ערב מופלא אחד בברונקס

מאת יוסי כהן

היה זה ערב היסטורי באיצטדיון היאנקיז בברונקס. לא היתה דרך טובה יותר לפתוח את ה"סאבוויי סריירס" ממשחק שהוכרע בסיבוב ה-12, אחרי כמעט חמש שעות של משחק (4:51 שעות בדיוק).

כמה מילים נכתבו כפרומו לסדרה הזאת: המטס ביאנקיז. מפגש ראש בראש של שתי קבוצות ניו יורקיות מאז 1956. העיר מפולגת לשניים. "סאבוויי סרייס". תושבי ניו יורק מנותקים בעשרת הימים הקרובים מהעולם. תארו לעצמכם: מלחמה במזרח התיכון, בחירות לנשיאות וכלום. גור ובוש מתחרים על הזכות ללחוץ את ידו של המנג'ר המנצח ב"וורלד סרייס". אפילו רודולף ג'וליאני לבש כובע בייסבול של היאנקיז, נכנס לרכבת התחתית והפך אוהד מהשורה. בלי מאבטחים ובלי פאלאברות. היסטוריה מתרחשת מול העיניים ומנהלי הליגה לא יכלו לצפות לגמר משובח יותר, הראשון במילניום החדש.

היאנקיז הם הקבוצה הטובה בהיסטוריה של הבייסבול. בייב רות', ג'ו דימאג'יו, 25 אליפויות, הקבוצה האמיתית של ניו יורק (כן כן היו הדודג'רס אבל המעבר ללוס אנג'לס קרע את האוהדים). המטס קמו על זכרון ונוסטלגיה אחרי שהעיר היתה כמהה לקבוצה נוספת אחרי שהדודג'רס והג'יינטס עזבו את ניו יורק. מעולם לא היתה שם קבוצה מבריקה מדי שנתנה פייט אמיתי ליאנקיז בשליטה על ההגמוניה של העיר. משהו כמו הפועל חיפה בכדורגל, במקבילה בת שנות אור לביצה המקומית שלנו. המטס לקחו שני תארי "וורלד סרייס", אבל השנה מרגישים משהו מיוחד באויר. לא משנה מה תהיה תוצאת הסדרה, עושה רושם שהמטס מתחילים במסורת משלהם. במשחק אמש נשמע קולם של האוהדים. פתאום, אנשים מסתובבים עם כובעי ניו יורק שונים. פתאום לחבר'ה מקווינס יש עם מה להזדהות.

והמשחק? מה עוד אפשר להוסיף על משחק שמסתיים ב-3:4, אחרי 12 סיבובים ורעידת אדמה ברובע ברונקס בכל פעם שהיאנקיז עושים משהו טוב.

ולא היו חסרים היי-לייטס. עם כל כך הרבה מתח וכל כך הרבה דברים שמוטלים על הכף, כל דבר נראה קסום הבוקר. חבטת הדאבל של דיויד ג'סטיס מהיאנקיז, ששלחה שני רצים הביתה בסיבוב השישי כדי לרשום את הנקודות הראשונות על הלוח בסדרה. אגבייני ופייטון, יחד עם פראט מעלים את המטס ליתרון 2:3. פול או'ניל מצליח להגיע בדיוק בזמן מחבטת הקרבה של נובלאוך, כדי להשוות את התוצאה ל-3:3 בזמן שאוהדי היאנקיז כבר היו בדרכם הביתה עם תחושה נוראית של החמצה. אל לייטר ואנדי פטיט יורקים דם עם כל פיצ'ינג. וכמובן, הגיבור של המשחק. חוזה ויזקאיינו, שעלה מההרכב השני עקב ניתוח סטטיסטי שעשה ג'ו טורי, המקבילה "הבסיסית" של ביל פרסלס בניו יורק. ויזקאיינו חבט ארבע פעמים, כולל חבטת הנצחון בסיבוב ה-12. חבטה ששוה אלף מילים. או מיליון (תלוי באיזה שנה יקראו על המשחק). וזיקאיינו נכנס בלילה אחד מופלא בברונקס לפנתיאון הספורט האמריקאי לדורותיו. גם המשחק הזה. לשנים.