לכל משחקים אולימפיים יש את הגיבור שלהם, עם הצילום המפורסם או התנועה המקורית שהגיעה כמעט לכל בית בעולם. בדרך כלל, המאפיינים של אותו גיבור בולטים בעיקר בעיר המארחת את המשחקים האולימפיים, כי בהרבה מקרים הוא מקומי. ב-1984 זה היה קארל לואיס, ב-1996 מייקל ג'ונסון, ב-2000 איאן ת'ורפ וקתי פרימן וכעת בבריטניה בונים על רץ למרחקים ארוכים ממוצא סומלי, מו פראח, שיהפוך לגיבור המקומי של המשחקים שהם כל כך מחכים לפתיחתם. הפנטזיה הגדולה שלהם היא לראות את פראח חוצה ראשון את קו הסיום ביום השני של תחרויות האתלטיקה, ו"מעוות" את זרועותיו לתנועה שמזכירה את האות M, כדי לציין את שמו. לתנועה הזאת קוראים "מובוט", ובאנגליה מקווים שכפי שהאוסטרלים הזכירו לפני 12 שנים את הכינוי "טורפדו" (על איאן ת'ורפ), באוגוסט 2012 ידברו בכל העולם על ה"מובוט".
חשוב להדגיש, לבריטניה יש לא מעט מועמדים למדליית זהב אולימפית באתלטיקה: ג'סיקה אניס בקרב 7 לנשים, פיליפס אידוו בקפיצה משולשת, דאי גרין ב-400 משוכות, ואפילו הקופצים רוברט גרבארז (גובה), גרג ראתרפורד (רוחק) ושרה פרוקטור (רוחק). וזה עוד לפני שהזכרנו את פולה רדקליף הוותיקה שתתחרה בריצת המרתון. ובכל זאת, נדמה ששום דבר לא ירגש את הבריטים יותר מתואר אולימפי של מו פראח, מה גם שהוא צפוי להתמודד על שתי מדליות זהב - בריצות ל-5,000 ו-10,000 מטר. מה גורם לעשרות מיליוני בריטים להעריץ כל כך אתלט שאפילו לא נולד שם, ולמה לאחרים יש בעיות איתו?
תקציר הפרקים הקודמים על מו פראח: הוא נולד לפני 29 שנים בסומליה, היגר עם הוריו לבריטניה כשהיה בן 8, מאמני אתלטיקה שקלטו את יכולות הריצה שלו שכנעו אותו להתאמן אצלם ונתנו לו בתמורה לשחק כדורגל אחרי כל אימון. הוא חלם להיות כדורגלן וגדל כאוהד שרוף של ארסנל, אבל הבין שהבחירה הנכונה במקרה שלו היא ריצה למרחקים ארוכים. אחרי ששלט בשנת 2010 באירופה, הוא הגיע בשנה שעברה לאליפות העולם בדגו וזכה במדליית הזהב בריצת 5,000 מטר ובמדליית הכסף ב-10,000 מטר.
וכעת, מו פראח הוא המועמד הגדול ביותר של בריטניה למדליית זהב אולימפית. הסיבה לכך היא פשוטה. קנניסה בקלה שהיה האלוף האולימפי בשתי הפעמים הקודמות כבר לא מזכיר את היכולות שלו מפעם, וחזר להתחרות רק בקיץ הקודם אחרי פציעה קשה. איברהים ג'יילאן ואימנה מרגה האתיופים, שעמדו לצדו של פראח על הפודיום בדגו בריצת ה-10,000, לא יהיו גם הם. באופן די נדיר, יהיה בלונדון אתלט אירופי שיהיה פייבוריט על פני הרצים ממזרח אפריקה בריצת המסלול הארוכה ביותר, וזה כנראה מה שכל כך מדליק את הבריטים. מבחינה מקצועית, הם נהנים לחשוב שהוא בריטי בגלל המאבק נגד האפריקאים והאמירה הבאה של פראח: "זה לא יהיה קרב ביני לבין בקלה, זה יהיה קרב ביני לבין קניה, אתיופיה ואוגנדה".
מצד שני, כשהבריטים מתייחסים לסיפור חייו של פראח, הם רואים ילד סומלי רעב, שהגיע בנס למדינה מערבית חזקה וזכה לחיים מאושרים שיהפכו למושלמים עם מדליית זהב אולימפית. השילוב הזה הופך את פראח לכל כך פופולארי. מצד אחד יש לו מבטא בריטי כיאה למי שגדל בחצר ארמונה של המלכה אליזבת, מצד שני הוא מייצג את הילד חסר הכל שהצליח להתפתח בזכות משאביה של מעצמת הספורט בריטניה, שדואגת למהגריה.
עוד סיבה למעמד המכובד שלו זוכה לאחרונה מו פראח באנגליה נעוצה בעובדה שהוא בעצם כבר עזב את המדינה, מסיבות מקצועיות בלבד. אחרי ההצלחה הגדולה בשנה שעברה, ובגלל השנה האולימפית, פראח עזב עם משפחתו את לונדון ועבר לפורטלנד שבארצות הברית, שם נמצא מאמנו האמריקאי אלברטו סלזאר, שמאמן בקומפלקס של חברת "נייקי". מי שמכיר את התקשורת הבריטית המטרידה, יכול בוודאי לתאר לעצמו שספורטאים אולימפיים בכירים לא זוכים ליותר מדי שקט במדינתם בשנה האחרונה. בניגוד אליהם, פראח לא יכל להישמע מרוצה יותר כשאמר: "בלונדון יש הייפ מטורף סביב המשחקים האולימפיים, אבל אני כל כך רחוק מזה. אני יכול להירגע וליהנות מהאימונים שלי. אני יכול לשבת עם אשתי בבית קפה מבלי שאף אחד יטריד אותי, זה פשוט נהדר. גם המאמן שלי מעוניין שאנוח כמו שצריך בין האימונים שלי ולא אתן לשום דבר להפריע לי".
