להתבגר ולהתגבר
כצפוי, המשחק בין אנדי מארי לדויד פרר היה הכי טוב מבין הארבעה ברבע הגמר ובפער די ניכר. לא רק מפני שהוא היה הכי צמוד, אלא בעיקר בזכות רמת הטניס הגבוהה שהייתה דרושה כדי לזכות בכל נקודה. הספרדי בן ה-30, שזכה בצדק לכינוי "החיה הקטנה", גרם למארי להבין מהרגע הראשון שכל נקודה היא מלחמת עולם והוא לא יקבל ממנו אפילו רבע מתנה או נקודה קלה.
פרר, בסך הכל 1.75 מטר, הצליח להתמודד בקלות עם העוצמות של מארי ואפילו להכתיב את הקצב ברוב המשחק עם אגרסיביות יוצאת מן הכלל ותנועת רגליים שהיא הדבר הכי קרוב לשלמות שיש. לרגעים במשחק, היה נראה שמארי שיחק בכלל נגד רפאל נדאל ולא מול בן ארצו. ברוח התקופה הספרדית בכדורגל, קשה שלא להתבונן בפרר ולראות את צ'אבי, אינייסטה ופברגאס. אמנם הם יותר הישגיים ממנו וגם כישרוניים יותר, אבל די ברור שכולם יוצאים מאותה אסכולה של ספורט. המחויבות, כוח הרצון, העבודה הקשה והיכולת לשמור על עקביות שמוציאה ליריב את החשק לחיות, מגיעים כולם מבית המדרש הספרדי.
לכן, אפשר להכתיר את הניצחון של אנדי מארי כאחד הגדולים בקריירה שלו. למרות רגעים קשים מאוד, הפסד המערכה הראשונה ופיגור גם בשנייה, הבריטי שמר על קור רוח ובעיקר על טניס טוב דרכו הוא הצליח לחזור למשחק. לא רואים אצלו יותר את העצבים, הטרוניות, המבטים הזועפים אל עבר אמא ג'ודי בתא שלו ואת מילת ארבע האותיות שמתחילה ב-F נזרקת מהפה שלו בכל מצב קשה.
מארי, שידוע כאחד הפותחים הגרועים ביותר של משחקים בטופ העולמי, שוב נראה קצת מהוסס בהתחלה ולא ממש הלך על הכדורים והחבטות שלו ונתן לפרר למשוך אותו ולהריץ אותו מצד לצד. איפה שהוא לקראת סוף המערכה השנייה, אולי תחילת השלישית, הבריטי כבר התחיל להשתחרר וזה בלט בשפת הגוף שלו ובעובדה שהתחיל ללכת על החבטות שלו (בעיקר הבקהנד המדהים שלו) ועל הגשות, שעבדו מצוין ברגעי המתח ועשו את ההבדל בין שני הטניסאים המצוינים הללו. מארי סיים עם 18 אייסים, רבים מהם לא בעוצמה גבוהה מדי אבל עם הרבה דיוק ושכל.
היה נדמה בשלב מסוים שמארי מבין שפרר לא ייתן לו כלום במתנה ויגרום לו להרוויח כל שבריר הזדמנות להשגת נקודה והבריטי פשוט התחיל לשחק הרבה יותר התקפי. דבר שאצלו ניכר בצורה בולטת מאוד. קל לזהות את החבטות המהוססות שלו, בעיקר בפורהנד שם הוא מייצר מעין חצי חבטה עם רגל שמאל מונפת מעט באוויר. האגרסיביות הזו עזרה לו בסיום להשיג משחקוני הגשה קלים יחסית וסיפקה לו הרבה ביטחון ושקט נפשי מול יריב שבאמת הוציא לו את הנשמה. פה ושם עדיין היו ניסיונות די מיותרים לחבטות דרופ שוט ברגעי מתח (מה שמסמן על חוסר סבלנות), אבל בסך הכל מארי סיפק הופעה מבריקה מול היריב הכי קשה שיכול היה לקבל ברבע הגמר.
כמו אז
כפי שנכתב כאן כבר אתמול, למיכאיל יוז'ני לא היה שום סיכוי מול רוג'ר פדרר עוד לפני שהשניים עלו למגרש המרכזי על מנת להתחמם. פשוט כי הרוסי עושה במכנסיים בכל פעם שהוא בכלל שומע את השם רוג'ר פדרר ולא פלא שזה היה ההפסד ה-14 שלו ב-14 מפגשים מול השוויצרי. יחד עם זאת, ועל אף שיוז'ני שיחק בשלבים רבים במשחק כאילו הוא במשחק ראווה ולא במפגן תחרותי, היה קצת מרגש לראות את רוג'ר פדרר כמו בימים הגדולים.
