מאז שהן חדרו לחיינו בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת ותחילת שנות ה-2000, עוד עם צמות וחרוזים לבנים בשיער, היה ברור דבר אחד: עם ונוס וויליאמס ואחותה הצעירה סרינה לא הולך להיות משעמם אפילו לא לרגע אחד. מאז, הן בהחלט סיפקו לנו הרבה שנים של טניס ענק וזכייה באינספור טורנירים, אבל מעל הכל באמת שאין רגע דל, או פסטיבל או סקנדל. ווימבלדון 2012 ייזכר כפסטיבל ענק של האחות הצעירה. סרינה וויליאמס זכתה בצדק בתואר החמישי שלה באול אינגלנד קלאב ובתואר גרנד סלאם 14 בקריירה.
אותה סרינה וויליאמס בדיוק, שלאחר הזכייה האחרונה שלה בגרנד סלאם בווימבלדון 2010 דרכה על איזו זכוכית במסעדה בפריס ומאז התגלגלה לניתוחים, משברים ונעה בין חיים ומוות, רק כדי לחזור בסופו של דבר לבמה הכי גדולה ומרכזית שיש בעולם כמו מנצחת אמיתית ולעשות את זה עם הכי הרבה קלאסה שיש. סרינה וויליאמס, אותה סרינה וויליאמס בדיוק שהפסידה ברולאן גארוס בסיבוב הראשון לווירג'ין רזאנו וענתה אחר כך לשאלות העיתונאים בהתנשאות ועצבים, שוב עשתה את זה ובענק.
אפשר לא לאהוב אותה. אפשר לומר, ואפילו די בצדק שהגישה שלה שחצנית ומתנשאת, שהיא לא סופרת אף אחד ויכולה להיות מאוד אגרסיבית, מזלזלת ותוקפנית כשהדברים לא מסתדרים לה כמו שהיא רוצה. אבל על דבר אחד אין עוררין ואין ויכוחים: היא אלופה אמיתית, ספורטאית בחסד עליון וטניסאית מהגדולות בהיסטוריה. היחידה בינתיים שיכולה לעמוד באותה שורה עם אגדות כמו שטפי גראף, מרטינה נברטילובה, מרגרט קורט, כריס אברט ובילי ג'ין קינג. הקאמבק הנוכחי הראה שהיא לא רק טניסאית גדולה, אלא גם ווינרית אמיתית ובטקס הסיום אפשר היה לראות כמה שהיא עבדה קשה בשביל לחזור למעמד הזה וכמה מתח היא פרקה עם הזכייה הזו.
בדיעבד, נראה שכל הדברים שקרו רק חיזקו אותה ועזרו לה לשחק בגיל 30 אפילו יותר טוב מהצורה בה שיחקה כשהייתה בת 22. לפני כמה ימים, אמרה סרינה בראיון עם מרטינה נברטילובה בערוץ הטניס שמבחינה פיזית היא מרגישה יותר טוב מאשר כשהייתה בת 20. כל המשברים שעברה בחייה האישיים וגם המקצועיים כנראה גרמו לה להעריך את הדברים הרבה יותר מכפי שהעריכה לפני כן, חיזקו אותה וגרמו לה לעבוד עוד יותר קשה ולעשות את ההתאמות שהיא כל כך הייתה זקוקה להן. אפשר היה לראות בכל נקודה ונקודה במהלך הגמר עד כמה שהיא רצתה את התואר הזה וכמה היא עבדה בשביל להגיע למצב שהיא יכולה לחזור ולחלום עליו.
מנגד, גם אגניישקה רדוואנסקה (3) ראויה לכל מחמאה שאפשר לתת. הפולניה בת ה-23 הוכיחה שיש טניסאיות מצוינות בסבב ולא נשברה גם כשהיה נראה שהמשחק הזה הולך לקראת תבוסה. למרות כל הניסיון שלה בסבב, רדוואנסקה למדה מהר שגמר גרנד סלאם זה משהו אחר לחלוטין והיא פתחה עם פיק ברכיים של גמר ראשון, לא הצליחה להציג את הטניס הגאוני שיש לה וסרינה דרסה אותה 1:6 כשהיה נראה שהמשחק הזה הולך להיות מביך ומשפיל.
אבל במערכה השנייה רדוואנסקה חזרה להציג את הטניס הנהדר שיש לה ובעיקר את מגוון החבטות שאין דומה לו בכל טניס הנשים, כשהיא מתיישבת כדי לחבוט בקהנד ומעבירה את כובד המשקל בין שתי הרגליים או קופצת תוך כדי החבטה ועוד הרבה דברים שהופכים אותה לאחת הטניסאיות הכי מרתקות בעולם.
רדוואנסקה הצליחה לעשות משהו שאף טניסאית לא הצליחה לעשות בטורניר ומעט מאוד עשו בעבר: היא נכנסה לראש של סרינה או חדרה מתחת לעור שלה, אם תרצו. במהלך המערכה השנייה היא החזירה לה כל כדור עמוק מאוד וגרמה לה להרוויח את הנקודות שלה. האמריקנית ממש לא אוהבת לעבוד קשה בשביל הנקודות שלה ולכן לא רק שרדוואנסקה נהנתה מטעויות לא מחויבות של סרינה בתום נקודות ארוכות, אלא שהיא גם ראתה את המגישה הכי טובה אי פעם מבצעת שגיאות כפולות ומכניסה החזרות יחסית פשוטות היישר לרשת. פשוט כי היא איבדה סבלנות והרגישה קצת עצבנית בגלל סגנון המשחק של רדוואנסקה, שגרמה לה לשחק עוד כדור ועוד כדור במקום לגמור הכל ב"בום-טראח".