בינתיים זה באמת נראה מצוין. פראח לא הרבה להתחרות השנה בניגוד לקנניסה בקלה למשל, אבל כשהוא עשה זאת הוא ניצח בגדול - כמו במקרה של ריצת ה-5,000 בליגת היהלום ביוג'ין, אורגון, בה קבע פראח את תוצאת השנה בעולם - 12:56.98 דקות. באותה ריצה הוא הקדים בין השאר את קנניסה בקלה ואיזייאה קיפלגאט הקנייתי. אחרי הריצה הוא אמר: "יש לי זכרונות טובים מהמסלול הזה. בתחילת העונה שעברה שברתי שם את השיא האירופי ב-10,000 מטר ושם התחילה הפריצה הגדולה שלי. רציתי להגיע לכאן שוב ולרוץ מהר, בעיקר לאור העובדה שהיו לא מעט מתחרים קנייתים. אבל אני לא אספיד את קנניסה בקלה. צריך לתת לו כבוד גדול על מה שהוא עשה, ועל הניסיון האדיר שיש לו. צריך לזכור שהוא אחד מהאתלטים שיודעים לתת הכל בתחרויות גדולות".
למרות שהבריטים מצפים ממנו לשתי מדליות אולימפיות, ורצוי מזהב, פראח טוען שרק במהלך התחרות בלונדון הוא יחליט אם הוא הולך על דאבל. ריצת ה-10,000 מטר תתקיים ב-4 לאוגוסט ומוקדמות ריצת ה-5,000 ב-8 לאוגוסט. "כמו באליפות העולם בשנה שעברה, נראה איך אני ארגיש ונפעל בהתאם", אמר פראח שבשנה שעברה הצליח להתאושש וזכה כאמור בשתי מדליות. "מעולם לא זכיתי במדליה אולימפית, מעולם לא הייתי בגמר אולימפי. זה אומר שאני חושב קודם כל על להגיע לגמר ה-10,000".
הציטוט האחרון אגב, פורסם בראיון עם פראח בעיתון הלונדוני "איבנינג סטנדרד". לא ממש ברור מהדברים של פראח שם אם הוא חושב שהוא צריך לעלות לגמר אולימפי ב-10,000 מטר, כי אין מוקדמות במרחק הזה. מה שכן, באנגליה אומרים על פראח שבמקרים רבים הוא בעננים. פולה רדקליף סיפרה עליו לאחרונה שהוא אפילו לא יודע מה התאריכים של ריצות הגמר שלו בלונדון, במקרים אחרים מספרים עליו שמדי פעם הוא נוהג בחוסר אחריות, אם זה כלפי ספונסרים או יריבי אימון. ויש גם את אלה ששונאים את דפוסי ההתנהגות שלו בריצות עצמן.
באליפות בריטניה שהתקיימה בסוף השבוע האחרון, למשל, פראח התחרה במוקדמות ריצת ה-1,500 מטר, ולמרות שעלה בקלות לגמר הוא פרש ממנו. אחרי הכל, זה לא מקצוע אולימפי שלו ופראח התחרה בו רק כדי לעבוד על מהירות. אחד המשתתפים בריצה של פראח, רץ ותיק בשם טוני וויטמן, אמר עליו: "כבר 100 מטר לסיום הוא התחיל עם תנועות ה'מובוט' שלו. זה הוציא אותי לגמרי מהריכוז כי זה היה מקצה מוקדמות, לא גמר. זה כבר לא אתלטיקה, זו סלבריטאות. ג'סיקה אניס לעולם לא הייתה עושה את זה כי היא קודם כל אתלטית. מו פראח רק חיפש בסיבוב האחרון את הזמן המתאים כדי לעשות את ההצגה שלו. אם הוא יחשוב על זה לשניה אחת במשחקים האולימפיים בלונדון, הוא יפסיד. אם הוא ימשיך להתנהג ככה, יהיו גם פחות אנשים שיהיה איכפת להם מזה שהוא יפסיד".
לא ברור עד כמה החגיגה של פראח הפריעה אז לרצים האחרים, מה שבטוח זה שהיא הלהיבה את הקהל בתחרות שהתקיימה בבירמינגהאם, ואולי גם הוכיחה שפרט ליכולת האישית שלו ולקשר עם הקהל - שום דבר לא מעניין את פראח המנותק. בינתיים, המאמן סלזאר ואשתו של מו פראח, טניה, שמשמשת גם כמנהלת האישית שלו, ממשיכים לדאוג לכל צרכיו ומנסים להשאיר לו ראש נקי ככל האפשר, וזאת למרות שאשתו נושאת ברחמה זוג תאומות שיצטרפו לבת הבכורה שהיא כיום בת 7. "כלך מה שאני עושה כרגע זה לישון, להתאמן ולאכול, זה הכל", מסביר פראח ואולי הוא דווקא צודק כשהוא מתכוון לזה שספורטאי שרוצה מדליית זהב אולימפית, למרות כל הלחץ מסביב, זקוק לראש נקי ככל האפשר, גם אם זה אומר שמדי פעם הוא יעשה רושם של בור. את התשובות לכך נדע כנראה רק על מסלול האתלטיקה באצטדיון האולימפי בלונדון, ב-4 לאוגוסט.
עוד לפני כן, מו פראח יוביל משלחת של 109 אתלטים בריטים לאליפות אירופה שתצא לדרך ביום רביעי בהלסינקי שבפינלנד. פראח מגיע כדי להגן על תארו בריצת ה-5,000 מטר ולבצע אולי את ההכנה האחרונה לפני לונדון 2012.