קאמבק הרואי? לא בדיוק
הרבה פעמים קורה, שיום שמיניות הגמר הראשון בגרנד סלאם מוליד הרבה סנסציות. כך כמעט קרה גם הפעם, לאחר שנובאק דג'וקוביץ' פיגר בשתי מערכות מול אנדראס ספי האיטלקי (22 בטורניר). בסופו של דבר, הצליח המדורג מספר אחת בעולם לחזור בפעם השלישית בקריירה שלו מפיגור של שתי מערכות (מול רוג'ר פדרר בחצי גמר ארה"ב 2011 ומול גיירמו גרסיה לופס בווימבלדון 2005) לניצחון 6:4, 7:6 (5), 3:6, 5:7, 3:6 ולהשלים עלייה מספר 12 ברציפות לרבע הגמר בטורנירי גרנד סלאם.
למרות הקאמבק הנהדר והניצחון ה-25 ברציפות בטורנירי גרנד סלאם, חייבים לשפוט את נובאק דג'וקוביץ' לפי הסטנדרטים שהוא עצמו הציב לנו, החל משנת 2011 המופלאה ועד היום. ולפי הסטנדרטים הללו, נולה שיחק רע. רע מאוד. מתחילת המשחק, דג'וקוביץ' שיחק טניס פאסיבי מאוד וכמעט לא יזם שום דבר התקפי מול יריב נחות ממנו בכל אספקט אפשרי, שהפסיד לו שבע פעמים בשבעה מפגשי עבר.
אפילו כשהוביל 4:6, 6:7 (5), ספי לא הציג את משחק חייו ופשוט הצליח לנצל את מה שהטניסאי הטוב בעולם נתן לו. לא רק שדג'קוביץ' לא הלך על החבטות כמו שהוא תמיד עושה, אלא גם ביצע שגיאות רבות וממש לא אופייניות (17 טעויות לא מחויבות בשתי המערכות הראשונות ו-77! בסך הכל) ולא היה דינמי ותזזיתי כפי שהתרגלנו לראות אותו. בשלבים מסויימים, מי שזיפזפ בין יורוספורט ליורוספורט2, יכול היה לצפות במשחק בין ויקטוריה אזרנקה לדומיניקה ציבולקובה, שהתנהל בקצב מהיר ועוצמתי יותר מזה בין דג'וקוביץ' לספי, שנראה משוחק בלאות מסוימת.
בסופו של דבר, דג'וקוביץ' נהנה מאוד מהעייפות של ספי, שהגיע לאחר שני משחקים של חמש מערכות ברציפות ומאפקט ההרתעה והלחץ שיוצר יתרון של שתי מערכות במשחק מול המדורג מספר אחת בעולם. היה קצת מוזר שספי הגיב באדישות אחרי כל טעות. אתה מצפה מטניסאי להגיב קצת אחרת כשהוא מחמיץ הזדמנות לנצח את המדורג 1 בעולם. בסך הכל, קשה להאמין שהיכולת שהציג מול ספי תספיק לנולה כדי לזכות בטורניר, בוודאי כשבדרך מחכים תותחים כבדים כמו רוג'ר פדרר ובעיקר רפאל נדאל, שנראה בינתיים כמו בימים היפים על החימר.
מצד שני, אותו נדאל בדיוק נראה רע מאוד בשלבים המוקדמים של הרולאן גארוס בשנה שעברה ובסופו של דבר סיים עם התואר השישי שלו על החימר הפריסאי, כך שכמובן אסור להספיד או להפחית בסיכויי הטניסאי הטוב בעולם לזכות בטורניר. היכולת שהציג מול ספי, גם בשלוש המערכות האחרונות, ממש לא תספיק כדי להפוך לשחקן הראשון מאז רוד לייבר ב-1969 שמחזיק בארבעת תארי הגרנד סלאם בעת ובעונה אחת. היכולת הזו עלולה לא להספיק אפילו כדי לעבור את רבע הגמר.
הראשונה ללכת
ניצני ההפסד של המדורגת מספר אחת בעולם ויקטוריה אזרנקה לדומיניקה ציבולקובה הסלובקית (15) בשמינית הגמר, נראו כבר בחודש מרץ בטורניר מיאמי. גם אז השתיים נפגשו בשמינית הגמר, כשוויקה (עדיין עם מאזן מושלם באותו שלב של השנה) הצליחה לחזור מפיגור 6:1, 5:2 לניצחון 6:1, 6:7 (7), 5:7.
הסלובקית נראתה ממש שבורה נפשית בתום אותו משחק מדהים ומיהרה לחדר ההלבשה עם דמעות בעיניים, לאחר ששוב כשלה מול הבלארוסית המצוינת, מולה עמד המאזן שלה על 7:1. אלא שמה שהיה ברור באותו רגע הוא, שציבולקובה הצליחה לחדור מתחת לעור של אזרנקה. לא ברור איך הסלובקית הקטנטנה הזו (1.60 מטר על 58 קילוגרמים) מצליחה להוציא עוצמות כאלה מעצמה ולהתעלות מבחינת עוצמות החבטה על אזרנקה (1.83 מטר על 66 קילוגרם). כנראה שזה שילוב בין תזמון נהדר, ניצול של עוצמות היריבה ופלג גוף תחתון חזק מאוד.
