רוני בתפקיד ארשבין

מאז ה-3 באפריל התחלתי לסמפט במיוחד את ביורן קויפרס. זה לא שהוא שופט איכותי באופן יוצא דופן ועיתונאים הולנדים שאני מכיר מגדירים אותו כ"בינוני", אבל ההחלטה לשרוק לפנדל לחובתו של אלסנדרו נסטה, שמשך בחולצתו של סרג'יו בוסקטס בעת ביצוע כדור קרן ברבע גמר ליגת האלופות בין ברצלונה למילאן, הייתה אמיצה ונהדרת. השריקה של קויפרס קוממה עליו ביקורת חסרת תקדים ואחד הטיעונים הנפוצים שנשמע הוא: "כולם תופסים את כולם, זה חלק מהמשחק". אז זהו שלא. זה ממש לא צריך להיות חלק מהמשחק והשיפוט הרשלני בנושא הורס את הכדורגל. בתחילת אפריל הייתה תקווה גדולה לשמוע את אופ"א יוצאת להגנתו של קויפרס. הייתה תקווה שפיפ"א תחדד בעקבות האירוע הנחיות חד משמעיות להעניש על תפיסות ברחבה. זה לא קרה, ומוסר ההשכל מהתקרית נשכח. גם בוסקטס לא זוכר אותו.

דקה לפני שער הניצחון של ספרד אמש (שני), הייתה קרואטיה צריכה לקבל פנדל. במאבק על כדור קרן, החזיק בוסקטס בחולצה של ודראן צ'ורלוקה ואפילו לא ניסה להסתיר את זה. הבלם הקרואטי הגיע בכל זאת לכדור, אבל לא הצליח לנווט אותו לרשת. איקר קסיאס נשם לרווחה ויצא לשיחה ידידותית עם שופט הרחבה בדרכו לחדש את המשחק. וכאן אנחנו מגיעים לסוגיה מעניינת נוספת. מהו לעזאזל תפקידם של שופטי הרחבה חוץ מלהחליף בדיחות עם קסיאס? כבר שלוש שנים חלפו מאז התחיל הניסוי בליגה האירופית, הוא הולך ומתרחב עם הזמן, אבל בשורה התחתונה אין לו אפילו השפעה מינימלית. אנשים אלה אמורים לסייע לשופט המרכזי, שלא מסוגל לעקוב אחרי כל ההתרחשויות כאשר הרחבה עמוסה בשחקנים. הם אלה שצריכים להבחין במשיכות חולצות, לראות אם כדור עובר את קו השער, להיות ראשונים לראות מה קורה במתפרצת מהירה. זה לא קורה. הם לא עושים כלום ולא רואים כלום. בכל משחק יש בהכרח מספר התרחשויות ששופט רחבה יכול להתייחס אליהם. בפועל לא זכור בשנים האחרונות אפילו מקרה אחד בו עזר אחד מהם לשופט הראשי. למצב האבסורדי הזה אין הסבר הגיוני.

הטקטיקה של סלאבן ביליץ' אתמול הייתה מעניינת למדי. מאמן קרואטיה ידע היטב, שלא פשוט לנצח את ספרד במשך 90 דקות, אבל ב-25 דקות המצב נזיל יותר. הוא העלה הרכב הגנתי יחסית, שמר על תיקו, המתין להתפתחויות במשחק המקביל, ראה את קסיאס מציל כדור מטורף מראשו של איבן ראקיטיץ' ואז זרק למערכה את הכלים ההתקפיים. בשלהי המשחק הוחלף גם הקשר האחורי היחיד, אוגניין ווקויביץ', בחלוץ, וההגנה הופקרה לחלוטין. זה קרה לא רק בגלל שקרואטיה נזקקה לשער כדי לעלות, אלא גם בגלל שבסיטואציה המוזרה שנוצרה, הסיכוי הטוב ביותר של קרואטיה לעלות היה לספוג שער.

רבות דובר, בין היתר בבלוג זה, על כך שתיקו 2:2 היה מעלה את שתי הנבחרות. עם זאת, כאשר איטליה הובילה 0:1 (וגם כאשר ניצחה 0:2, זה לא משנה), הרי שגם תיקו 1:1 העלה את ספרד וקרואטיה ביחד. יתרה מכך, תיקו 0:0 הותיר את ספרד במקום השני אחרי האיטלקים ואת קרואטיה בחוץ, בעוד תיקו 1:1 העלה את ספרד לפסגה ואת קרואטיה למקום השני. כלומר, שתי הנבחרות היו מרוויחות אם כל אחת היתה כובשת שער. במצב של 0:0, ידעה ספרד שספיגת שער תדיח אותה מהטורניר. כאשר הובילה 0:1, ידעה ספרד שהיא יכולה לספוג את השער הזה ולהישאר במקום הראשון. ברור שהרבה יותר קל להבקיע מול נבחרת שיכולה להרשות לעצמה להוציא כדור מהרשת, ולכן קרואטיה כמעט השתוקקה לספוג בעצמה. מבחינתה, השער הקליל של חסוס נאבאס נכבש מאוחר מדי. לאופ"א כדאי לחשוב כיצד למנוע סוגיות מסוג זה בטורנירים הבאים.