במגרש המרכזי ולעיני הנסיך וויליאם והדוכסית קייט מידלטון, יש רק אדם אחד שיכול להתאים לאירוע ואפילו להתעלות מעליו וזהו פדרר. רק הוא מספיק "מלכותי" כדי להתעלות ולגנוב את ההצגה אפילו לנסיך והדוכסית. ואכן, RF שיחק מול יוז'ני בכמה דרגות מעל הרמה שהציג בשני המשחקים הקודמים מול ז'וליאן בנטו וקסאבייר מאליס. למרות משחק הגשות די מאופק (שני אייסים), פדאקספרס פשוט שלט בכל הנקודות והראה לנו מהקסם שהפך אותו לטניסאי המעוטר ביותר בהיסטוריה, בעיקר ליד הרשת עם כמה חבטות וולי רכות. הניצחון שלו לא הוטל בספק לרגע, וכנראה שגם זה שיחרר אותו קצת מול הרוסי, שבשלב מסוים פנה לאנדרה אגאסי ביציע ושאל אותו מה אפשר לעשות מול האיש שעומד מהצד השני של הרשת.
עם כל הכבוד ליוז'ני וליכולת המצוינת שהציג פדרר, לכולם ברור שזה היה רק חימום לקראת הדבר האמיתי שיגיע בחצי הגמר. שם השוויצרי באמת ייבחן ונוכל לראות האם הוא מסוגל להשוות את שיא הזכיות של פיט סמפראס באול אינגלנד קלאב (שבע זכיות) או שהוא בסך הכל נהנה מיריב נחות שבא להעביר את הזמן בכיף.
מה הוא עושה לו?
היכולת הכי גדולה של טניסאים עצומים כמו נובאק דג'וקוביץ'/רוג'ר פדרר/רפאל נדאל היא להפוך את היריב שמולם לבלתי רלוונטי, גם אם הוא משחק מצוין ונמצא בכושר שיא. זה בדיוק מה שעשה דג'וקוביץ' ברבע הגמר שלו מול פלוריאן מאייר. הגרמני הציג לפרקים טניס פשוט נהדר. הוא חבט עמוק מאוד, הגיע לכדורים קשים והגיש טוב. במערכה הראשונה, מאייר אפילו היה ב-40:0 על הסרב של נולה במצב של 4:4. אבל דג'וקוביץ' פשוט לא מתרגש מכל זה וגורם ליריב שלו להצטמק במהרה. וולי לא מספיק טוב באותה נקודת זמן במערכה הראשונה עלתה לגרמני בחבטת העברה פשוט מושלמת, בנקודה ואפשר לומר שגם במשחק כולו.
כדי להבין את הגדולה של דג'וקוביץ', כדאי להסתכל קצת בסטטיסטיקה. מאייר חבט 14 אייסים בשמינית הגמר מול רישאר גאסקה והעמיד ממוצע של קצת יותר מ-10 אייסים למשחק עד כה בטורניר. כמה היו לו ברבע הגמר? שניים. הגרמני חבט 60 ווינרים בשמינית וקרוב ל-50 בממוצע למשחק עד כה בטורניר. כמה היו לו מול הסרבי? 14 בלבד. כי זה בדיוק מה שהטניסאי הטוב בעולם גורם לך להיות, שחקן הרבה פחות טוב. נולה משתלט על הנקודות, מחליף מקצבים כמו להטוטן (לפעמים הוא מחכה קצת בהחזרות, לפעמים בקושי נותן לכדור לקפוץ) ופשוט אורב כל פעם כדי לשבור את היריב ולהוציא את כל העוקץ מהמשחק שלו. בדיוק בגלל הדברים הללו, דג'וקוביץ' חגג היום שנה לזכייה הראשונה בקריירה שלו בווימבלדון ו-365 ימים מאז עלה למקום הראשון בעולם.
ושוב, זה היה משחק די משעמם במונחים של מאבק ספורטיבי וגם כאן די ברור שהמאבק האמיתי של דג'וקוביץ' יהיה מכאן ואילך. יהיה מרתק כמו תמיד לראות איך הוא עומד באתגרים הללו אולי בדרך לשמירה על התואר שלו.
