הטניסאי הגרמני בן ה-34 טומי האס - מתמודד ראוי לרשימת הטניסאים הגדולים ביותר שלעולם לא השיגו תואר גרנד סלאם זכה בשבוע שעבר בטורניר ההכנה היוקרתי לווימבלדון בהאלה, גרמניה, כשהוא גובר בגמר על רוג'ר פדרר בשתי מערכות. הזכייה של טניסאי מבוגר מאוד, במונחי הענף, בטורניר חשוב אמנם היוותה הפתעה גדולה, אבל היא עדיין נדירה הרבה פחות מזכייה של שחקן צעיר מאוד בטורניר בסדר גודל זהה.
היקף השחקנים הצעירים שמצליחים להתברג היום בצמרת הגבוהה של הטניס המקצועני - גם בקרב הנשים, אבל כאן נתמקד בסבב הגברים הולך ומצטמצם. בטורניר ווימבלדון הקרוב נראה פחות מדורגים צעירים (נאמר פחות מגיל 23) בהגרלה מאי-פעם.
ההסברים מגוונים, אבל המספרים מדברים בעד עצמם. אם היום (נכון לדירוג העדכני ביותר ה-18.6.2012) ישנם שבעה שחקנים בלבד מתחת לגיל 23 ב-50 הראשונים בדירוג ה-ATP, הרי שבאותו מועד ממש חמש שנים אחורה, ב-2007, היו שם 13 כאלה. לכו עוד שנתיים אחורה לשנת 2005, ותמצאו שם 17, שלא נדבר על החמישייה הראשונה דאז, שהורכבה כולה משחקנים בני 25 ומטה; בניגוד מוחלט לחמישייה הפותחת היום, שנמנים עליה רק טניסאים בני 25 ומעלה.
"הימים של צ'אנג, קורייר, אגאסי וסלש, שחקנים שזוכים בטורנירים גדולים בגיל 17, 18 לא ישובו", מבהיר מאמן הטניס האגדי ניק בוליטרי, שגם אימן את שלושת השחקנים האלה. "זה נראה כמעט בלתי אפשרי שיהיה לנו נערים בגיל הזה שיזכו בטורנירים חשובים. אנחנו לא נראה את זה יותר, ההבדלים הפיזיים גדולים מדי. היום, בגיל הזה, אתה יכול לנצח סיבוב אחד או שניים או שלושה, בסדר, אבל כדי לזכות בגראנד סלאם שמתקיים במהלך שבועיים, בתור נער צעיר בן 20, 21, שעוד לא השלים את ההתפתחות הפיזית שלו, וצריך להשקיע הכל בכל חבטה וחבטה, זה כמעט לא ייתכן".
ממרום 80 שנותיו, בוליטרי, שהקים בשנות ה-70 המאוחרות את אקדמיית הטניס שלו בפלורידה ולקח צעד קדימה את הדרך בה מאמנים שחקני טניס צעירים, יכול אולי לראות טוב מכל אחד אחר כיצד הענף הזה השתנה במהלך העשורים האחרונים. הוא היה מאמנם של אגאסי, סלש, קורייר, ריוס, בקר (כולם העפילו למקום הראשון בעולם), ועבד עם רשימה בלתי נגמרת של כוכבים, שבזמננו אנו כוללת בין השאר את שראפובה (המדורגת ראשונה כיום), ינקוביץ' (שדורגה ראשונה), טומי האס ואין סוף שמות נוספים.
"המשחק היום הוא הרבה יותר פיזי, והשחקנים הרבה יותר גדולים וחזקים", הוא מסביר. "אם אתה לוקח את הגברים המובילים היום, הגובה הממוצע שלהם הוא משהו כמו 3'6 (כ-1.90 מ'). כשאגאסי או צ'אנג או אפילו יואיט שיחקו, דיברנו על 11'5 (כ-1.80 מ'). מדובר על הפרש של בין שלושה לחמישה אינצ'ים. האבולוציה של המחבט, ההתפתחות הפיזית של המשחק, העובדה שהשחקנים עומדים קרוב יותר לקו הבסיס, המתיחה הקיצונית של המחבטים, העבודה האדירה שהשחקנים משקיעים בשביל פיתוח גופני כל אלו הופכים את זה לקשה ביותר עבור ילד בן 17, 18, 19 להתחרות ברמות הגבוהות של המשחק".
