מהרגע בו גילתה שהיא עומדת ללדת בן, שירלי בארנס החלה להקליט את כל המשחקים של השחקן האהוב עליה, מייקל ג'ורדן, מתוך תקווה שיום אחד בנה יקבל ממנו השראה. ב-29 במאי 1992 היא החלה לסבול מכאבי בטן בזמן שצפתה במשחק השישי בסדרת הגמר בין שיקגו לפורטלנד, בסיומו הבולס זכו באליפות השנייה שלהם, ושירלי התפנתה לגשת למחלקת היולדות בבית החולים הסמוך לביתה באיווה, שם ילדה את בנה הבכור. עד היום הריסון עוקץ אותה על כך שהוא נאלץ לבלות את היומיים הראשונים שלו בעולם בטיפול נמרץ על מנת לנקות נוזלים מהריאה שלו, רק משום שאימו התעקשה לצפות במשחק האליפות עד תומו.
עשרים שנה לאחר מכן, הריסון ברייס ג'ורדן בארנס עומד להיבחר הלילה (בין חמישי לשישי) בצמרת הדראפט, ואחד מאלו שצריכים להחליט האם להמר עליו הוא לא אחר מאשר אייר ג'ורדן עצמו, מכיוון שהבובקאטס שלו מחזיקים בבחירה השנייה. אבל לא העובדה שאחד השמות האמצעיים שלו מוקדש לבעלים של קבוצת הלוטרי הנצחית היא שהפכה אותו למועמד לאחת הבחירות הראשונות, אלא הפוטנציאל העצום והאופי הייחודי שהולידו את אחת ההבטחות הגדולות של מחזור 2012.
את הנתונים הפיזיים המרשימים והכישרון לכדורסל קיבל הריסון בארנס מאביו, רון האריס, שהיה כוכב מכללות באיווה סטייט, אבל פרט לכך, ולשמו הפרטי, הוא לא קיבל דבר מאביו, שעזב אותו ואת אחותו ג'ורדיין-אשלי, הקטנה ממנו בשבע שנים, בגיל צעיר. כשנשאל עם הגעתו לצפון קרוליינה האם העובדה שהוא לובש את הגופייה מספר 40 היא מחווה לאביו שלבש את אותו מספר בימיו בקולג', השיב בארנס: "בכלל לא ידעתי שזה היה המספר שלו...".
שירלי גידלה את שני ילדיה לבדה, והגישה שלה לחיים, כמובן בתוספת הצפייה במאות המשחקים המוקלטים של ג'ורדן שהצטברו בחדרו של הריסון הצעיר, העניקה לו את מה שהיה דרוש לו כדי להגשים את חלומו. "אם הוא לא היה טוב במשהו, הוא פשוט היה הופך את עצמו לטוב בזה", היא הסבירה, והוא מצידו העניק לה את מלוא הקרדיט על הצלחתו: "פיתחתי את מוסר העבודה שלי בזכות התבוננות באמי. פשוט לראות אותה מתפקדת כאם חד הורית ונלחמת בכל כך הרבה קשיים לימד אותי להיות צנוע, והיא האדם הכי אמביציוזי שפגשתי בחיי".
כנער בארנס הצטיין בלימודים, שיחק במקביל כדורסל ופוטבול, התחרה בקפיצה לגובה וקפיצה לרוחק, ניגן בצ'לו ובסקסופון, ופתח בגיל 14 את העסק הראשון שלו 'בארנס כיסוח דשא ופינוי שלג', כדי לסייע למשפחתו בנטל הכלכלי. עם או בלי קשר למקור ההשראה שאימו מצאה לו עוד לפני שנולד, הוא גילה חיבה מיוחדת לכדור הכתום, ומשך תשומת לב מסקאוטים בכל רחבי ארצות הברית כשהוביל את תיכון איימס לאליפות איווה ולשתי עונות ללא הפסדים כשהיה ב-י"א וב-י"ב.
"בתחילת התיכון הרופאים אמרו לי שאגדל להיות 1.92 מ'", הוא סיפר לאחרונה. "ותמיד חלמתי להיות 1.98 מ' כמו ג'ורדן, אז הייתי נתלה על מתח כדי למתוח את עצמי, וביליתי הרבה בחוץ כדי לוודא שאני מקבל ויטמין D". אימו הודתה שגם אחרי שבנה חצה את הרף המיועד הוא המשיך לטעון שגובהו הוא 1.98 מ', עד שהגיע לגובהו הנוכחי, 2.06 מ', והבין שהאמת הלא כל כך מרה כבר בולטת מדי.