כל כך הרבה כישרון יש לפולניה הזו. לכן, המערכה הראשונה הייתה קצת מוזרה כי היה ברור שלרדוואנסקה יש הרבה יותר טניס מאשר להפסיד 6:1, 6:1 או משהו בסגנון הזה. מה שקצת פגע באגה בסופו של דבר היה דווקא הראש הכל כך חזק שלה בדרך כלל. דווקא במצב של שוויון במערכות ולאחר שהצליחה לחזור מ-40:15 על ההגשות שלה ולעלות ל-1:2 במערכה המכריעה, היא קצת חשבה יותר מדי ופתאום כנראה הבינה שהיא אולי הולכת לנצח את סרינה וויליאמס בגמר ווימבלדון ועברה לטניס קצת יותר הגנתי וביצעה יותר טעויות לא אופייניות. אין ספק שרוואנסקה עוד תזכה בתארי גרנד סלאם. היא טניסאית כל כך כישרונית ואתלטית, כך שזכייה שלה היא ממש בלתי נמנעת. העובדה שפרצה בצורה משמעותית רק לקראת סוף השנה שעברה והגיעה לגמר גרנד סלאם ראשון שלה רק עכשיו היא המפתיעה. אבל היא (ואולי גם אחותה הצעירה, שהתקדמה מאוד לאחרונה) עוד תגיע רחוק מאוד. פשוט מגיע לה.
לקראת גמר
רוג'ר פדרר (3) - אנדי מארי (4)
למרות היעדרותם של שני המדורגים הראשונים, יש תחושה שאנחנו עומדים בפני גמר עצום. אולי מפני שלשני הטניסאים יש כל כך הרבה על מה לשחק, אולי כי שניהם בכושר מצוין ואולי זו סתם איזו תחושת בטן שכל התנאים מראים כאילו אנחנו לפני גמר מצוין. לראשונה מזה הרבה מאוד זמן, רוג'ר פדרר מגיע לגמר גרנד סלאם כפייבוריט. זה לא אמור להשפיע עליו כל כך בגלל הניסיון העצום שלו במעמדים כאלו וגם בגלל הניסיון שלו במשחקים מול חביב הקהל המקומי, על אף שלא צפויה להיות תמיכה כל כך דרמטית למארי מול השוויצרי האהוב.
פדרר יקווה לשחק ממש כמו בחצי הגמר מול נובאק דג'וקוביץ': נקודות קצרות, משחקונים מהירים וטניס של סרב-וולי או מקסימום שלוש או ארבע חבטות. השוויצרי יודע שיהיה לו קשה להסתדר עם אנדי מארי מהקו האחורי, בטח בכושר הנוכחי בו נמצא הבריטי, וינסה לקצר את העניינים עד כמה שאפשר. בנוסף, RF ינסה לגוון מאוד את המשחק ולא להיתקע עם הבריטי מהקו האחורי בפורהנד-בקהנד-פורהנד. קצת וולי, קצת סלייסים, קצת הגברת קצב והורדת קצב.
בצד של מארי, וכמו שנכתב בכותרת של הטיימס לאחר הניצחון על ג'ו ווילפריד צונגה בשישי "עכשיו כל מה שנותר לך הוא לנצח את הטניסאי הטוב ביותר בהיסטוריה". הבריטי יהיה חייב לפתוח את המשחק באותו טירוף שפתח ביום שישי, אותה מידת אגרסיביות ואותה שלווה. אסור לו להיכנס לרוטינה של משחק פסיבי ולהתחיל לשחק עם חבטות קצרות מדי כיוון שפדרר יחסל אותו ככה בקלות. מארי חייב לחבוט עמוק ולנסות לגרור את השוויצרי כמה שיותר לחבטות בקהנד אלכסוניות שיעייפו את האיש שזכה בתואר כבר שש פעמים ויגרמו לו לבצע טעויות לא מחויבות. לבריטי, שידוע כאחד שלוקח לו הרבה זמן להיכנס למשחקים, אין את הלוקסוס של פתיחה גרועה כי זה יגרום לו לרדוף אחרי פדרר במשך כל המשחק ואז כל העסק יכול להיגמר עוד לפני שמארי ייכנס לאירוע. בדיוק כמו שקרה לו בשלושת משחקי הגמר של טורנירי הגרנד סלאם האחרים אליהם הגיע ובהם לא זכה אפילו במערכה אחת.
דבר אחד חשוב לזכור: מארי הוא בין הטניסאים היחידים בעולם שמחזיקים במאזן ראש בראש חיובי מול פדרר (7:8) ולא בכדי. סגנון המשחק של השוויצרי לא עובד כל כך טוב מול הבריטי ובעיקר מול הבקהנד האדיר שלו. בניגוד לדג'וקוביץ' ונדאל, מארי גם זוכה בהרבה נקודות זולות דרך ההגשות שלו עם אייסים או עם סרב בלתי ניתן להחזרה. אין ספק שמארי יכול וחייב לספק לפדרר מאץ' אפ חזק מאוד ויכול לעשות את זה. בטח מבחינת הטניס. אם הראש ימשיך לתפקד בצורה רגועה ושלווה כפי שעשה עד עכשיו, מארי בהחלט יכול להפוך לבריטי הראשון שזוכה בגרנד סלאם מאז פרד פרי.
בשורה התחתונה: רוג'ר פדרר פייבוריט, גם הרבה בזכות מי שהוא, אבל אנדי מארי יכול וצריך לספק לו אתגר משמעותי מאוד ואולי אפילו להפתיע.
הימור: בשביל ההפתעה, אנדי מארי בארבע מערכות.