"גם אם תסתכל על הנשים", מציין בוליטרי, "תראה שם את סטוסור, סרינה ווילימאס, אזרנקה. תראה את הגודל של רבות מהבנות האלה, ותבין היום שהתפתחות והגודל היום הם הרבה יותר קדימה ממה שהיה לפני כמה שנים. לכן השחקנים והשחקניות שמים הרבה יותר דגש וזמן על הפיתוח הגופני".
פרשן הטניס הבכיר, פיט בודו, שכותב עבור ה"Tennis Magazine" היוקרתי, מסכים עם הקביעה הזו, אך מוצא לה נסיבות נוספות: "כיוון שהמגרשים הואטו והמיתרים החדשים של המחבטים מאפשרים לשחקנים לקחת הנפות אדירות אחת אחרי השנייה, כוח טהור וסיבולת הופכים להיבטים מכריעים. כך גם היכולת לשלוט בקצב המשחק שלך. לשחקן צעיר לוקח היום זמן רב יותר כדי לבנות בסיס גופני טוב למשחק שלו וליהנות מהצלחה יציבה".
בודו טוען שהניסיון בסבב חשוב יותר היום מבעבר. "השחקנים ממשיכים להיות טובים יותר ויותר, והופכים את זה לקשה הרבה יותר עבור שחקנים צעירים יותר ובלתי מנוסים, לא משנה עד כמה מוכשרים, לזנק במעלה הדירוג", הוא מסביר. "לניסיון יש ערך רב יותר מבעבר, וכך גם ליציבות שמגיעה עם הניסיון. היום, כשהמגרשים נהפכו לאיטיים כל כך, אתה פשוט לא יכול 'להפציץ את דרכך לצמרת' עם האנרגיות של הנעורים בלבד".
בוליטרי מציין שבאופן כללי, הטניס נהיה ענף שקשה יותר להצליח בו, וכמובן שעל אחת כמה וכמה אם אתה צעיר בשנים. "קודם כל, בקרב הגברים והנשים אין היום רק שניים-שלושה שחקנים מצוינים כמו פעם. בגברים יש לך היום כ-30-20 שחקנים מעולים ובין הנשים בערך 15-10 כאלה, אז הסבבים הרבה יותר עמוקים. כשיש לך סבב שהוא חזק ויש לך בו 20, 30, 40 שחקנים מצוינים, זה הופך אפילו את הזכייה בנקודה אחת בלבד בטורנירים השגרתיים למאבק. הענף הזה נהפך עד כדי כך קשה".
כמו בודו, גם ההוא מציין כי "ההתפתחות של השחקנים היום ארוכה יותר בשלוש עד חמש שנים ממה שהיה בשנות ה-80 ובשנות ה-90. לכן קשה מאוד למצוא היום צעיר בין 19, 20 מצליח בגדול. זה לא רגיל. אם תיקח את הגיל הממוצע של הגברים היום הוא נע בערך בין 26-25 שנים".
עוד מתייחס בוליטרי להיבט הכלכלי. כיצד אותה התקדמות שעבר הענף בשנים האחרונות מקשה על יכולת הקיום של הטניסאים, בעיקר בשל ההוצאות הנלוות הגבוהות שנדרשות כיום. "צריך לזכור שאם היום אתה לא נמצא בין 50, 60 הראשונים בעולם, אתה לא מצליח להרוויח כסף. אין לך מזה כסף", הוא אומר, ולכן העצה שלו לטניסאים האמריקאים הצעירים היא "לשקול לשחק טניס קולג'ים לפחות שנתיים. משום שכדי לצאת ישירות לסבב הבוגר מסבב הנוער, לוותר על השכלת קולג' ולנסות להצליח כמקצוען, כדאי שיהיה לך חוזה גדול עם ספונסר שכנראה מאמין שאתה בלתי אנושי. כי אם אין לך ספונסר כזה, להצליח להרוויח בגיל 18, 19, 20 ,21, עם תשלום למאמן, עם הוצאות הנסיעה הרבות וכל השאר, זה מאוד מאוד קשה".
ג'ון איזנר האמריקאי, שמדורג כיום במקום ה-10 בעולם, הוא דוגמה מצוינת לשחקן קולג'ים כזה, שההמתנה השתלמה לו בענק. הוא נכנס לסבב ה-ATP רק בגיל 23, אחרי ששיחק ארבע שנים טובות בקולג'ים, אבל הצליח לזנק במעלי הדירוג כפי שלא הצליח אף אחד מהצעירים שנכנסו לסבב יחד איתו. הוא מדגיש תמיד עד כמה עזר לו טניס הקולג'ים כדי להשתפר כשחקן, כמתחרה וכאדם.