אנדראה ברצאלי שב לכשירות מוקדם מהצפוי וגרם לצ'זארה פראנדלי לשנות את כל המערך האיטלקי. בלם יובנטוס חזר למרכז ההגנה, שיתף פעולה עם ג'ורג'יו קייליני ושיחרר את דניאלה דה רוסי לתפקידו המוכר בקישור. כתוצאה מכך, החליט המאמן להחליף גם את שני השחקנים באגפים. כריסטיאן מאג'ו, שגילה יכולת ירודה, פינה את מקומו לאיניאציו אבאטה ומשמאל חל שינוי משמעותי אפילו יותר, עם כניסתו של פדריקו בלצארטי המצוין על חשבונו של עמנואלה ג'אקריני חסר הינסיון. גם אנטוניו די נטאלה פתח סוף כל סוף, על חשבון מריו באלוטלי והביא למשחק שוטף יותר בחוד. עם זאת, הסקוואדרה אזורה עדיין רחוקה מאוד מלהציג משחק עילאי, ויהיה מסקרן מאוד לראות לאן ימשיך מכאן פראנדלי ברבע הגמר.

שתי סוגיות בוערות נמצאות על הפרק. ראשית, צמד הבלמים המועדף על המאמן שוב התפרק בגלל פציעה של קייליני, ולכשירותו של מעוז ההגנה עשויה להיות השפעה מכרעת על בחירת ההרכב. שנית, באלוטלי דווקא הבקיע כאשר נכנס כמחליף ובניגוד לצ'ורלוקה, הוא מסוגל לעשות זאת גם כאשר ג'ון אושה מחזיק אותו בחולצה. מצד שני, התנהלותו אחרי הכיבוש מגלה בפעם המי-יודע-כמה שלא ניתן לסמוך עליו, הוא עלול להיות מורחק בכל רגע נתון, ובשלבי הנוקאאוט זה כבר עלול להיות גורלי. בינתיים אגב, מתקיים יורו 2012 באופן הוגן להפליא. הרחקתו של קית' אנדרוז בצהוב שני, אחרי הערה לשופט, הייתה בסך הכל השלישית בטורניר, אחרי שני כרטיסים אדומים במשחק הפתיחה. אחד מהם, לסוקראטיס היווני, כלל לא היה מוצדק ואת השני קיבל ווייטק שצ'סני כשמנע שער ודאי. בתום 22 משחקים עדיין לא הייתה אם כך, אף הרחקה על משחק אלים וזה מפתיע לטובה.

הערב יופנה אור הזרקורים לעברו של וויין רוני, שיערוך את הופעת הבכורה בטורניר, והשאלה הגדולה היא אם החלוץ האנגלי יכול לשחזר את דרכו של אנדריי ארשבין לפני ארבע שנים. הכוכב הרוסי היה מושעה משני המשחקים הראשונים ביורו-2008 בגלל כרטיס אדום חסר אחריות, שקיבל במוקדמות מול אנדורה, לא פחות ולא יותר. המאמן חוס הידינק התלבט אז לגבי הכללתו בסגל, החליט בחיוב והשאר היסטוריה. ארשבין היה הגיבור הגדול בניצחון הקריטי על שבדיה במשחק הנעילה בשלב הבתים, וברבע הגמר מול הולנד סיפק את המשחק הטוב בחייו. לא רק הרעב והרצון להוכיח את עצמו גרמו לכך, אלא גם רעננותו הפיזית. ארשבין התחיל את הטורניר אחרי כולם, והיה עייף הרבה פחות בהשוואה ליריבים.

זה עשוי להיות גם הקלף החזק של רוני. מי יודע, אולי ההרחקה האומללה מול מונטנגרו תתברר בסופו של דבר כברכה. השחקן האנגלי הטוב ביותר נכנס לטורניר באיחור, הוא טרי יותר מכולם, ובינתיים נמצא גם חברו הטוב למנצ'סטר יונייטד דני וולבק, במצב רוח נפלא אחרי שער הניצחון שלו מול שבדיה. השילוב הנהדר בין רוני לוולבק, שבא לידי ביטוי במשחקים רבים של מנצ'סטר יונייטד, הוא הנשק הקטלני ביותר של אנגליה, וגם להבנה שלהם עם אשלי יאנג תהיה השפעה לא מבוטלת.