ב-2020, בחגיגות ה-60 של אליפויות אירופה, עשויה ישראל לארח את היורו. טוב, לא את הטורניר כולו, אבל אולי משחק אחד, מי יודע. לא מאמינים? תשאלו את מישל פלאטיני. נשיא אופ"א, פעם כדורגלן משובח בסנט אטיין, יובנטוס ונבחרת צרפת וכיום פוליטיקאי מיומן, חשש ממארב מתוזמן שמכינים לו אנשי התקשורת לקראת מסיבת העיתונאים המסכמת של יורו 2012. לכן, בספין הלקוח היישר מהספר, פתח את דבריו בהצהרה: "עלה במוחי רעיון שאליפות אירופה תתפרס על כל אירופה ולא תיערך רק במדינה אחת או שתיים. זה התכנון שלי לקראת 2020, נדון בזה בתחילת השנה הבאה". עוד שלב במהפכה הצרפתית?
פלאטיני, שומר על תדמית הדמוקרט ואף מזכיר את המילה הזו מדי כמה דקות, הסביר את ההצעה המפתיעה שלו. הצעה שבהחלט השאירה את העיתונאים פעורי פה, גם אם סיכוייה לעבור קלושים עד בלתי קיימים. "הטורניר ב-2020 יהיה כבר השני שבו משתתפות 24 נבחרות. ההצעה להגדלת הכמות, אגב, הייתה בכלל הצעה בריטית. יש אפשרות לארח במדינה אחת עם 12 אצטדיונים ושתיים עם שישה לכל אחת, או לעשות זאת ב-12 או 13 ערים שונות ברחבי אירופה, לפי הרעיון שלי. כך התשתיות כבר מוכנות, האצטדיונים ושדות התעופה קיימים והכל נוח יותר מבחינה כלכלית. זה יכול להיות מעניין. ניקח את היורו צעד נוסף קדימה". ובקיצור, אפשר כבר להתחיל לעבוד על הגדלת המושבה. ספרד נגד אנגליה, ב-18 ביוני 2020 בפתח תקוה.
כמו חבר כנסת מתחיל בחגיגות מימונה בשדרות, פלאטיני לא הפסיק להחמיא למארחים שלו. "פולין ואוקראינה ארגנו טורניר פנטסטי שיישאר בזיכרון של כולנו", הצהיר כוכב העבר הצרפתי, כשלצידו נשיא ההתאחדות האוקראינית גרגורי סורקיס ונשיא ההתאחדות הפולנית גז'גוז' לאטו נושמים לרווחה. "היורו יותיר מורשת חשובה מאוד בהיסטוריה של שתי המדינות. יורו 2012 ייזכר כאחד המיוחדים שידענו. אני גאה בתשוקה ובמחויבות של האנשים בפולין ובאוקראינה, אני גאה בשחקנים ובנבחרות על כדורגל התקפי וכמובן באוהדים על האווירה המיוחדת שהעניקו לנו, במיוחד האוהדים האירים שאף יקבלו פרס הוקרה על תרומתם הנדירה, וגם השבדים, הפולנים והאוקראינים".
אז האוהדים האירים אכן ראויים לכל מחמאה וסול קמפבל התגלה כאידיוט מושלם כאשר קרא לאוהדים האנגלים לא להגיע לאוקראינה. הם אף הכינו לו ארון קבורה מאולתר ושרו בגנותו ברחובות דונייצק וקייב, כתגובה המושלמת למסע ההפחדה של ה-BBC והוכחה כי הגזענות באוקראינה לא כזאת איומה. או לפחות לא שונה מזו בלונדון. "מה שמגוחך בעיניי הוא שאדם כמו קמפבל, שמעולם לא היה באוקראינה, מרשה לעצמו לדבר כך על מדינה אחרת. האוהדים האנגלים אמרו את דברם", הטיח סורקיס בשביעות רצון בכתבי ה-BBC הנבוכים שישבו מולו. הם חיפשו את הארון של האוהדים שלהם כדי לקפוץ לתוכו.
ועדיין, גם ממנו, אף מילה על הקרחות ביציעים ברבעי הגמר באוקראינה (פלאטיני: "98 אחוזים מתפוסת האצטדיון היו מלאים, מי שלא בא הפסיד"), שום התייחסות לעובדה שכרטיסים לחצי הגמר בדונייצק הוצעו למכירה בפחות מ-20 דולר ולא מצאו קונה ("100 אחוזים מהכרטיסים נמכרו"). פלאטיני הסכים להודות שהיו ספקות רבים לגבי יכולת של אוקראינה לעמוד באירוח ואף נשקלה אפשרות לאתר שמונה ערים בפולין כשתחליף, אך על בעיות התחבורה, המחירים המופקעים במלונות, נפילות החשמל והיעדר התיירים הוא בחר לפסוח. כנראה שהכל היה מושלם. עיתונאים ותיקים, שכבר ראו עולם וחוו עשרות טורנירים גדולים, טענו כי "מבחינת האירוח של אוקראינה, מדובר בטורניר הגרוע בהיסטוריה. היה יורו אחד בפולין ויורו אחד באוקראינה". אבל למה להתעסק בזוטות? פלאטיני למד שבאוקראינה אוהבים וודקה וקולם של העיתונאים נדם. וחבר'ה, בעוד שמונה שנים כל אחד מכם יוכל לראות משחק יורו במדינה שלו. אולי.