סביר להניח שכבר שראתה את ההגרלה, אזרנקה לא התלהבה במיוחד מהמפגש המסתמן מול ציבולקובה, אבל ההופעה של הסלובקית בת ה-23 הייתה מהטובות שהציגה טניסאית השנה. ציבולקובה הייתה בכל פינה במגרש, הראתה אגרסיביות יוצאת דופן ושלטה כמעט בכל הנקודות במשחק למרות העוצמות האדירות של אזרנקה. הסלובקית חבטה 28 ווינרים לעומת 19 של יריבתה והציגה משחק קרוב לשלמות, פרט להגשות שלה, שם דייקה ב-47 אחוזים בלבד מההגשות הראשונות וחבטה הגשות שניות פשוט לא מספיק עוצמתיות, שאיפשרו לאזרנקה ללכת על ווינרים.
אלא שביום כזה, בו הטניסאית מברטיסלבה גורמת למדורגת מספר אחת בעולם לאבד את כל הביטחון העצמי שלה, גם כדורים שבדרך כלל מסתיימים בווינר קל של אזרנקה הלכו החוצה. אזרנקה, שתמיד מכוונת הכי גבוה שאפשר ולכן גם הגיעה לאן שהגיעה בקריירה, נשאלה אחרי המשחק אם היא תנוח קצת עכשיו וענתה: "ממה יש לי לנוח בדיוק? אני הולכת להרוג את עצמי כדי להשתפר". עם גישה כזו, תהיו בטוחים שכבר בווימבלדון היא תלך רחוק.
פדרר
המשחק של רוג'ר פדרר מול דויד גופין הבלגי, המדורג במקום ה-109 בעולם, לא היה משהו לכתוב עליו הביתה מבחינת השוויצרי. פדאקספרס שמט מערכה, משחק שלישי ברציפות ולא הציג משחק שייזכר בדברי הימים כאחד מהטובים בקריירה הפנומנלית שלו. פה ושם היו הברקות וניצוצות של גאונות, כמו שתמיד יש כשהמדורג מספר שלוש עולה על המגרש, אבל בסך הכל פדרר ניצח הרבה בזכות חוסר הניסיון של הבלגי בן ה-21, שנראה כי הזכייה במערכה הראשונה יותר פגעה בו מאשר עזרה לו מבחינה פסיכולוגית.
אחד הדברים הבודדים ש-RF יכול לקחת מהמשחק הזה להמשך הטורניר זה בעיקר את ההגשות, שמתפקדות נהדר (12 אייסים וזכייה ב-62 נקודות מ-76 על ההגשה הראשונה) ואת התנועה שנראית טובה מאי פעם. פרט לכך, פדרר לא הבריק וביצע הרבה שגיאות לא מחויבות (51), מתוכן הרבה שממש לא אופייניות לו ולא פחות חמור: רבות מהן היו על הפורהנד האדיר שלו. לשוויצרי, שעלה לרבע גמר גרנד סלאם 32 ברציפות מבחינתו, יש עוד הרבה מה לשפר לקראת השלבים הקודמים. כי גם מבחינתו, היכולת הזו עלולה לא להספיק אפילו ברבע הגמר.
רגע של מבוכה חיובית
אין ספק שדויד גופין הבלגי היה אחד הדברים החיוביים והמרגשים שנזכור מרולאן גארוס 2012. המדורג 109 בעולם, שהפסיד בסיבוב המוקדמות האחרון 6:3, 7:6 (3) לג'ואאו סוסה מפורטוגל ונכנס לטורניר כלאקי לוזר, הצליח להפוך לטניסאי הראשון שמגיע כלאקי לוזר עד לשמינית הגמר מאז שדיק נורמן עשה את זה בווימבלדון 1995 והשמיני בעידן הפתוח. לא רק העלייה עצמה, אלא גם הדרך מרשימה מאוד במקרה של גופין, שעבר בדרך שועלי טניס ותיקים כמו ראדק סטפאנק, ארנו קלמון ולוקאש קובוט.
עם כל זה, מה שהכי מיוחד אצל גופין זו בעיקר הדמות שלו. הבלגי הצנום, שנכנס בפעם הראשונה בקריירה להגרלה ראשית בגרנד סלאם, נראה כמו ילד בן 12 עם בייבי פייס וגוף רזה מאוד. לפני המשחק מול פדרר, הוא הודה שבחדרו היו לו פוסטרים של יריבו, אותו הוא מעריץ בקנאות מגיל צעיר. השוויצרי הגיב על זה לפני המשחק ב"לא משהו שלא נתקלתי בו בעבר", אבל אחרי ההתמודדות ביניהם היה רגע מרגש. השניים הגיעו להתראיין על המגרש, כששניהם שעונים על הרשת. גופין השפיל את עיניו במבוכה וממש חשש להסתכל על האליל שלו בתוך העיניים. בסופו של דבר הם סיימו את זה בחיבוק, כשגופין נראה נבוך לחלוטין וממש מתקשה להבין איפה לקבור את עצמו. זה היה רגע מיוחד, שבטח נזכיר עוד הרבה כשגופין יהיה שחקן מוביל, כפי שחזה פדרר אחרי המשחק.
