כאשר פליפה סקולארי החליט לאזרח את דקו ולזמן אותו לנבחרת, התפתח בפורטוגל ויכוח לוהט במיוחד. לואיס פיגו הוביל אז את המתנגדים, והרוחות סערו במשך חודשים ארוכים. עם הזמן השכיח דקו את חילוקי הדעות עם הופעותיו על המגרש, אבל הוא מעולם לא נתפס כפורטוגלי אמיתי. למעשה, הוא לא ממש ניסה להיות כזה. אמנם הוא פרץ לתודעה בפורטו של מוריניו, אבל אחרי שנים מוצלחות בברצלונה ותקופה פחות זוהרת בצ'לסי, העדיף הברזילאי לשוב למולדתו. הוא מעולם לא היה חלק מקונצנזוס בפורטוגל, וגם לא ממש רצה להיות.
הכי מנומס מחוץ למגרש
פפה הוא סיפור אחר לגמרי. תגידו מה שאתם רוצים על הבלם הברזילאי, אבל נאמנות ומחויבות לדגל תמיד היו הנקודות החזקות שלו, והוא הקפיד להצהיר: "אני מקבל צמרמורת למשמע ההמנון הפורטוגלי. המדינה הזו העניקה לי כל מה שיש לי בחיים, ואני חייב לה המון". המוטיבציה שלו מעולם לא עמדה בספק, וזו אחת הסיבות לכך שהאוהדים נקשרים אליו בקלות. פפה תמיד נלחם כמו אריה על המגרש למען הקבוצה, הן במדי הנבחרת והן בריאל מדריד, אלא שרגעי אובדן העשתונות העניקו לו תדמית שלילית במיוחד.
החל מההתנפלות האלימה על פרנסיסקו קאסקרו מחטאפה ב-2009 וכלה בדריכה המחפירה על ידו של ליאו מסי בעונה החולפת, נוטה פפה לעשות את הכותרות הלא נכונות. הוא נתפס כאחד השחקנים המלוכלכים באירופה, וההתנצלויות לאחר כל אירוע מסוג זה לא עוזרות לו. אלה שמכירים אותו מקרוב מתקשים להסביר את הסתירה בין ניצוץ הרוע בעיניו על המגרש לבין האדם הנינוח והחייכן בכל זמן אחר. כל מי שפגש אותו מספר על בחור מקסים, נעים הליכות ומנומס במיוחד. הוא אף פעם לא מסרב להתראיין, עוזר לחבריו לקבוצה ומשדר אופטימיות ואווירה חיובית. כל זה לא שווה דבר מבחינת הצופה הנייטרלי שזוכר לו בעיקר התנהלות בלתי נסבלת על המגרש.
סיפור חייו של פפה ממש לא מצדיק את פרצי הזעם הבלתי מוסברים, אבל הוא לוחם שנאלץ להתגבר על מכשולים לא קלים בדרך לפסגה. הכל התחיל בגיל 17, כאשר הסקאוטים של מאריטימו הפורטוגלית איתרו אותו, והבלם הצעיר שמח מאוד לחתום על החוזה האירופי. בדקות הסיום של משחקו האחרון בברזיל, תוקל פפה בחריפות על ידי חלוץ היריבה ושבר את קרסולו. כל הקריירה שלו עמדה בסימן שאלה, אך אימו דרשה בכל תוקף לשלוח אותו בכל זאת למאריטימו כדי לא לבד את ההזדמנות. פפה הגיע לקבוצתו החדשה עם גבס על רגלו ובחודשים הראשונים במדינה הזרה התמודד הנער עם התרבות החדשה כשהוא מבלה את עיקר זמנו בטיפולים פיזיותרפיים. הוא היה חזק מספיק כדי לשרוד את זה. כעבור שנה, כאשר מאמן הקבוצה הבוגרת, אנאטולי בישובץ הרוסי, נזקק לבחון שחקני נוער כדי למלא את מקומם של בלמים פצועים ומושעים בהרכב, עשה פפה את המקסימום כדי להרשים. בישובץ היקצה שבוע לשלושה נבחנים, אבל בתום ארבעה ימים הודיע לפפה שהוא יפתח בהרכב. מאז הוא הפך לחלק אינטגרלי מהקבוצה.
לא יציב מכל הבחינות
פפה תמיד שאף לאתגרים הגבוהים ביותר. במהלך עונת 2003/04 הוא נבחן בספורטינג ליסבון שרצתה בשירותיו. שם הוא גם פגש לראשונה את כריסטיאנו רונאלדו. פורטו שמעה על כך והודיעה לבלם הברזילאי שהוא נמצא גם על הכוונת שלה, ויצטרך לתת חצי עונה טובה נוספת כדי לזכות בחוזה. פפה התעלה על עצמו וחתם בקבוצה שזה עתה זכתה בליגת האלופות בהדרכת ז'וזה מוריניו. כעבור שלוש שנים, הוא כבר היה בריאל, אם כי ממש לא הכל עבד חלק בברנבאו. במשחק הבכורה בסופר קאפ מול סביליה היה פפה אחראי ראשי לתבוסה, ו-30 מיליון יורו ששולמו תמורתו נראו כמו בדיחה רעה. עם הזמן, הוא החל להצדיק את ההון, אבל הספקות תמיד נותרו. בעוד איש לא מפקפק בכישורים האתלטיים של פפה, הרי שהבנת המשחק הטקטית שלו רחוקה משלמות, והנטיה להתנהגות אלימה ממש לא תורמת למניותיו. גם אם הציג יכולת גבוהה ברוב המשחקים בעונה החולפת, הוא לא הסיר תווית של שחקן לא יציב ופרא אדם.