"היום, אם אתה לא גדול וחזק ואין לך נשק אמיתי, הסיכויים שלך להצלחה הם מאוד מאוד מצומצמים", אומר בפשטות בולטיירי, ומביא לדוגמה את דוויד גופה, הבלגי המפתיע בן ה-21, שהצליח לטפס עד לשמינית גמר הרולאן גארוס האחרון ולקחת מערכה לפדרר במפגש ביניהם. "הוא היה מצוין, אבל אפשר היה לראות עד כמה הוא קטן מול האחרים. אם הוא יצליח להעמיס על עצמו עצמו עוד 15, 20 פאונדים (כ-7 עד 9 ק"ג), הוא כבר יהיה מאוד מאוד מסוכן. ככה, אתה יכול לנצח סיבוב אחד או שניים או שלושה, אבל קשה מאוד להתקדם מעבר לזה".
בודו, שכתב כמה ספרים חשובים על ההתפתחות הענף, דווקא מאמין, בניגוד לבוליטרי, שאבד הכלח על טניס הקולג'ים. "אני לא חושב שטניס הקולג'ים עדיין יעיל, אבל הלוואי שהיה כך. ג'ון איזנר באמת מדבר רבות על הערך של אותה חוויה, והלוואי ושחקנים אחרים היו לוקחים את הנתיב הזה גם כן, אבל נראה שמקצוענות 'מהעריסה לקבר' ניצחה את הקרב הזה, לצערי הרב".
יחד עם זאת, הוא טוען שלהשתתפות בסבב הנוער חשיבות מכרעת על התפתחות הטניסאי, וממליץ לכל מי שאינו עילוי להקדיש כמה שנים לסבב הזה, וגם לא למהר לקפוץ מקבוצת הגיל שלו. "הפער בין סבב הנוער לסבב הבוגר תמיד היה גדול, בגלל שהצלחה בשני הסבבים דורשת איכויות וכישורים שונים. כוח טהור וכישרון פיזי הם עוד יותר חשובים בסבב הבוגר מאשר בצעיר", הוא מסביר.
"אני חושב שרק השחקנים המחוננים באמת צריכים לדלג מעל הסבב הצעיר. אני לא רואה איך לנסוע סביב העולם ולקבל בראש כל שבוע בבוגרים יכול להיות יעיל לפיתוח משחק מנצח. זאת ועוד, שחקן שנשאר בסבב הנוער, ועוד יותר בקבוצת הגיל שלו, לומד איך להתמודד עם הלחץ של לנצח את אלה שהוא חייב לגבור עליהם השווים לו ברמתם. זה קל יותר מבחינה מסוימת לשחק ברמה שמעליך, כי אז הציפיות ממך נמוכות יותר".
לבוליטרי, שתחתיו מתאמנים מאות רבות של טניסאים צעירים מלאי תקווה, אין חדשות טובות עבור מי שחולם לכבוש את עולם הטניס. "אני חושב שזה הולך להיות עוד יותר תובעני בעתיד הקרוב", הוא מבהיר. "הגיל הממוצע בסבב כרגע הוא בערך 25, 26, וצעיר בן 17, 18, 19 שגדל היום חייב שיהיו לו סימנים בלתי יאומנו של פוטנציאל פיזי, ואסור שתהיה לו שום חולשה. חוץ מזה נדרשות גם שתיים-שלוש נקודות חוזקה ברורות".
השחקנים הצעירים שהוא מונה ככאלה המסוגלים, עם עבודה נכונה והרבה השקעה, להתקדם אל עבר הצמרת הם ראוניץ' הקנדי, האריסון האמריקאי וטומיץ' האוסטרלי בן ה-19. גם בודו מדבר על אותם שמות: "מילוש ראוניץ' הוא אחד מהשחקנים שמסוגל אולי לפרוץ קדימה, וריאן האריסון מפתח משחק די שלם ויש לו רוח וראש מצוינים למשחק. אנשים מדברים על דימיטרוב כבר הרבה זמן, אבל נראה שהוא קצת לא מקצועי וכנראה שלא יגשים את ההבטחה".
בכל מקרה, שניהם מסכימים כי אף אחד מהשמות האלה לא נראה כרגע כפרוספקט אמיתי לזכייה בתואר גראנד-סלאם. "אין מה לעשות, זה נהיה מסובך מאוד", מסכם בולטיירי, שמתאר את המצב הקיים בטניס כיום כמעיין ענף למוטציות. לא סתם האוטוביוגרפיה שלו, שתצא בסוף השנה, ומתארת את המאבק להצלחה בעולם הטניס זכתה לשם "זה לא קל".