הקרב על המלוכה

מאזן בעונה הרגילה: 1:1

המאמנים בפלייאוף: סקוט ברוקס 15:23, אריק ספולסטרה 21:30

איך אוקלהומה סיטי תנצח:

1. בלי פאניקה - הדבר הראשון שהת'אנדר צריכים לעשות כדי לזכות באליפות זה שום דבר, כלומר לשמור על היכולת שלהם מהסיבוב הקודם. ארבעת הניצחונות על סן אנטוניו גילו לנו קבוצה יעילה, אחראית, עם אופי נהדר, מאוזנת וכמובן עמוסה בכישרון. אם הם ימשיכו ביכולת הזאת הם פייבוריטים ברורים לזכות. הילדים של ברוקס לא נתנו כל אינדיקציה לכך שהם לא יהיו בשיאם בגמר, להפך - הם רק הולכים ומשתפרים ככל שהפלייאוף מתקדם, אבל הם צעירים וחדשים במעמד. אם הטבעת תהיה מוחשית מדי הם עלולים לאבד ריכוז, זה קרה בעבר (לפרטים ניתן לפנות לאחד, לברון ג'יימס). איך הם יגיבו, למשל, לחזרה הביתה לשני משחקים בפיגור 3:2? אף אחד לא יודע.

הנקודה הזאת בולטת במיוחד במאני טיים, תחום בו אוקלהומה סיטי היא הקבוצה הטובה בפלייאוף ומיאמי בינונית ומטה. אם הת'אנדר ימשיכו לבצע תרגילים מסודרים, לא יתפתו למשחקי בידודים, ואם דוראנט והארדן ימשיכו לקלוע זריקות גדולות, מיאמי תצטרך למצוא בעצמה משהו מיוחד כדי לנצח משחקים צמודים.

2. ללמוד מהטעות של בוסטון - אחד ההבדלים הבולטים בין מאמנים אירופאים לאמריקאים הוא שהראשונים חושבים במונחים של משחק והאחרונים במונחים של סדרה, כל אחד בהתאם לצרכים שלו. כך, בזמן שבין משחקים הם מבצעים התאמות נהדרות, במהלך משחק המאמנים האמריקאים נוטים להמעיט בשינויים משמעותיים. זה בלט מאוד בשני המשחקים האחרונים בגמר המזרח: למשחק השישי בוסטון הגיעה עם מחשבה שהקליעה מבחוץ של לברון לא דורשת יחס מיוחד ודוק ריברס לא הגיב כל המשחק ליום בו הכל נכנס לקינג ג'יימס. את ההתאמה הוא ביצע לקראת המשחק השביעי בו השומר של לברון נצמד אליו למרות יום קליעה רע, וכך לברון הגיע לטבעת מתי שהתחשק לו.

מול הכישרון של מיאמי צריך להמר על משהו, אבל ברוקס יהיה חייב לדעת שאסור לו לבוא מהבית עם החלטה על מה להמר. התפקוד של כוכבי ההיט משתנה דרמטית בין משחקים ובין רבעים, התפקיד המרכזי של ברוקס בסדרה הזאת יהיה להיות עם היד על הדופק בנושא הזה. ביום שהם לא פוגעים מבחוץ, אם הוא ידאג למנוע את החדירות שלהם הוא ינצח. ביום בו שחקני המשנה קולעים טוב, עדיף לו להכריח את לברון ו-וויד לקלוע בבידודים. ביום בו אין דרך לעצור אחד מהשניים אפשר להתחיל עם דאבל טים ורוטציה מהירה כמו שרק הת'אנדר יודעים.

3. להשתמש ביתרון הגודל - מיאמי, כרגע, משחקת קבוע עם ארבעה שחקני חוץ. אוקלהומה סיטי משחקת רוב הזמן עם שני שחקני פנים אמיתיים. ניתן להתפתות לטענה שמול מיאמי אין מקום לשחקן כמו פרקינס ולעבור להרכב נמוך קבוע גם כן, אבל זו צריכה להיות רק ברירת מחדל. לפני כן כדאי לברוקס לבדוק אם הוא יכול לנצל את יתרון הגודל שלו. לעומת אינדיאנה ובוסטון, אין לת'אנדר את שחקן הפנים שיכול להעניש את מיאמי על מחסור בסנטר, אבל זה לא אומר שאי אפשר לנסות - לפרקינס יש מהלך יעיל בפוסט ששווה לבדוק אם הוא מסוגל לנצל מול שומר כמו האסלם, גם נאזי מוחמד הנשכח עשוי להתברר כאפקטיבי בסיטואציה כזאת.