בשלב הזה הוא כבר דורג כשחקן מספר 1 בארצות הברית לגילו, והמכללות הגדולות חיזרו אחריו נמרצות. הוא שקל ברצינות את ההצעה של קנזס, קיבל שיעור חשוב לחיים מפגישה קצרה עם ג'ון וודן בביקורו ב-UCLA ("אני בדרך כלל מודד את עצמי באמצעות הדברים שהשגתי", סיפר בארנס על המפגש עם המאמן הגדול בהיסטוריה של הענף. "אבל וודן הראה לי שאם אתה מנסה כמיטב יכולתך להפוך לאדם הכי טוב שאתה יכול, זוהי הצלחה. אז זה מה שאני מנסה לעשות מאז, כי גם אם אשיג את כל המטרות שלי, אם לא אתן את הכל לא תהיה לכך שום משמעות"), בחן את האפשרות לשחק עבור מייק ששבסקי בדיוק, ולבסוף השתכנע לבחור בצפון קרוליינה, כשהתארח במשחק בוגרי עבר של המכללה וחזה מקרוב בבוגר הכי מפורסם שלה.
ההייפ סביב הפורוורד המוכשר הלך וצמח, והוא לא תרם להרגעתו כשהצטרף לטרנד ההכרזות הגרנדיוזיות על בחירת הקולג' שלו. בארנס עשה זאת כשכינס מסיבת עיתונאים שהועברה בשידור חי וארצי, בה הודיע בדרמטיות לרוי וויליאמס על הגעתו לצפון קרוליינה, כשהתקשר מול המצלמות למאמן הטאר הילס המופתע בסקייפ, מבלי שסיפר לו על החלטתו קודם לכן.
הציפיות גברו עוד יותר אחרי שכיכב במשחקי אולסטאר התיכונים, קטף את תואר ה-MVP של משחק המקדונלדס אול אמריקנס יחד עם ג'ארד סאלינג'ר וה-MVP של נייק הופס סאמיט יחד עם קיירי אירווינג. כשבארנס סוף סוף נחת בצ'אפל היל, הוא היה הפרשמן הראשון אי פעם שנבחר לחמישיית קדם העונה של המכללות, ואחד המצביעים אף בחר אותו כשחקן העונה הצפוי.
בארנס הגיע לצפון קרוליינה אחרי עונת נפל יוצאת דופן של התכולים, ועבור אוהדי הטאר הילס המתוסכלים לא היה מוגזם לצפות מהפרשמן הכל כך מתוקשר להגיע לאימון הראשון רכוב על גבי חמור לבן. אבל תחילת קריירת הקולג'ים של בארנס הייתה מאכזבת מאוד, ולא רק בסטנדרטים של רף הציפיות המוגזם. הוא נראה מהוסס, קלע באחוזים נמוכים, התקשה בהגנה והחל לשמוע במהרה את הקריאות "אוברייטד" בכל משחק חוץ.
היה נדמה שהלחץ מכריע אותו, מכיוון שבקבוצה דיווחו שבאימונים הוא מציג יכולת אדירה, אבל רגע לפני שתווית הבאסט נדבקה אליו רשמית, הגיע המשחק במיאמי בסוף ינואר, בו השתלט בארנס על המשחק בקלאץ', וקבר את השלשה שנתנה לצפון קרוליינה את הניצחון. חברו לקבוצה ג'ון הנסון סיפר שלאחר מכן הוא ייעץ לו: "אתה יודע שאת הזריקות הגדולות שלקחת חמש דקות לסוף המשחק אתה יכול להתחיל לקחת גם עשרים דקות לסיום, נכון?", ומאותו רגע הוא רק הלך ונסק.
בארנס, שמצידו טען שהשיפור במשחקו הוא תוצאה של הקפצתו של קנדל מרשל לעמדת הרכז הפותח, הפך לאימת ה-ACC עם סדרה של הצגות נהדרות ששיאן היה כשהפגיז 40 נקודות מול קלמזון בחצי גמר טורניר החטיבה. "בתיכון הייתי יכול לעשות מה שרציתי על המגרש", הוא ניתח בדיעבד. "יכולתי ליצור לעצמי זריקה בכל רגע ורוב הזמן הכדור היה בידיים שלי. בקולג' הייתי צריך ללמוד לשחק בלי הכדור, ולנוע למקומות הנכונים כדי לקבל את הכדור כדי לנצל את הרווחים המועטים שאני מקבל".