התדמית הזו תישאר עם פפה לנצח, גם אם יגדל כנפיים ויתנהג כמו מלאך מעתה והלאה. יש בכך צדק רב, אבל בכל זאת כדאי לזכור גם את הצדדים החיוביים שלו. למשל, ביורו 2008 כבש פפה שער מרהיב כאשר הצטרף להתקפה בסגנון שלא היה מבייש את מתיאס זאמר, ואירגן מסירה כפולה נאה מאוד עם נונו גומש. לקראת מונדיאל 2010 הוא עשה מאמץ עליון להחלים בזמן מפציעה קשה מאוד בברכו שהשביתה אותו במשך כל העונה והצליח במשימתו. באליפות אירופה הנוכחית הוא לוקח את המנהיגות צעד אחד קדימה, ויש לכך מספר סיבות.
הרוויח מהפרישה של קרבאליו
ראשית, ריקרדו קרבאליו פרש מהמדים הלאומיים על רקע סכסוך קשה עם המאמן פאולו בנטו, ובהיעדרו נותר פפה מנהיג במרכז ההגנה לצידו של חברו הטוב ברונו אלבש, חצי ברזילאי בעצמו. שנית, פפה מרגיש יותר מתמיד במרכז העניינים בשל חיבורו לכריסטיאנו רונאלדו. ביורו 2008 היה הכוכב הבלתי מעורער של פורטוגל עדיין שחקן מנצ'סטר יונייטד. היום, אחרי שלוש שנים של שיתוף פעולה בברנבאו, פפה הוא השחקן היחיד בסגל שמרשה לעצמו להרים קול על כריסטיאנו ולקרוא אותו לסדר במידת הצורך. שלישית, האווירה בסגל הפורטוגלי מתאימה לו. בניגוד לדיווחים על מחנאות שהופיעו בתקשורת אחרי ההפסד לגרמניה במשחק הפתיחה, הרושם שמתקבל מראיונות השחקנים בתקשורת שונה. "בנטו היה שחקן לא מזמן, והוא יודע בדיוק מה שחקנים צריכים", אומר פפה.
נכון לעכשיו, הפרט הסטטיסטי המדהים ביותר באליפות כולה הוא מספר העבירות שביצע פפה אחת. כן, תאמינו או לא פפה הוא אחד השחקנים ההוגנים ביותר ביורו 2012, עם עבירה אחת בלבד ב-360 דקות. כל יתר חבריו לנבחרת שמעו שריקות רבות יותר, והשיאן הוא דווקא נאני עם תשע עבירות לחובתו. המגן הימני ז'ואאו פריירה ביצע שבע עבירות, ברונו אלבש והמגן השמאלי פאביו קונטראו רשמו שש כל אחד. אפילו הפורטוגלים מתקשים להאמין. "אין לי הסבר לתופעה, זה באמת חריג. הוא הפך למנהיג ההגנה", אומר העיתונאי לואיס מירה.
הכפפות של קסיאס
זה לא אומר שהכל מצוין - הרי לפפה אחריות גדולה בשני השערים שכבש ניקלאס בנדטנר הדני לרשתו של רוי פטריסיו. עם זאת, אפילו במשחק בעייתי זה הוא כבש את שער היתרון של פורטוגל, ונבחר, באופן מעט תמוה, לשחקן המצטיין. זה רק מדגיש עד כמה הכל הולך לו החודש. הביקורות החיוביות זורמות מכל הכיוונים, ופרנקו בארזי טוען: "רק סרחיו ראמוס וג'רארד פיקה משתווים ביורו לרמתם של פפה וברונו אלבש".
וזה הסיפור המרכזי. פפה יפגוש מחר את ראמוס, ואת יתר חבריו לריאל בחצי-הגמר. יהיה זה מעמד פיקנטי במיוחד מבחינתו, וגם מבחינת רונאלדו. פפה חי ונושם ריאל. כאשר הגיע למועדון, הוא קיבל במתנה חולצה מידיו של פרננדו היירו. במהלך העונה הראשונה, העניק לו איקר קסיאס זוג כפפות. הן עדיין שמורות במקום של כבוד בדירתו של פפה. מחר בערב הוא ישחק נגד קסיאס וינסה לגזול ממנו אפשרות להניף את הגביע. תעקבו אחריו יהיה מסקרן לבדוק אם גם הפעם יימנע כלל מביצוע עבירות על הספרדים. או אולי יבעט לפתע בראשו של צ'אבי ויסיים את הטורניר בכרטיס אדום?