אגניישקה רדוואנסקה (3) - אנג'ליק קרבר (8)
אין ספק שמדובר באחד הקרבות הכי מסקרנים שיכולנו לקבל במעמד הזה. מעבר לדימיון הפולני בין השתיים (הוריה של קרבר הם פולנים), שתיהן גם שחקניות די דומות. רדוואנסקה וקרבר הן קודם כל ולפני הכל שחקניות חכמות מאוד. לשתיהן יש בחירת חבטות מוצלחת, מעט מאוד טעויות לא מחויבות (רדוואנסקה לא ביצעה אפילו אחת בסיבוב השני), תנועה נהדרת, עקביות וחבטות מיוחדות שיכולות למצוא זוויות מיוחדות וחריגות.
לכן, צפוי לנו חצי גמר מצוין ואולי גם די ארוך בין שתי טניסאיות להן זו תהיה הפעם הראשונה אי פעם בחצי גמר ווימבלדון, כשלפולניה זהו גם משחק חצי גמר גרנד סלאם ראשון. במידה שרדוואנסקה תנצח ו-ויקטוריה אזרנקה תפסיד במשחק המאוחר יותר לסרינה וויליאמס, הפולניה בת ה-23 תעלה למקום הראשון בעולם בדירוג שיפורסם ביום שני הקרוב בלי כל קשר לתוצאה שתשיג בגמר.
יהיה מעניין מאוד לראות מי מהשתיים תנסה ללכת יותר על הכדורים ולשחק מעט יותר התקפי מאשר במשחקים הקודמים שלהן בטורניר, כשלעניות דעתי זו תהיה הגרמניה, שמכה יותר חזק מרדוואנסקה. קרבר, שניצחה בשנה שעברה את הפולניה בסיבוב השני באליפות ארה"ב הפתוחה בה הגיעה לגמר, תהיה חייבת להיות קרת רוח ברגעים המתוחים ולא לפחד ליזום. למרות הניצחון על קירילנקו, "אגה" הייתה מאוד פסיבית והגנתית בנקודות הקריטיות ברבע הגמר וניצלה בזכות הרבה טעויות לא מחויבות של הרוסיה. רדוואנסקה תצטרך להסתדר עם ההגשות הלא חזקות אבל מאוד מדויקות של הגרמניה ולנסות להכניס גם קצת יותר עוצמה או ספין להגשות שלה כיוון שלקרבר יש החזרות מצוינות והיא הראתה את זה מול סאבין ליזיקי, שמגישה הרבה יותר טוב מרדוואנסקה.
הימור: קרבר בשלוש מערכות
ויקטוריה אזרנקה (2) - סרינה וויליאמס (6)
אם חצי הגמר הראשון צפוי להיות קרב בין שני סגנונות די דומים, מה נגיד על המפגש הזה? קרב יריות? ויקטוריה אזרנקה וסרינה וויליאמס הן אולי שתי החובטות הכי גדולות בעולם כיום, לשתיהן יש הגשות מצוינות (של סרינה הרבה יותר) וחבטות החזרה מפחידות, שהופכות את המשחקים מולן לבלתי אפשריים עבור רוב השחקניות בסבב.
עם כמה שזה יישמע מוזר, יכול להיות שלסרינה היה הרבה יותר מסובך לפגוש בחצי הגמר יריבה הרבה פחות עוצמתית כמו רדוואנסקה למשל, שהייתה מוציאה ממנה נקודות ארוכות והרבה טעויות לא מחויבות. זו בדיוק הבעיה של אזרנקה לפעמים. היא יודעת להכות חזק מאוד, וכשזה לא הולך היא רק מכה עוד יותר חזק. מול סרינה, שלא בדיוק מתרגשת מעוצמות גבוהות, זה עלול להקשות על הבלארוסית להיכנס לעניינים והיא אפילו תתקשה לחדור קצת לתוך העור של האמריקנית המנוסה עם כמה "דחיפות" שיוציאו מסרינה טעויות לא מחויבות.
משחק של התקפה-התקפה ועוד התקפה לא יכול לעבוד מול הטניסאית, שהניפה כבר 13 תארי גרנד סלאם, ואזרנקה תידרש גם להרבה עבודת הגנה, בטח במשחקוני ההגשה של האמריקנית. ההתמודדות עם משחק ההגנה ומעבר מהיר ממנו להתקפה יהיה המפתח לניצחון מבחינת אזרנקה, שאמורה להתמודד עם ההגשות המדהימות של סרינה עד כה באליפות קצת יותר טוב מכל טניסאית אחרת בזכות הגובה שלה והעוצמות שהיא יכולה להפיק. מבחינת טניס נטו ומשחק מהקו האחורי, נראה שהבלארוסית טובה בהרבה מהאמריקנית בשלב הזה של הקריירות שלהן, אבל השאלה כמה היא תצליח לגרור אותה לשם היא הקריטית.
הימור: סרינה בשלוש מערכות