צפו בביצועיו של הריסון בארנס בצפון קרוליינה
העונה של הטאר הילס הסתיימה עם הפסד לקנטאקי בעלית אייט, ואחרי שהעמיד ממוצעים של 15.7 נקודות ב-42.3% מהשדה ו-5.8 ריבאונדים למשחק, היו שחזו לבארנס את הבחירה הראשונה בדראפט 2011. אבל הוא העדיף לחזור לעונה נוספת בקולג', כשהפעם הוא הכריז על כך באופן דרמטי הרבה פחות, בהודעה קצרה לעיתונות מבלי לענות על שאלות.
את שנתו השנייה בארנס פתח בסערה, החיבור עם הסגל המוכשר שסביבו כבר עבד טוב יותר, והממוצעים שלו עמדו על 17.1 נקודות ב-44% מהשדה ו-5.2 ריבאונדים למשחק. אבל דווקא בטורניר המכללות הוא נחלש, כשצפון קרוליינה שוב הודחה בעלית אייט, הפעם על ידי קנזס, ובארנס סגר טורניר חלש עם 14 נקודות למשחק בפחות מ-33% מהשדה.
"אף פעם לא הייתה לי בעיה של ביטחון, תמיד ידעתי מה אני מסוגל לעשות", הוא הסביר, אבל האכזבה המסוימת מבארנס לא נבעה מכמה ערבי קליעה חלשים בסוף מרץ, אלא מהעובדה שהמשחק שלו לא התפתח מספיק בשנה האחרונה. "חשבנו שהוא ישדרג את עצמו משמעותית", ניתח הסקאוט ריאן בלייק. "השיפור היה אמור להפוך אותו למועמד ודאי לבחירה הראשונה, והאמנו שעם הטאץ' והאתלטיות שלו הוא יראה לנו את החבילה השלמה, אבל זה פשוט לא קרה. יש כמה סימני אזהרה לגביו, כי במשך שנתיים הוא לא התקדם כפי שציפינו ממנו, אבל אין נורות אדומות מהבהבות. במקרה הכי גרוע הוא יכול להפוך לסוג של מרווין וויליאמס, שזה לא רע, זה פשוט לא שחקן פרנצ'ייז".
בארנס כבר הוכיח את עצמו כקלעי בחסד בתוך השטף של המשחק, כוח התקפי אתלטי ונייד, שומר טוב ושחקן קבוצתי, אבל הסקאוטים מוטרדים מכך שהוא לא מרגיש בנוח בהובלת הכדור, לא יוצר לעצמו מספיק מצבי זריקה, מעדיף להסתפק בג'אמפים מחצי מרחק על פני חדירות, ולא מנפק מספיק אסיסטים (1.1 למשחק בלבד העונה). אם בעבר העזו להשוות אותו לקובי בריאנט, ההשוואות המעודכנות מדברות על שחקן בדגם של טרייסי מקגריידי או גלן רייס, והשבוע אחד המנהלים ב-NBA אמר לגביו: "האם הוא הולך להיות אולסטאר? אני לא יודע, אבל לפחות לא נראה שהוא הולך להיות באסט".
מרבית התחזיות מנבאות לו את המקום הרביעי, בו מחזיקה כרגע קליבלנד, וייתכן שבראייה לאחור בחירה במקום ריאלי של מקומות 4-7 תועיל לו יותר מבחירה גבוהה מאוד, בדומה לג'ואקים נואה שנבחר במקום התשיעי בדראפט 2007 שנה אחרי שהיה אמור להילקח ראשון, בדרך לקריירה נאה ככוכב משני.
אבל גם אם הציפיות הגבוהות ירדפו אחריו לליגה הטובה בעולם, אתם יכולים לסמוך על בארנס שמאחורי הבייבי פייס שלו מסתתר בחור נחוש שיידע למקסם את היכולות שלו. "הריסון הוא עוף מוזר", הודה וויליאמס, שטען שמוסר העבודה של בארנס לא נופל מזה של טיילר הנסברו. "רוב שחקנים שאימנתי התעסקו רק בכדורסל, אבל המוח שלו מתעסק בכל כך הרבה דברים, שרוב האנשים בכלל לא מתעניינים בהם. הוא מזכיר לי את הפסל של האיש החושב".
הכירו את אנתוני דייויס, המועמד לבחירה הראשונה
ואת תומאס רובינסון, שצפוי להילקח במקום השני
כדורסל מכללות בוואלה! ספורט