימנע מלעשות את זה. אפילו שבימים הראשונים הם סגרו את השידור מוקדם ומנעו מאיתנו את הת'ר ווטסון הנהדרת עוברת את הסיבוב הראשון מול אצטדיון מלא סתם בשביל לשדר שידורים חוזרים של הליגה הספרדית. אפילו בשבת שעברה כשהם העבירו שידורים רק בספורט5+ כשבלייב היה מוטו GP ובחרו להתעלם ממשחקים מצוינים שנערכו במקביל רק כדי לא לשדר חלילה בספורט5. אפילו כשהם הריצו פרומואים ל"שידורים ישירים של שחר פאר, דודי סלע ואנדיוני בטורניר הטניס הגדול בעולם" על אף שידעו שאין שום סיכוי שאחד המשחקים שלהם ישודר, בשל היותם במגרשים מרוחקים יחסית. אפילו כשבפרומו השני שלהם, ששודר במשך שלושה שבועות, ראו את מריה שראפובה חובטת פורהנד ביד שמאל או את דג'וקוביץ' מכה בקהנד מצד ימין ואף אחד לא טרח לתקן את זה. אפילו ש"בחדשות הספורט" קראו למדורגת שמינית בעולם אנג'ליק קר?בר (KREBER) והסבירו ש"אצל הנשים כל הזמן השמות מתחלפים" (כאילו הם לא שם כדי לדעת אותם).

בסך הכל החבר'ה מרדיו ווימבלדון באתר הרשמי של התחרות ועם ווין פריירה כפרשן הבכיר עשו עבודה מצוינת וגם בערוץ הספורט בסך הכל עשו עבודה טובה מבחינת השידורים עצמם והציגו מגוון משחקים רחב ובחירה טובה יחסית של אירועים לרוב. הבעיה, בעיקר בחצי גמר ובגמר, הייתה דיליי לעומת ה-HD. אי אפשר לראות משחק כשאתה יודע עוד לפני הנקודה מי זכה בה. לכן, השידור של ערוץ הספורט הוא זה היחיד בו יכולנו לקבל את השירות הכל כך בסיסי הזה. שידור הגמר נע בין פטפטת מוגזמת, יהירות והתנשאות לפרובינציאליות (אז כמה באמת נאור ציון שילם על כרטיס? 12 אלף שקל? 1,200 יורו? או שזה רק על הטיסה והמלון? ורגע, זה באמת הוא שצעק עכשיו ביציע come on roger).

באיזה שהוא שלב, קראת חידוש המשחק לאחר הגשם, השידור הפך לקצת ביזארי כשיו"ר איגוד הטניס אסי טוכמאייר עלה לשידור מווימבלדון עם תובנות חדות כמו: "הבריטים כאן רוצים שמארי ינצח" או "מארי משחק טוב, אבל פדרר זה פדרר". לשם, המשיך הדיון לטניסאים הישראלים ולסיכוי שהם יצליחו להגיע למעמד הזה בקרוב. שזה בערך כמו לדבר על הסיכוי של נבחרת ישראל לנצח בגמר מונדיאל 2014 את ספרד 0:5. את הדיון הזה חתם שלמה צורף באופטימיות גדולה לקראת העתיד (על אף שלא היה אף נציג ישראלי בטורנירי הנוער בווימבלדון וששחר פאר ודודי סלע לא הצליחו לזכות במערכה בטורניר). זה דיון שלעולם לא נשמע בגמר היורו למשל. השדרים/פרשנים שם קצת פחות בעלי אינטרסים והם יודעים שאי אפשר לרמות את כולם. בטניס כנראה שהכל אפשרי.

זה עוד היה בסדר לעומת זה שקראו שם לג'ודי מארי ה"נאחס" של הבן שלה ואמרו ש"מישהו ירגיע אותה קצת" אחרי נקודה לחוצה. ג'ודי כזכור היא האישה שלימדה את אנדי ואת אחיו ג'יימי טניס מגיל שלוש בערך על אף סביבה הכי אנטי טניס שיש בסקוטלנד, הלכה אחריהם לכל מקום ואפילו שלחה את הכישרון הקטן אנדי לאקדמיה בספרד בעלות של 40 אלף ליש"ט שלא היו לה. ודרך אגב, היא גם אישה מאוד נחמדה ולבבית, שמבינה טניס לא רע בכלל. בכל זאת, אחראית על טניס הנשים באיגוד הבריטי וקפטנית נבחרת הפדרציה. היא ממש לא הבעיה של הבן שלה, נהפוך הוא. בנוסף, החזרה על המנטרה של "מארי צריך להכניס את הראשונים" היא קצת כמו שפרשן כדורסל היה אומר בסדרת הגמר ב-NBA שלברון חייב להכניס את הכדור כמה שיותר לטבעת או שהיו אומרים בגמר היורו שאנדראה פירלו חייב למסור למריו באלוטלי הרבה יותר טוב.

בנוסף, לא ברור למה כשיש משחק בגביע הטוטו או בליגת הכדוריד מתחילים את השידור חצי שעה לפני המשחק עם אולפנים חגיגיים וניתוחים וכשיש גמר ווימבלדון, אירוע ספורט לא פחות גדול, מתחילים את השידור עם עליית השחקנים למגרש. מה, לא מגיע לנו לראות כתבות או משהו מעבר? יכול להיות שהשידור הזה לא היה כל כך נורא אלמלא ידענו איזו אופציה מחכה לנו ואיזה כיסוי מושלם של תחרויות אנחנו מקבלים ביורוספורט עם אולפנים, ניתוחים וכתבות מיוחדות עם השחקנים וכל מי שנוגע בעניין. כמה טוב שווימבלדון כבר מאחורינו ובקרוב יש אליפות ארצות הברית.

טניס בוואלה! ספורט