במשך שתי דקות שלמות עמד מירוסלב קלוזה על הקו אחרי שהתחמם במשך כחצי שעה, מוכן להחליף את מריו גומז שלא הגיע להזדמנות אחת במשחק. על פי התכנון המקורי, קלוזה בכלל אמור היה לפתוח בהרכב ולחגוג כמו שצריך את יום הולדתו ה-34, אך יואכים לב בחר בחלוץ באיירן מינכן והשלים שביעייה בווארית בהרכב, בעוד הסקורר הוותיק נותר מאוכזב. רגע לפני החילוף המיועד, גומז נגח לרשת ולמעשה ניצח את המשחק. קלוזה, בעמדת ההמתנה, הריע כמו אוהד נלהב ושב אל הספסל עוד לפני שמאמנו הפנה אליו מבט. "זו האצילות של מירו, זה הפרגון בנבחרת הזו", הסביר באותו רגע מיכאל רוזנטריט מ'דר שפיגל' ומיד ציין: "מצב אחד טוב, שער אחד וניצחון. כבר הוכחנו בעבר שלא צריך יותר מזה".
הפרגון והחופש הם המוטיבים החוזרים אצל כל מי שמדבר על נבחרת גרמניה. השבוע תיארו ב'בילד' את החופש המוחלט שמעניק לב לשחקניו: הם רשאים להיפגש עם המשפחות במהלך הטורניר, יכולים לא ללון במלון הנבחרת ואף מותר להם לשתות ולעשן. רק שירגישו נינוחים אחרי עונה מפרכת. "מותר להם לעשות הכל, אבל אף אחד בכלל לא חושב לנצל את זה", מסביר איש הרדיו אנדראס, שכמו נבחרתו טס מגדנסק ללבוב וחזר לפולין מיד לאחר המשחק. "זו אולי הנבחרת הכי צעירה בטורניר, אבל מדובר באנשים מבוגרים שיודעים להפעיל שיקול דעת ובחבורה שרצה יחד כבר תקופה מסוימת. יש בנבחרת הזו מעשן אחד, טים ויזה, וגם הוא לא יהיה יוצא דופן במקרה הזה".
כמו במגרש כך גם מחוצה לו שחקני גרמניה לא נתונים תחת חוקים. "המשמעת הקבוצתית באה מהם", ממשיך אנדראס. "הגישה של יוגי לב שונה מהנורמה המקובלת, אבל מפיקה רווחים בשטח. ההדדיות הזו ביחסים בין המאמן לשחקנים ובינם לבין עצמם מאפשרת לגרמניה להתמודד כמו שצריך עם תווית הפייבוריטית שהדביקו לה, אולי בניגוד להולנד". הגורמים הללו, יחד עם העובדה שגרמניה לא הפסידה במשחק רשמי מאז חצי גמר המונדיאל מול ספרד, הם גם אלה שהביאו את האוהדים להשתלט על רחובות לבוב והיציעים באצטדיון הקומפקטי ולשאוג: "התור של ספרד נגמר, עכשיו זה הזמן שלנו".
יוגי לב קם אחרי שתי דקות, שמר על פאסון במשך 10 דקות נוספות ובדקה ה-13 כבר יצא מכליו בעקבות הפגיעה של הלדר פוסטיגה במנואל נוייר. בכלל, כולם היו עצבניים היום על פוסטיגה. חלוצה חסר המזל של סראגוסה מצא עצמו בעמדה הכי בעייתית של פורטוגל כבר שנים - עמדת החלוץ המרכזי שהיא למעשה פוזיציית השעיר לעזאזל. ז'ואאו מוטיניו כיוון אותו ללא הרף, נאני זרק לעברו מבט מאיים ופאולו בנטו ניסה לתדרך אותו מהספסל, אם כי ללא הצלחה. את מירב האש קיבל פוסטיגה מכריסטיאנו רונאלדו, שבשלבים רבים במשחק לא הבין מדוע מסוט אוזיל וסמי חדירה לובשים חולצה לבנה והוא לא, בעיקר בזמן שג'רום בואטנג התעלק עליו באגף השמאלי ובנטו לא אישר לו לעבור לאמצע.
עם פוסטיגה או בלעדיו, נבחרת פורטוגל לא מסוגלת לכבוש שער. עד כה ב-2012, היא סיימה ב-0:0 מול פולין ומקדוניה, הפסידה 3:1 לטורקיה בליסבון וכעת נכנעה לגרמניה. שער אחד בארבעה משחקים, וגם הוא במשחק בו ההגנה שלהם נבהלה מכל כדור רוחב טורקי. "אם היה ליד רונאלדו את קארים בנזמה או גונסאלו היגואין שמשחקים לידו בריאל, אולי המצב היה שונה", טען עוד לפני המשחק גוסטבו, אוהד של פורטוגל שהגיע בכלל מברזיל. "אולי כדאי להם לחשוב על אזרוח ברזילאי גם בעמדה הזו". פוסטיגה, בינתיים, ימשיך לשמש כשק החבטות הרשמי של הנבחרת.