דרך נוספת לנצל את הגודל היא לשלוט בריבאונד - הת'אנדר עשו זאת בשני משחקי העונה הרגילה ואם ילכו חזק לריבאונד התקפה עשויים להכריח את ספולסטרה לשנות תוכניות. בהגנה, ניתן לנסות לשים את השומרים הארוכים על לברון - דוראנט ואפילו איבקה. שניהם יכולים לתת לו מטר ועם הידיים הלא נגמרות עדיין מאוד להקשות על הזריקה שלו.

4. להגיע לטבעת - מיאמי עמוסה בשומרים אישיים נהדרים אבל מאחוריהם אין כמעט כלום, עד כה ההיט לא התמודדו בפלייאוף עם קבוצה שיש לה כמה חודרים טובים. אין סיבה שווסטברוק יסתפק בקליעות מחצי מרחק ושהארדן יימנע מללכת באגרסיביות עד הסוף, מיאמי תצטרך להוכיח קודם שיש לה תשובה לפיק נ' רול פשוט עם חדירה.

5. אם כל שאר הדברים לא יספיקו, יש את מספר המזל 14 - הפער בין אחוזי העונשין של הת'אנדר לאחוזי העונשין של ההיט בגמר האזורי. אם הפער הזה יישמר הוא יהיה שווה 3-4 נקודות במשחק. זה המון.

1. לאמץ את עמדת האנדרדוג ולהוריד לחץ - בסופו של דבר, יש גבול לחשיבות של ניתוחים מקצועיים בסדרה כזאת. כן, אוקלהומה סיטי נראית כרגע כמו קבוצה טובה, מאוזנת ויציבה יותר, אבל למיאמי יש יתרון אחד שבקלות יכול לעשות את ההבדל - ליום גדול של הכוכבים שלה יש הרבה יותר משמעות. אפשר לדבר על זה למוות, להשוות מספרים ולהזכיר את מילת ה-ג' בכל הקשר שרוצים, אבל בשורה התחתונה מעטים יפקפקו בכך שליום הטוב ביותר של לברון יש הרבה יותר משמעות מהיום הטוב ביותר של דוראנט. אה, ויש למיאמי גם שחקן חביב בשם דווין וויד שברזומה שלו יש 39.3 נקודות למשחק בארבעה נצחונות רצופים בגמר. אם מיאמי תנצח, זה כנראה יקרה פשוט בזכות זה שהכישרון של השניים האלה גדול יותר מהכישרון בצד השני.

השאלה הגדולה היא איך מוציאים מהשניים האלה ימים כאלה. עמדת האנדרדוג יכולה להיות פתרון טוב. עבור וויד, זה מה שעבד בגמר ההוא מ-2006, עבור לברון זו פוזיציה שתוריד ממנו את הלחץ שניכר בגמר הקודם. אריק ספוסלטרה יצטרך לנסות לגרום לשחקנים שלו להתעלם מהסביבה ומהתקשורת ולהאמין באמת שבעונה הלא פשוטה הזאת הם עשו את שלהם בעצם ההעפלה לגמר ויכולים לשחק עכשיו ללא לחץ מול יריבה עדיפה.

2. לשכוח מבוסטון - מיאמי התרגלה להיכנס לפיגור ולצאת ממנו, מול אוקלהומה סיטי זה יהיה סיפור אחר לגמרי. בגמר לא תחכה להם קבוצה שניתן לפרק ברבע אחד אלא כזאת שנוהגת לפרק אחרות ברבע כזה, בגמר לא תחכה קבוצה שקולעת כמות חד ספרתית של נקודות ב-8-9 הדקות האחרונות, בגמר מחצית של 2 נקודות של וויד יכולה להיגמר ב-25 הפרש, בגמר אין יותר מקום ליותר מדי מסירות עצלות כמו שהיו מול בוסטון.

אני לא מדבר על חשש שמיאמי לא מסוגלת לשחק טוב ובריכוז 48 דקות, אין ספק שהיא מסוגלת והיא הוכיחה את זה בהזדמנויות בעבר, אבל בפלייאוף השנה היא פגשה יריבות שאפשרו לה להוריד רגל מהגז למחציות שלמות ואף למשחקים שלמים בלי להיענש על כך. החשש הוא שעד ששחקני מיאמי יפנימו את המציאות החדשה שאוקלהומה סיטי מייצרת הם יהיו בפיגור 2:0 ויצטרכו לרדוף.

3. להשתמש נכון בכריס בוש - המשחק השביעי לא צריך להטעות: בוש רק חזר מפציעה ובוודאי לא בכושר של שחקן שנמצא עמוק בתוך הפלייאוף. הציפיות ממנו צריכות להיות בהתאם. בנוסף לכך, גם בשיאו לא בטוח שיש טעם לצפות ממנו לייצר יותר מדי נקודות בצבע מול קומבינציית פרקינס-איבקה. לכן עדיף למיאמי להתייחס אליו כאל עוד ספוט-אפ שוטר, ובעצם לטוב ביותר בתחום זה מבין השחקנים המשלימים. אם הוא ימשיך לתפור שלשות מהפינה הימנית הוא יכריח את השומר שלו, שבדקות רבות יהיה הגבוה היחיד של הת'אנדר, לפנות את הצבע ולהקל מאוד על חדירות מצד ימין. בהגנה, הבעיה של בוש היא שהוא נוטה לשכוח את השחקן שלו כשהוא בא לעזרה ומפנה אותו לקליעות נוחות, לכן המטרה של ספולסטרה בצד הזה של המגרש תהיה שהוא לא ישמור על איבקה.

4. מלכודות בהגנה - האתלטיות של הת'אנדר בהגנה הצליחה להפתיע את היריבות שלה, אבל אסור לשכוח גם את האתלטיות של מיאמי בהגנה. היתרון הגדול של הרכב הפורוורדים הוא הזריזות שלו שמאפשרת יצירת מלכודות יעילות של דאבל טים מפתיע. אוקלהומה סיטי עברה קבוצות טובות בדרך, אבל כולן היו זקנות ולא אתלטיות, כך שמיאמי תוכל להעמיד למבחן רציני הרבה יותר את השיפור בניהול המשחק של ווסטברוק ויכולת המסירה המשודרגת של דוראנט. מאוד יכול להיות שמול האתלטים של מיאמי יתברר שזו הייתה פיקציה.

5. בשפה שגם פרנקנשטיין יבין - לשים את הכדור ביד של וויד או לברון במאני טיים ולזוז הצידה: רע. פיק נ' רול בין וויד ללברון: טוב.

בגמרים אני נוטה לשנות את השאלה ולהסביר למה זה ה-גמר שיהיה יותר גדול מכל הקודמים. ואין הפתעות בתשובה - לברון ודוראנט. לא רק ששני השחקנים הטובים בעולם ללא ספק נפגשים בגמר ה-NBA ויש סביבם צוותים מסייעים מוכשרים וטובים, אלא הם גם משחקים באותה עמדה ויש סיכוי טוב שישמרו אחד על השני במאני טיים. מתי בפעם האחרונה קרה כזה דבר? נדמה לי שצריך לחזור עד לביל ראסל ו-ווילט צ'מברלין בשנות השישים. עדיין לא ניתן לדבר על היריבות של לברון ודוראנט בקליבר הזה, אבל אופציה מאוד סבירה היא שהגמר הזה הוא המפגש הראשון מיני רבים ביריבות שכן תהפוך למיתולוגית ברמה כזאת. לשאלה מי מביניהם ישיג טבעת ראשון יכולה להיות חשיבות מכרעת להמשך היריבות.

ולתחזית:

רציניים? אני אמור להמר על זה? איך? כל כך הרבה סימני שאלה גדולים וקטנים יש בסדרה הזאת, אחד לדוגמא: מי יקלע את השלשה הגדולה של הסדרה - דרק פישר או שיין באטייה? בניסיון להיכנס לראש של המהמר המקצועי שאני לא, אין לי ברירה אלא ללכת על המניה הבטוחה - אוקלהומה סיטי היא היציבה מבין השתיים, הטובה יותר כרגע וזאת שעוד לא התפרקה בגמר. היא גם הביתית. 2:4 לת'אנדר.